סיכום מאמר: בשם האומה – חדווה בן ישראל

בשם האומה –  חדווה בן ישראל

המושג "לאומיות" מצוי בחקר ההיסטוריה ומדעי החברה זה כשמונים שנה, ולו פירושים ויישומים רבים. דווקא, בשנים האחרונות כשהמחקר גדל הוויכוח סביב הלאומיות. התעוררות מחקרית על לאומיות חלה בסמוך לאירועים חשובים בהיסטוריה: מלחמת העולם הראשונה שהציבה את הלאומיות כמקור לרוב התהליכים בעולם, ולעומתה מלחמת העולם השנייה שהובילה לסלידה מלאומיות. עד 1980 בקרוב, ההתייחסות ללאומיות הייתה כאל פשיזם, והפוליטיקה קושרה לאינדיבידואליזם. גופים על מדינתיים, כדון האחוד האירופאי, נתפסים ככאלו שמבטלים את הלאומיות.

חדווה בן ישראל מציגה עשר הגדרות שונות לחלוטין ללאומיות, כאשר כל תיאוריה מוצגת כתגלית ויחידנית:* תוצר לוואי של תהליך התיעוש המודרני, * המצאה של אליטות בעלות אינטרסים, * הליך היסטורי ממושך, * אידיאולוגיה פוליטית מודרנית לכינון שלטון המייצג זהות אותנטית, ועוד.

חקר לאומיות:

מלחמת עולם ראשונה: גישה רעיונית ושיפוט ערכי (הנס קון). רעיון הנולד במוחו של אדם ומשתלט על המציאות.

מלחמת עולם שנייה: הכתימה את הלאומיות בדם וכאשמה בפרוץ המלחמה, ערערה את ההנחה בדבר יציבות ולגיטימיות של לאומיות ושל מדינות לאום.

בינוי אומה– בהמשך לתמורות ביחס ללאומיות ובד בבד עם השיקום הכלכלי מדיני. חקרו את הדרך שבה תנאים כלכליים וחברתיים מודרניים כגון עיור, תיעוש, חינוך, תחבורה ותקשורת בונים אומות. (למעשה הם התכוונו לבינוי מדינה). ביקשו ללמוד מדרך התפתחותן של מדינות לאום באירופה, כיצד לבנות מדינות אפריקניות במהירות. מודרניזציה (כלכלית)= יצירת אומות.

 

אתנו לאומיות- קונור הדגיש את מרכזיותה של האתניות ויצא נגד בינוי האומות. המיתוס האתני, גם אם אינו נכון, ממלא תפקיד מרכזי בפסיכולוגיה של השייכות הלאומית. אסכולת בינוי האומות לא בונה אומות אלא הורסת אותן. במדינות כמו ברה"מ, הכלכלה והחברה המאוחדת לא העלימה את הלאומיות והיא עוד תפרוץ.מודרניזציה לא מוחקת קונפליקטים לאומיים אלא מחזקת אותם.
ביקורת על קונור: א. בהתייחסו לצרפת ואנגליה קונור מזהה את תחילת הלאומיות בדיוק כאשר החלו תהליכי החינוך, גיוס חובה, זכות בחירה. הוא סותר את עצמו, שכן אם המודרניזציה לא משפיעה, מדוע התגבשות האומות החלה דווקא אז ולא מוקדם יותר? ב. יש הדוחים את הרעיון שהצורך האנושי להשתייך לקבוצה אתנית ממלא תפקיד היסטורי ופוליטי.

 

אסכולת הפרניאליסטים- מדגישה את ההיסטוריה ואת ההמשכיות האתנית. הוכחה של קיום אתניות קדומה (ארמסטרונג).

אסכולה מיתו-סמלית- מדגישה המשכיות אתנית ולאומית בסמלים, במוסדות ובמיתוסים, לא רק במוצא משותף (אנטוני סמית'). יש דרכים שונות בזמנים שונים לצור לאומיות. איך הכרח לאלמנטים משותפים לכולם בשביל לקיים אומה ( היו זמנים שיושבי הכפרים מסביב לפריז לא דיברו צרפתית)

אסכולה  פרימורדיאליסטית– מדגישה את האתניות, הפסיכולוגיה הביולוגיה, הטריטוריה של הלשון (פישמן). נגד האסכולה המבנית שטוענת שהאומה נבנתה מבחוץ. הרס לשונות=הרס ביטחון והכחדת ייחודיות של קבוצות קטנות. האסכולה האתנו לאומית מואשמת לא אחת בהתקרבות גדולה מדי לתיאוריות של קרבת דם וגזע. הם נחשבים לקבוצה דחויה בין חוקרי הלאומיות. הסוציולוג שילז אומר כי גם במדינות מודרניות קשרי המשפחה, דת, טריטוריה הם פרימורדיאליסטיים ושורשיים. קליפורד גירץ מעניק חיזוק נוסף בחקר חברות אסיאניות ובחוזק הקשרים הפרימורדיאליים שם.

