מהי מחשבה מדינית יהודית
4 גישות למהי מחשבה מדינית יהודית.
- הגות ספורדית של הוגים יהודיים.
- השפעה של היסטוריה וסביבה על ההוגה.
- לא רק לראות האם יש הקשר היסטורי, פוליטי, כלכלי, רעיוני בין ההוגה המדיני היהודי לתקופתו וסביבתו, אלא לראות מה הקו המקשר בין כל ההוגים היהודיים (זיקה לכתבים, מושגים משותפים וכד'.
- האם ההוגים היהודיים במחשבה המדינית נאמנים או משוחחים עם הערכים היהודיים (בדגש על אלוהים): זה מה שליאו-שטראוס יגיד.
שאלה החוק
- המחשבה המדינית המערבית היא דדוקטיבית. היא הולכת מן הכלל אל הפרט. קודם כל באים העקרונות הכללים של הפילוסוף ואילו החוק (הפרט) נובע מתוך אותם עקרונות.
- אם כן, המחשבה המדינית יהודית היא אינדוקטיבית. היא יוצאת מן ההלכה – חוקי החיים ביהדות. יוצאת מן הפרט אל הכלל. בניגוד למחשבה המערבית, היא לא שואלת "מהו הצדק" , אלא "איך עושים צדק?"
- ליאו שטראוס (אינדוקטיבי – דדוקטיבי): מחשבה מדינית יהודית היא קזואיסטית => מהפרט אל הכלל. החוק נוצר מתוך המקרה המפרטי שמנותח. (ולא כמו המחשבה הכללית שהיא דדוקטיבית.
- דניאל אלעזר (יחסים – תבניות): מחשבה מדינית יהודית מתייחסת ליחסים ולא לתבניות (כמו פילוסופיה כללית). לא הצורה הטובה ביותר של השלטון אלא, היחס בין השליט לנשלט. פחות שיח על המעטפת ויותר על היחסים.
- וולצר (מתכתבים עם המסורת או לא)– תחימת המחשבה מדינית יהודית בהוגים שמתכתבים עם המסורת היהודית.
על פי דון יחיא וזיסר, מהן סוגיות הליבה בהן עוסקת המחשבה המדינית היהודית?
- · המדינה האידיאלית: מדובר במכלול רעיונות שעסקו באופן ספקולטיבי לרוב במדינה האידיאלית, שהרי מחורבן בית שני ועד קום המדינה לא הייתה מדינה קונקרטית לדון בה. סוגיות אלו נשענו על המתח שבין הרעיון המשיחי לבין קיום המצב הגלותי לאחר בית שני. המסורת של מחשבה מדינית יהודית אינה מרבה לעסוק באופי המשטר הראוי ובמבנים המוסדיים המארגנים את המדינה ולכן לא מספקת הכרעה ברורה בנושא זה (אף על פי שניתן למצוא אצל הוגים רבים התייחסות קצת יותר מפורשת לאופי המשטר הראוי- כמו אצל אברבאנל שתמך ברפובליקה דמוקרטית או אצל הרמב"ם למשל שתמך במשטר מלוכני). במקום זאת, יש דגש רב על דמותה של המנהיגות הפוליטית, המושלים וטיב היחסים שבין המנהיגים לאזרחי המדינה. לכן פחות יתעסקו בשאלה 'איך נבחר מנהיג' ויותר בשאלה 'כיצד נחייב אותו לעקרונות התורה והאל'.
- · היחס כלפי מדינה יהודית במציאות (לפני החורבן, ישראל של היום): מחשבה זו עוסקת ביחס לאוטונומיה היהודית החל ממלכת החשמונאים, דרך בית שני ועד מדינת ישראל. אחת הנושאים הסוערים ביותר במחשבה מדינית יהודית הנכללים תחת כותרת זו קשור ליחס שבין דת ומדינה, למאבקים בין ההנהגה הדתית להנהגה הארצית- מדינית.
- · היחס כלפי הממשל המדיני הזר: נושא זה טומן בחובו אופי אופרטיבי יתר שהרי לרוב הדיון בו היה לצורך מענה לסוגיות יום-יומיות עימם התמודדה הקהילה היהודית כקהילה אוטונומית בגלות. במסגרת סוגיה זו נבחנו שאלות הסמכות והגבולות של השלטון, המחוייבות והציות לממשל הנוכרי והתוקף של חוקי השלטון. הכלל "דינא דמלכותא דינא" מחייב את הציות גם לשלטון שאינו יהודי, אך היו חילוקי דעות באשר לאופן שיש לפרש כלל זה וליישמו.
- · העקרונות לארגונה והפעלתה (דפוסי הארגון, ההנהגה והיחסים הפנימיים) של הקהילה היהודית האוטונומית.סוגיה זו נגעה למשל סמכות הרוב בקהילה- האם לקבוע על פי הכרעת הרוב תקנות לקהילה, או לתת לקומץ מיוחסים להטיל וטו על החלטות רוב. או במתן סיוע ושירותים לנזקקים ועוד.
