מדירה לדירה- סיכום: חלק ג:
הדירה החדשה – מאפייניה ומשמעותה:
חבריו של הדובר בסיפור "מדירה לדירה" של עגנון התרו בו לעתים תכופות, וזעמו על הדירה הנוראית שבחר להתגורר בה. הדובר ניסה להתחמק, ואפילו המציא ציטוט מהגמרא שאומר כי אל לו לאדם לשנות את אכסנייתו, ואילו חבריו כעסו עוד יותר, ואמרו לו ש"על כרחה של הגמרא נשכיר לך חדר אחר". אך כידוע, תמיד קל יותר להעביר ביקורת מאשר ממש לפעול (כמה פעמים אמרתם לעצמכם – לא ייתכן שאני אראה משחק החיים, זו סדרה כל כך רדודה וטיפשית, ועדיין מצאתם את עצמכם מול שידורים חוזרים, מהופנטים מסיפור האהבה חסר הרחמים של ליה וירון????). בכל אופן, החברים אמנם מתחו ביקורת נוקבת על הדירה, אבל לא עשו כלום, והודבר המשיך להירקב בדירה הרועשת והמלוכלכת.
אלא שלא כל חבריו היו עצלים, והייתה אחת שהטריחה את עצמה ומצאה לו דירה נאה שבעליה רוצים להשכיר חדר. בעל הבית לא נהג להשכיר חדרים, אך בתו עזבה את הבית ועברה לקיבוץ, ונותר חדר ריק. בעל הבית העיד על עצמו שלא הכסף מעניין אותו, והוא שמח לאפשר מנוחה ראויה לאדם הזקוק לה.
הבית היה ממוקם במרכז גבעה, שהוקפה בפרדסים וכרמים. החצר הייתה נאה ומלאה בצמחייה, דשא ועצי פרי. במרכז החצר הייתה בריכה ובתוכה דגים קטנים. כשהודבר רואה לראשונה את הבית, הוא שמח אך מפקפק. הוא שמח לגלות שקיים מקום כה רגוע, יפה ומשרה שלווה, ומצד שני הוא מפקפק, האם מקום זה מתאים לו. מדוע הוא מפקפק? שוב, כפי שכבר ציינו, כל הסיפור בנוי על ההתלבטות של הדובר, איזה אורח חיים ירפא אותו וישיב לו את בריאותו; מצד אחד ההשתוקקות לרוגע, שלווה ומנוחה, ומצד שני הרצון לחיות את החיים הדינאמיים, האמיתיים, שמשלבים גם רעש, חולי וכיעור. הדובר מפקפק, מפני שבמעמקי ליבו הוא יודע שהדרך האמיתית בשבילו היא קבלת החיים כמו שהם – בדירה התל אביבית הרועשת, המצחינה וה"אמיתית", ולא בדירת המסתור היפה והרגועה, שאמנם יש בה שלווה ומנוחה, אך היא טומנת בחובה קיפאון, דממה, ואולי גם מוות.
נערוך השוואה בין שתי הדירות:
– הסביבה: הדירה הראשונה נמצאת במיקום סואן והומה אדם, ותמיד יש רעש והמולה מחוצה לה (מוכרים בחנויות, האוטובוסים, והשכנים שמתקלחים בקול רם). הדירה השנייה נמצאת בלב גבעה מבודדות, מוקפת פרדסים וכרמים, ויש בה שלווה ושקט רב.
– החדר: החדר הראשון צר, קטן, ולוהט מחום. הדובר לא הצליח לישון בו. החדר השני, לעומת זאת, נקי, נאה ופשוט. יש בו מעט רהיטי עץ, ומנשבת בו רוח נעימה. תלויה בו תמונה של נערה, שיושבת לבדה בשדה ומביטה בשקיעה. הדובר אומר שניתן לצפות מתמונה כזאת שתשרה עצבות, אבל למעשה התמונה "מביאה לידי מנוחה מתוקה". (שימו לב!! הגבול בין מנוחה מתוקה ובין מוות יכול להיות לעתים דק ביותר. ייתכן שתמונה זו, שרואים בה שקיעה [כלומר; סוף, חידלון], מביעה את הצדדים השליליים של המנוחה).
– בעלי הבית: בדירה הראשונה בעלי הבית היו אנשים די מגעילים, שהזניחו את התינוק שלהם, ונתנו לו לקלף סיד מהיקרות כל היום בבית, בזמן שזבובים נדבקים לפצעים המדממים שלו (אפשר לומר שהיום מן הסתם היו מתלוננים עליהם באגודה לזכויות הילד). לעומתם, בדירה השנייה הבת עזבה את הבית לטובת הקיבוץ, והוריה הם אנשים נחמדים וחביבים כלפי האורחים. הם מזמינים את הדובר וחברתו לשתות תה בחצר, בעלת הבית מספרת להם בחיבה על בתם שבקיבוץ, ובעלה יושב לצדה בשתיקה, אך ניכר בו שהוא איש חביב על הבריות.
מדירה לדירה – חלק א: האקספוזיציה
מדירה לדירה -חלק ב': המעבר לתל אביב – הדירה החדשה והתינוק
מדירה לדירה-חלק ג: הדירה החדשה – מאפייניה ומשמעותה