מודרניזם- התמקדות במודרניות של האומה מבחינה כלכלית, פוליטית צבאית ועוד. גלנר גרס כי המעבר מחברה אגררית לחברה תעשייתי הוביל ללאומיות שהקימה מדינות. המדינות מגינות את התרבות אך תוצר של צרכים כלכליים. ג'ון בריי טוען שהדחף ללאומיות מופיע בקבוצות שנשללו מהן זכויות פוליטיות בשל זהותן התרבותית. ממין תנועות לפי מוטיבציה פוליטית: פרישה, איחוד, רפורמה. הוא מתעלם מארה"ב לדוגמא, שהתאחדה מסיבות אחרות.

אסכולה פוסט מודרניסטית- מבוססת על השקפת עולם מרקסיסטית, סלידה רגשית ופוליטית עמוקה מתופעת הלאומיות בכללותה.

פוסט לאומיות (אל קדורי)- אין קשר בין תרבות לשנות או זהות קולקטיבית ושלטון. הקמת מדינה לא קשורה כלל בלאומיות או לאום אלא אך ורק ברצונות של אליטות מסוימות אשר מפעילות את קשריהן מאחורי הקלעים.יצירת הלאומיות התרבותית היא תופעה חולנית פרי מוחותיהם הקודחים של פילוסופיים גרמניים חסרי שורשים, שהקרינו על כל העולם. הפילוסופיה הגרמנית הלאומית חדרה לחיים הפוליטיים ובכך פשעה.

 

לאומיות חדשה- הלאומיות כיום מונה זרמים אשר שונים זה מזה במידה קיצונית. חלקם חושבים שיש לקחת את הלאומיות למקום של רגש ולא להסתכל עליה כעל גורם גזעני המסית לאלימות.

חלקם חושבים שלאומיות הינה דבר מיותר שלעורר אותו יביא רק לבעיות בגדר האוכלוסייה ושעם יכול להסתדר טוב מאוד בלעדיו. ישנה הבחנה זרמים בין מקור צמיחתה של הלאומיות. הזרם הראשון טוען שהיא צומחת מעוני וקיפוח ולכן היא מוצדקת ומוסרית. הזרם השני טוען שהיא צומחת מעושר וממטרה להמשיך את העושר הזה ועל כן לא אוגדות עקרונות מוסריים (סקוטלנד, קטלוניה, קויבק):

א.      לאומיות שחוצה את כל שכבות החברה

ב.       קיימים בה מאפייני התרבות והפוליטיקה

ג.        דיבור על העתיד ולא על העבר, שינוי חוקים מבניים ולא מהפכות

ד.       פירוק מדינות רב לאומיות, בדומה לפרוק בעבר של אימפריות.

ה.      קבוצות תרבות בטוחות

 

פוסט לאומיות, הובסבאום- מסתמך ומונע מהמרקסיזם אשר אומר שלפועלים ולכן גם לעם אין לאום.

הוא טוען שהלאומיות מביאה איתי בצורה בלתי נמנעת את הגזענות בחברה.הובסבאום שולל את יצירת הלאומיות על ידי השפה ואומר שכל השפות הרלוונטיות "נכנסו לתוקף, רק לאחר היוצרות הלאום.

לאחר שמפריד את השפה הלאומיות הוא מפריד את האתניות ואומר שזיקה למורשת ותרבות עבר היא לפעמים מזויפת ובלתי מבוססת והזיקה היא בעצם למדינה ולשטח אוטונומי לקבוצה אשר מה שמחבר אותה הוא רצונות אינטרסנטיים ותרבות עכשווית.הובסבאום מכניס אינטרסים אישיים (התבולל) ומטיף לסוף הלאומיות ולהתבוללות של מהגרים. בניגוד לטענותיו כי הלאומיות הולכת ונעלמת היא דווקא בתנופת צמיחה. "הלאומיות היא מפלטם של אלה שלא נקלטים במדינה". חוזה שתעלם בתקופה הגלובלית. יהיו מבנים על לאומיים שירשו את הלאומיות. לא משכיל לראות את הקשרים ההיסטוריים.

 

אנדרסון– מכיר בכוח הרב של הלאומיות, רואה אותה יותר כמו דת מאשר כאידיאולוגיה חברתית מעניקה לבני האדם הפוחדים מפני המוות חיי נצח כאומה. זו גישה היסטורית ופסיכולוגית. היא נתפסת רק בכוח הדמיון, כי היא כה רחבה. הוא מייחס חשיבות רבה להמצאת הדפוס שאיחדה קהלים תחת כתבים משותפים.

 

מבוא למדע המדינה

 סיכומי מאמרים במדעי המדינה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: