החברה הישראלית בשנות ה-70

החברה הישראלית בשנות ה-70

מלחמות תרבות בישראל

הדור הראשון של ילידי הארץ מגיע להבשלה בשנות ה-70. טבעי כי זהו יהיה הדור הראשון שיעשה שינויים משמעותיים בחברה. בשביל להבין את שנות ה-70 בישראל צריך להבין את שנות ה-60 בעולם. בדור זה אנחנו רואים מרידה בדור ההורים. אנחנו רואים שינוי בתפיסות העולם השונות. תרבות הפנאי היא שונה. מרד הסטודנטים הוא ביטוי למצב זה. אנחנו רואים בו תפיסות פוליטיות חדשות ומחאה נגד עניינים שונים בעולם. בשנות ה-60 אנחנו רואים תופעות פוליטיות נוספות. למשל, אנחנו רואים מצב שבו העולם כולו חווה התעוררות אתנית משמעותית ביותר. אנחנו רואים את ההתעוררות בקויבק, בצפון אירלנד, במקומות נוספים באירופה בהם יש קהילות קטנות. כמו כן אנחנו רואים זאת בגוש שנקרא "המדינות החדשות". התעוררותה של אפריקה והפיכתה לכח פוליטי היא בעלת משמעות. המחאה של העולם והחרם על דרום אפריקה מתחיל רק לאחר עצמאותן של מדינות אפריקה. כמובן שדברים אלו הם פונקציה של מלחמת העולם הראשונה. כאמור, ישנה תנופה לשינויים נוספים. חוץ מהתעוררויות אלו אנחנו מכירים את ההתעוררות של התנועה הפמיניסטית. אנחנו רואים בארה"ב התעוררות בכל מה שקשור לשחורים.

אנחנו רואים התעוררות של ה"שמאל החדש". השמאל החדש הוא שמאל מעניין מאוד. הוא כולל בתוכו שתי מגמות מנוגדות. מצד אחד השמאל החדש הוא אנטי אמריקאי, מצד שני הוא מאוד אנטי סובייטי. אנחנו רואים שמאל שעוין הן את הצד השמאלי של המפה והן את הצד הימני. לשמאל זה אין בעיה עקרונית עם המושג לאומיות. להלכה, תנועת הלאומיות אמורה להיות אויב לשמאל אך השמאל החדש באירופה ובארה"ב דווקא אוהד את הלאומיות. השמאל הבריטי למשל, מגלה יחס אוהד לאש"ף.

כמובן כי כאשר אנחנו מדברים על שנות ה-60 אנחנו מתכוונים לשינויים התרבותיים של התופעה. המוזיקה משתנה, הרוק צומח, הקולנוע האירופאי עובר שינוי גדול מאוד. אנחנו רואים התבססות של תפיסות די חדשניות בכל הקשור לעשייה הקולנועית, עולה קולנוע פוליטי ועוד.

בשנים אלו עלה גל חדש של הוגי דעות שהחלו להוביל תמורות חברתיות באירופה.

מעבר לכך, אנחנו רואים שינוי כללי באווירה בשנים אלו. שנות ה-60 בארה"ב מתחילים באופן אופטימי למדי. עם בחירתו של קנדי יש תחושה של שינוי גדול בפוליטיקה האמריקאית. למעשה, אם אנחנו מסתכלים בצורה יותר מדוקדקת, השינוי בפוליטיקה האמריקאית יתחיל 10 שנים מאוחר יותר. אנחנו מתחילים עם תחושה של אופטימיות ובמהלך העשור אנחנו שוקעים לסוג של פסימיות. העשור מתחיל עם הבחירות של קנדי ותחושה מאוד טובה ובשלבים מאוחרים יותר קנדי נרצח ותהיה נסיגה במצב הרוח הלאומי האמריקאי. ג'ונסון נגרר למלחמת ויאטנם. בסוף שנות ה-60 אמריקה הופכת להיות אלימה וב-68 ניקסון עולה לשלטון.

בישראל המצב הוא הפוך. תחילת שנות ה-60 מלוות במצב רוח שפוף אך סוף העשור מלווה במצב רוח מרומם ואופוריה. את השינוי ניתן לראות במספר היבטים. אחד ההיבטים הוא התחלה של הגמוניה אמריקאית המתחזקת בכל הקשור לישראל. כבר לפני המלחמה, ישראל חותמת על עסקת נשק הנקרא עסקת הסקייהוק. העניין היה משמעותי משום שספקית הנשק המשמעותית לישראל עד אותו שלב הייתה צ'כיה וסטלין בראשיתה של המדינה וספק הנשק השני הייתה צרפת. עם השנים, אנחנו רואים כי השפה השנייה המרכזית בארץ היא הצרפתית ולא האנגלית. רביעיית "מועדון התיאטרון" הייתה חיקוי של קבוצת בידור צרפתית. צרפת השפיעה מכל בחינה שהיא, רבים נסעו לפריז. בסוף שנות ה-60 אנחנו מתחילים לראות שינוי. ב-1967 דה גול הכריז על אמברגו על ישראל וחלק גדול מהעסקאות עם החברות הצרפתיות מתחילות להתפורר.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: