בנת'אם – מידת המעורבות הרצויה של המדינה

אחת מהשאלות  שמעלה ג'רמי בנת'אם היא: "מה צריכה להיות מידת המעורבות של המדינה בחיי הפרט?".

הוגים כמו לוק חשבו שיש לבני אדם זכויות בלתי ניתנות לביטול, שלמדינה אין זכות לגעת בהם. בנת'אם מצידו לא האמין בזכויות טבעיות, אלא בתועלת. התשובה שלו הייתה: המדינה רשאית ומחויבת להתערב בחיי הפרט, בתחומים בהם זה יתרום לאושר המרבי, אבל לא אם זה יפגע בו. אז מה מותר לה? לפי בנת'אם לא הרבה, כי כדאי שהיא לא תתערב בהרבה תחומים. כל אדם בעצמו יודע יותר טוב מה הדרך להשיג הנאות מאשר המחוקק שרחוק ממנו. המטרה של המדינה היא לא לחתור אל האושר, אלא לאפשר את התנאים לאדם לחתור אל האושר. למנוע אי-צדק. אנחנו הרי יודעים יותר טוב מה בני-אדם רוצים מאשר מה הם לא רוצים. כאן הדעות של בנת'אם השתנו לאורך זמן, אבל היה אלמנט עקבי אחד: הוא חשב שעל מנת לנהל מדיניות רציונאלית, תהליך קבלת ההחלטות וביצוען צריך להיות פשוט עד כמה שאפשר. תמך בשיטות ממשל פשוטות, והתנגד לשיטות מסורבלות. לא התפעל מהאידיאל של המשטר הבריטי במאה ה-18 כמשטר מאוזן. יכולים להיות כמה משטרים פשוטים, כגון אוטוריטארי, ובנת'אם תמך בו כמה שנים (זה השתנה לקראת המהפכה אבל בעקבותיה השתנה חזרה). הוא לא היה שונה בכך מפילוסופים צרפתים רבים של המאה ה-18 שדגלו ברעיון "העריצות הנאורה". הצעות הרפורמה של בנת'אם פשוט נפלו על אוזניים חירשות. הוא הגיע למסקנה שלשלטון יש אינטרס מובנה לא להעביר רפורמות. השליטים הם מעטים, מה להם ולאושר המרבי של הרוב. איך עושים את זה? בנת'אם שאל את זה בתחילת המאה ה-19, בימים בהם פגש עיתונאי סקוטי צעיר בשם ג'יימס מיל, שהעריץ אותו. הגיע למסקנה שהשלטון הטוב ביותר הוא זה המבוסס על שלטון הרוב, דרך נציגים. כדי שהנציגים לא יהפכו לכת בעלת אינטרסים משלה יש להחליף את הנציגים בתדירות גבוהה. תמך ברעיון של בית אחד בפרלמנט, שיטה פשוטה. אפשר להטיל ספק בתפיסה הזו – האם אין סכנה שהרוב יתפוס אינטרסים המנוגדים לאינטרסים של כולם? ג'יימס מיל השיב בשלילה. אין סכנה כזו, כי הרוב שנוצר בבחירות אינו ממוסד, אינו קבוע, אלא מבוסס על אחדות דעה בלבד. אנשים יכולים לשנות את דעתם בבחירות הבאות. אפשר לטעון שאפילו אם לרוב אין אינטרס ספציפי, הוא לא כל-כך מודע לאינטרס האישי שלו. האם לא עדיף להפקיד את השלטון בידי אנשים מנוסים? לא. אמנם הציבור עלול להכריע על מדיניות רבה, אבל הוא ילמד מטעיותיו. לעומת זאת, העמדות של שליטים מעטים נובעות מאינטרסים צרים. בשביל התועלתנים הקלאסיים, השיטה הטובה היא שלטון של נציגים, המבוסס על פרל' פשוט ועל בחירות תכופות. כאן ניתן לראות את ההבדל מהצרפתים, אשר הרגישו מתח רב יותר בנוגע לסתירות בין חופש לבין התנהגות השלטון.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

חמש שאלות לזיהוי חרטטנים

חמישה כללי אצבע שיעזרו להם לזהות חרטא כשאתם פוגשים אותה ולהתמודד עם טענות ומידע שמוצג בפנינו. המדריך להמנעות מחרטטנים

להשתפר: