ההגות הציונית לדורותיה: מקס נורדאו

ההגות הציונית לדורותיה: מקס נורדאו

ההגות הציונית לדורותיה

מקס נורדאו

הקדמה:

• נורדאו הוא בן-דורו וידיד של הרצל.
• בא מרקע גרמני-הונגרי. היה סופר בלשון הגרמנית. חי בצרפת רב ימיו.
• בסוף המאה ה-19 היה מהסופרים הידועים ביותר באירופה. נשכח יחסית.
• כתב הרבה הגות: חוסר סולידריות. ביקורת על האירופאים וכו'.
• היה מהסופרים המפורסמים ביותר באירופה. הרבה יותר מהרצל.
• נולד בהונגריה בשם זידפלד (ולא נורדאו).
• זידפלד (שדה דרומי) => שם יהודי מובהק. כשגדל שינה את שמו לשם שנמשמע פחות יהודי. נורד (צפוני) אוו (איים בנהר). => שינוי שם משדה דרומי לאי נורדי (שהיו שם גרמנים) => החלטה עם רקע של התבוללות.

נורדאו והציונות

• נורדאו הגיע להבנה שאירופה "רותחת" שהליברליזם לא עובד. שהאימפריה האוסטרו הונגרית מתפרקת. שיש מצוקה גדולה ליהודים => כמו הרצל.
• ·         האמנציפציה היא לא פתרון, היא זמנית – ויכוח עם הליברליים:

–          בשביל יהודי רוסיה, האימפריה האוסטרו הונגרית הייתה מודל לאימפריה רב-לאומית סבלנית שיחסית טובה ליהודים. הרבה יהודים רוסים שלא התקבלו לאוניברסיטאות הלכו ללמוד בוינה וכו'.

–          כשהאימפריה נפלה, היה אכזבה גדולה מאוד.

–          התומכים נלהבים של הרצל היו הסטודנטים בוינה: אבל הם לא היו בני וינה, הם היו מהמזרח.

–          הנאום של הרצל בקונגרס הלאומי ה-1 היה יחסית חיוור (אולי בגלל שהוא היה שחוק, ואמר את זה מיליון פעמים).

–          הרצל בערב פתיחת הקונגרס הלך לבית הכנסת בבאזל (פעם שנייה אחרי הבר-מצווה). הזמינו אותו לעלות לתורה. ביומנו כתב הרצל: "התרגשתי יותר כשעליתי לתורה, מאשר הנאום בקונגרס". למה? כי הבין שבעת כינוס הקונגרס יש זכות לעלייה לתורה.

–          הליברלים במאה ה-19 הם לא אנטי-דתיים. הם מכבדים אותה מאוד ומבינים את כוחה כגורם מלכד.

• נורדאו נשא נאום מטורף בקונגרס הציוני (התבקש ע"י הרצל לתת נאום פרוגרמטי): מדבר על אי-היציבות של האמנציפציה (מתווכח עם הליברלים היהודים שאומרים: יהיה טוב באירופה). הענקת הזכויות ליהודים לא נבעה מתוך השתכנעות עממית רחבה שמגיע ליהודים זכויות שוות. היא נבעה מתוך כך שבאירופה אומצה ההשקפה הכלכלית של דור הנאורות. כשיהיה משבר, זה יקרוס והזכויות ליהודים לא ישחקו תפקיד. "שוויון הזכויות ליהודים אומץ כחלק ממה שמקובל בחברה הגונה, כמו שמקובל כשבכל בית יש פסנתר, גם אם לא מנגנים בו." ביקורת מושכלת שמנסה לנתח מדוע האמנציפציה לא עמוקה.
• ·         שיר הלל לקהילה היהודית המזרח-אירופית ופגיעה במערב-אירופה:

–          התפיסה הרווחת: יהודי המערב בדגש על גרמניה ראו עצמם כנעלים על יהודי מזרח-אירופה: במערב קיבלו אמנציפציה, השכלה וכו'. ויהודי המזרח נתפסים כמסכנים, שבדרך אבל הם עדיין בורים, מלוכלכים וכו'.

–          נורדאו אמר: אמנם זה לא מודרני. בגטו של ימי הביניים, בעיירה המזרח אירופאית היהודי חי חיים מלאים ושלמים עם עצמו: חיים של שלמות פנימית, חיי קהילה, עם סולידריות חברתית וכו'. חיצונית היו להם בעיות, מבחינה פנימית היו שלמים ומלאים. היהודי במערב אירופה חיו כאינדיווידואלים, ללא סולידריות חברתית, בניסיון לחקות תרבויות אחרות וכו'= ולכן הוא פגום.

–          בארץ ישראל נרצה ליצור חברה הרמונית אינטגראלית, חברה בה אנחנו שומרים על ייחודינו היהודי, ולוקחים מהתרבות הכללית רק מה שנמצא לנכון.

–          יש כאן קריאת תיגר על רבים.

• נאום נורדאו הייתה הפצצה של הקונגרס: אליו התייחסו והוא הזכרון המהותי.