עיצוב הרוח והתיאטרון בישראל – סיכום

עיצוב הרוח: האופן בו אנו בונים מחדש.

מלחמות תרבות בישראל

  • השפעת מעטה של התרבות הבריטית: מ1917-1947 – 30 שנה בה היה רק משטרה וצבא בריטי ופחות ישוב אזרחי. השפעות מוסדיות מעטות (כמו מערכת בתי המשפט), קצת סלנג בריטי, קצת התכנון ערים (לדוג' ת"א שבנויה מצפון לדרום ולא הפוך בגלל אברדין שבה הבניינים היו צריכים לחסום את הרוח).
  • השפעה של הרוסים: התיאטרון הרוסי (הבימה, ואסכולות משחק).
  • התרבות הגרמנית (העלייה החמישית): הפילרמונית, האקדמיה מושפעת רבות, ארכיטקטורה (באוהאוס).
  • האיזורים הדרום-אירופים (ספרד וכד'): השפעה יחסית מעטה. זמר עברי (שושנה דמרי, ברכה צפירה).
  • עולי תימן (שהגיעו בעליה הראשונה): השפעה מינורית בעיקר בתחום המחול.
  • ·         המפלגות: מפלגות חובקות כל => מהעריסה עד הקבר (בית חולים, מערכת חינוך, קבוצת כדורגל, עיתון, לשכת עבודה, חברת השיכון, מי שקובר אותך, הכל)
  • ·         זיקה אידיאולוגית:

התיאטרון בישראל: אספקלריה על התרבות (התיאטרון כיצירה תרבותית כוללת => לכן, לקחנו דווקא את זה כייצוג לתרבות).

  • בראשית המאה ה-20: תיאטרון יידי אחד. עיקר הרפורטואר מהמסורת היהודית.
  • עיצוב הרוח (התיאטרון היידי): תרגומים מידיש של מחזות פולפולארים: הדיבוק, הגולם וכד'. תרגומים של מחזות יהודיים (מאוד חינוכי). מחזות קלאסיים: צ'כוב, מולייר, שייקספיר וכד'. קצת מחזות של אנשים מהארץ העוסקים בנושאים יהודיים מאוד (מיכל בת שאול, שבתאי צבי). אין מחזות העוסקים באקטואליה. אין מחזות מודרניסטים מאוד.במקביל, בזמן העלייה השנייה, ניסיונות להקים תיאטראות נוספים.
  • יפו 1905-1907: חובבי התרבות, התיאטרון העברי הארץ ישראלי, הבמה העברית וכד' => ניסיונות להקים תיאטראות נוספים.
  • 1929 – מגיע לארץ מרוסיה תיאטרון הבימה.

–          היה לו הצלחות מטורפות ברוסיה.

–          התיאטרון הלאומי העברי הראשון.

–          ייתן ביטוי לתפיסה המזרח-אירופית של ארץ ישראל. תיאטרון עם אוריינטציה פוליטית (השחקנים בוחרים מנהל אומנותי, הם מחליטים מה להעלות וכד'). תיאטרון רוסי מאוד (עברית עם מבטא רוסי וכד')

–          מה הציג הבימה: עד 48 מבין 150 מחזות, 3 עוסקים בנושאים אקטואלים: שומרים (ביקורת על תנועת השומר), האדמה הזו (50 שנה לחדרה – נצחון האמונה על היאוש מהקדחת והביצות), קומדיה "שבו בנים לגבולם" אמריקאים שהופכים לקיבוצניקים עם סוף טוב.

  • אנקדוטה בין ת"א לירושלים: ת"א כעיר העברית וירושלים כעיר היהודית => ברל כצנלסון לא הגיע מעולם לירושלים. רוב המשוררים ואנשי התרבות התמקמו בת"א.
  • במקביל, מוקם תיאטרון האוהל ע"י ההסתדרות

–          מיוסד ע"י משה הלוי. כאלטרנטיבה להבימה.

–          עברית תנ"כית ופחות רוסי. תיאטרון רפורט ואלי, דרמתי וכד'.

  • הקומקום והמטאטא – שני תיאטראות נוספים עם אוריינטציה של פועלים: תיאטרון המטאטא ותיאטרון הקומקום. תיאטראות לסתירה. הפיקו דברים משירת אלתרמן. הקברטים הסתירים השפיעו מאוד על עיצוב הסלנג. הם היו התיאטראות היחידים שהציגו על הבמה סוגיות פוליטיות באופן מובהק.
  • ככלל, רב התיאטראות לא עסקו בנושאים פוליטים אקטואלים מדי.
  • 1944 תיאטרון הקאמרי: מהר מאוד הפך לאלטרנטיבה המקובלת להבימה (מאז הקמתו נדחקו כל שאר התיאטראות מלבד הבימה).

–          הקאמרי נולד בארץ. לא "יובא" מחו"ל: עברית עדכנית ללא מבטא, הכותבים כולם היו ילידי הארץ או עולים צעירים (משה שמיר, יגאל מוסיזון, וכד').

–          עברית עדכנית.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: