הקמת השלטון לאחר המהפכה האמריקאית

איזה משטר בנו האמריקאים לאחר המהפכה האמריקאית. שנה אחרי המהפכה האמריקאית והכרזת העצמאות חוקקה חוקה: סעיפי הקונפדרציה. אושרה על ידי כל המדינות ונכנסה לתוף ב-81'. אנשים שתמכו בה היו רפובליקנים מושבעים, ורצו שיתוף גמור של האזרח. נמנעו מהקמת ממשל מרכזי חזק – המרכז נשאר בתוך המדינות. הבעיות הכספיות לא איחרו לבוא, יצאו מהמלחמה עם קופה ריקה, ולא היה כסף לשלם לחיילים, והיו מרידות שלהם.

לא היה גוף מרכזי שיכול היה לטפל בנושא הכספי. מדינות בודדות התחילו לנהל מדיניות עצמאית. התברר שהחוקה לא עובדת, ויש צורך לתקן משהו. ב-87' ביקשו שלוה פוליטיקאים לכנס אסיפה, HAMILTON, MADISON, JOHN JANE, שתדון בתיקונים לחוקה. הייתה ועידה, שמסתיימת בספטמבר, אבל עד אז אף אחד לא יודע מה קורה. כשהיא מסתיימת, מתברר שבמקום לתקן את החוקה, החליטו ליצור אחת חדשה לגמרי – ממשל מרכזי עם שלוש זרועות, מחוקקת, מבצעת ושופטת. לועידה בפילדלפיה לא הייתה שום סמכות לאשר את החוקה, אישורה היה תלוי בכל המדינות. השאלה הייתה האם החוקה תאושר. אנשי ציבור רבים התנגדו, במיוחד במדינת ניו-יורק.

המילטון פנה לשני האחרים, וביקש להירתם למאבק ציבורי למען החוקה. התחילו לפרסם מאמרים בעיתון בשבחה, תחת שם עת PUBLIUS, כשהכוונה לפובליוס ואלריוס, שהפיל את מלך רומא, והקים רפובליקת רומא. קראו לעצמם "פדרליסט", ומאוחר יותר פרסמו את כל המאמרים תחת השם "הפדרליסטים". אבל הם לא היו פדרליסטים אמיתיים, ודווקא המתנגדים שלהם, שנקראו עכשיו "אנטי-פדרליסטים", רצו שיהיה כמה שיותר כוח למדינות עצמן. הפדרליסטים מנצחים, אבל לא לגמרי – היו צריכים לעשות כל מיני ויתורים.

נימוקי האנטי-פדרליסטים, תומס ג'פרסון ביניהם, היו שממשל מרכזי הוא איום על חופש פוליטי "נלחמנו נגד הפרלמנט בשביל להקים עוד אחד רחוק?". התבססו על מונטסקייה, צריך הפרדת רשויות, וחובה שרפובליקה תהיה קטנה (אם זה כתוב אצלו, זה נכון).

גם הפדרליסטים רצו להראות שהם רפובליקאים. מונטסקייה טען שכל משטר תלוי באופיו של העם. כמו כן, חשב שרפ' אפשרית רק במדינות קטנות, לכן מסקנתו הייתה שאי אפשר להקים רפ' במדינות מודרניות, כי האדם המודרני הוא רע. מחברי הפדרליסט הסכימו עם זה, גם להם הייתה תפיסה שלילית על טבע האדם המודרני. בכל זאת, החליטו שהם הולכים לבנות רפ' דווקא מאנשים מושחתים, ודווקא על טריטוריה גדולה. כיצד אפשר?

אם נבנה מוסדות טובים הכל יהיה בסדר. פדרליסטים עוקפים את הביקורת שהמדינה גדולה מדי, הרי כל מדינה בודדת בארה"ב היא גם גדולה מאוד, הרי מונטסקייה דיבר על מדינה בגודל עיר. מדוע מונטסקייה ורוסו חושבים שאפשר להקים רפ' רק במדינה קטנה? כי אנשים צריכים לשכוח מאינטרס אישי, ואיפוק עילאי חשוב. רוסו חושב כך כי הוא פוחד שאינטרס פרטי של קבוצה מסוימת עלול לשעבד את האחרים – סיעתיות מעוותת את הרצון הכללי, ואסור להקים קבוצות. חברי הפדרליסט מסכימים שבעיית הסיעתיות קיימת, ואנשים רודפים אחרי אינטרסים אישיים, אבל זו סכנה שהיא הכי גדולה דווקא ברפ' הקטנות, שכן שמה אין ריבוי של אינטרסים. במדינה גדולה יש כל-כך הרבה אינטרסים, שאין סיכוי שהם ייווצרו לכדי רוב. דווקא ברפ' גדולה קל יותר לבחור נציגים נכונים, כי יש יותר אנשים, והנציג פחות תלוי ברצונות האגואיסטים של האנשים ששלחו אותו. רפ' התייחסו בחשדנות כלפי מושג הנציגות. הובס הרי השתמש בו, ואליו מעביר העם את כל הזכויות שלו.

רוסו מתנגד לזה לחלוטין. אבל יש תפיסה רפ', שהנציגים פשוט מקבלים את המנדט מהעם. אנשי הפדרליסט נמצאים איפשהו באמצע: לנציג צריך להיות שיקול דעת, אסור שיהיו תלויים בעם, כי הם יקבלו החלטות פופוליסטיות שהן אגואיסטיות. אבל לא צריכה להיות להם סמכות מוחלטת – צריכים לבו לדין הבוחר להקשיב לו. גם במצב כזה אי אפשר למנוע שאנשים רעים יגיעו לשלטון, אז נעשה עוד משהו – איזונים ובלמים.

הויתורים שהם עשו, היה אפשרות לתיקונים לחוקה הזו. מדיסון לא חשב שצריך: אם אנחנו בונים מוסדות טובים, הם ישמרו על הזכויות, אם הם רעים, הצהרה לא תעזור. עשרת התיקונים הראשונים הם אלה שמעגנים את הזכויות של האמריקאי.

(שלושת התיקונים הבאים משקפים את שלושת היסודות של הקמת האומה, שרשומים למעלה)

תיקון ראשון: חופש הדת והמצפון.

תיקון שני: הזכות לשאת נשק. צבא עממי, שעליו מבוססת רפ' (מקיאבלי ופרגוסון).

תיקון חמישי: להגן על האזרח הפרטי מפני העריצות של החוק הפלילי. תורת המשפט הליברלית על רגל אחת – לשים כמה שיותר סייגים על הרשעה של בן אדם חף מפשע. זה לא היה חדש אבל הם הראשונים ששמו בחוקה.

-חבר מושבעים.

-HABEAS CORPUS – אם עוצרים מישהו יש להביאו לבית משפט, אי אפשר בלי משפט. DOUBLE GEOPARDY- – אי אפשר לשפוט אדם על אותו פשע פעמיים.

-זכות השתיקה.