הדפוס הנרטיבי משפיע להבנתי על השיח המדעי בכמה היבטים. ראשית, ניתן להביא את הטענה כי הנרטיב הוא שמקנה לידע המדעי את הלגיטימציה שלו, ומאיירס מדגים כיצד גילוי מדעי מובנה על ידי סיפור בעוד שמקלוסקי מתאר את הסיפוריות כחלק הכרחי מהסברים ותחזיות במדע. הדפוס הנרטיבי של המדעים הוא שמכונן, כפי שטוען מאיירס, את המושאים שעליהם מוסבים המחקר והדיון. גילויים במדע או מונחים מדעיים (כמו "ניטרון" וכיו"ב) לא "היו שם" בטרם גילה אותם האדם אלא נוצרו מתוך סיפור (כמו אודות גנים מפוצלים) שמערכת חברתית הייתה מוכנה לקבל כאמת, מוכנות שכפי שטוען מאיירס (102-103) היא תהליך אינטרטקסטואלי. נוכחותו של הדפוס הנרטיבי בשיח המדעי היא המובילה, לדעת מקלוסקי (10), לחילוקי דעות בין חוקרים שיכולים על סמך אותם נתונים או עובדות לספר סיפורים שונים שסותרים זה את זה. מנגד הדפוס הנרטיבי הוא הסיבה שמלכתחילה יכולים חוקרים שונים להסכים זה עם זה. מסיבה זו הופך השיח המדעי לשדה של יחסי הכוחות המתחרים על הזכות לספר את סיפורם של מושאי מחקר או דיון שונים.
מבחינת השפעתה של ההכרה בפעילותו של הדפוס הנרטיבי בשיח המדעי ("המפנה הנרטיבי") ניתן לדעתי בגדול לדבר אודות מימד של רפלקסיביות שנוסף לשיח המדעי ולא היה בו קודם, מימד שבלשון ציורית "גזל את התמימות" של השיח המדעי ומערער את הטענה שלו לאובייקטיביות הן בעמדותיו והן בידע שהוא מייצר. באופן יותר ספציפי המפנה הנרטיבי מוביל לתפיסה של הטקסט המדעי לא כעומד בפני עצמו אלא כתלוי במארג יחסים עם טקסטים אחרים (מאיירס, 102). עובדה זו משפיעה הן על התפרשותו של הטקסט והן על אופן התקבלותו בקהילה המדעית והתרבות בכלל, כפי שמציין מאיירס המראה כי "גילוי" הוא תכונה המיוחסת לאירוע על ידי קהילה מדעית (102). בהקשר זה ניתן להוסיף את תפיסת ה"שקיפות" (מקלוסקי, 10) של הטקסט המדעי בתור כלי תקשורת ניטרלי שמפנה את מקומה להכרה בהיותו: (א) תמיד אקט (או "אירוע") אידיאולוגי-פוליטי באופיו שמיוצר במסגרת של מערכת יחסי כוח מסוימת שעליה הוא גם פועל, (ב) טקסט שאין סמכות אחרונה על פרשנותו (אולי אפשר לכנות זאת "מות החוקר") ו-(ג) בעל ערך אמת שאינו אינהרנטי או ניחן בהתאמה למציאות חיצונית כלשהי אלא תלוי בהסכמה במסגרת של קבוצות חברתיות ותרבות.
לפי מקלוסקי ההכרה באי-השקיפות של הטקסט ושימוש בניתוח נרטיבי יכולים לשמש כאמצעי יעיל להבנת נקודות מחלוקת בין כלכלנים שמספרים וקוראים את אותם טקסטים ונתונים בדרכים שונות. הדפוס הנרטיבי גם "תורם" למדע את סכנת (או האשמת) הרלטיביזם וה"כאוס" אך מקלוסקי סבור כי הדבר יוביל למודעות עצמית גבוהה של יותר של התחום לגבי אופני ההתדיינות שלו וכפועל יוצא גם לפתיחות גדולה יותר, יכולת הכלה של חילוקי דעות וכן הגדלת הנגישות של התחום לכלל החברה. מקלוסקי אף רומז לדעתי על גישה חדשה לחלום ישן של "המדע המאוחד" מבחינת המתודולוגיה האמפירית-פוזיטיביסטית שלו שתחתיה הוא מציע את האחדת המדע על ידי המתודה הנרטיבית שכן כל המדענים והחוקרים לשיטתו הם ביסודם ובפועלם מספרי סיפורים.
פי ליוטר ואחרים בעקבותיו ההבדל העיקרי בין שיח סיפורי ושיח מדעי נוגע לאופן שבו הם מקבלים את הלגיטימציה שלהם, וכך הוא מצביע על היכולת של שיח סיפורי להצדיק את עצמו ללא הידרשות למשהו מחוץ ל"משחק השפה" שלו, זאת בניגוד לידע המדעי שאינו יכול למצוא את הצדקתו מתוך עצמו. במילים אחרות, בעוד שהלגיטימציה של סיפור היא פנימית הלגיטימציה של ידע מדעי מתקבלת ממקור חיצוני (לפי ליוטר – "נרטיב-על" כמו "מיתוס הנאורות"). כך השיח המדעי פונה למתקפה על השיח הנרטיבי בתור בדיה בלתי מבוססת בכדי לקבל לגיטימציה בעצמו, זו בשעה שהוא למעשה מספר סיפור אחר (הנאורות והפילוסופיה הספקולטיבית) לשם השגת מטרה זו. לפי ברונר אנו לא מסוגלים לשיח מדעי (של "גילוי" המציאות) שלא קודם לו ומתנה ("מבנה") אותו שיח נרטיבי. כלומר, בדומה לליוטר, ברונר טוען כי הנרטיב מעצב את תפיסת המציאות שמקנה תוקף לידע מדעי כזה או אחר.
הבדל יסודי לטעמי בין שני סוגי השיח הוא שבעוד ששיח מדעי מוסב על העולם והמציאות עצמם השיח הנרטיבי מוסב על ייצוג ודרכי הייצוג של העולם והמציאות. השיח המדעי מתייחס לערך האמת של הצהרות או יחידות מידע ומידת התאמתן למציאות. שיח נרטיבי ממוקד בדרכי הפקתן והתקבלותן של הצהרות או יחידות מידע, וערך האמת שלהן במסגרתו הוא יחסי ומותנה במערכי כוחות, אידיאולוגיה ונרטיבים. השיח המדעי הוא פוזיטיביסטי ומבקש (בגרסתו הקיצונית) להכיל רק הצהרות אודות תצפיות אמפיריות או נגזרות לוגיות שלהן. השיח הנרטיבי טוען כי תצפיות אמפיריות לעולם אינן עומדת בפני עצמן אלא תמיד כבר מפורשות מראש מנקודת מבט מסוימת, וכי יש חשיבות מכרעת למודעות לקיומה של נקודת מבט זו. לבסוף, שיח מדעי שואף לניטרליות ואובייקטיביות ולהצגת הדברים "כפי שהם". השיח הנרטיבי, בין אם הוא מודע לכך או לא, הוא שיח פוליטי של מאבקי כוחות על היכולת לקבוע "כיצד הם" הדברים
