שלושה ממדים של עצמה
לוקס (Lukes):
מאמר שמאיר את מושג העוצמה. מאמר המדגים ומשווה בין הגישות השונות במדע המדינה.
עיסוק במה שהוא מגדיר כשלושת ממדי העוצמה:
מימד 1: ביהיביורלסטי: חד – ממדי (פלורליסטים-מייחס לרוברט דאל):
מימד 2: רדיקלי: דו – ממדי (בכרך וברטץ- חוקרים רדיקליים משום שהם מרחיבים את ההסתכלות על המערכת הפוליטית מעבר לגבולות שאליהם ממקדים הביהיוויורליסטים את מבטם).
מימד 3: ניאו מרקסיסטי: תלת – ממדי (לוקס)- המימד החשוב ביותר, מנסה לומר שסוג הפעלת העוצמה החשוב ביותר זה העוצמה שלא שמים לב להפעלתה. הוא אומר שהפעלת העוצמה הכי מוצלחת כאשר אנו לא יכולים להרגיש ולזהות בזמן שהיא מופעלת. טיעון זה הוא טיעון חזק ומשכנע.
הגישה החד – ממדית
לפי הגישה החד –ממדית, חקר העוצמה "…מתמקד בהתנהגות בקביעת החלטות על נושאים עליהם יש קונפליקט נצפה של אינטרסים סובייקטיביים, המובעים בהעדפות מדיניות והנחשפים דרך השתתפות פוליטית" (Lukes, 15).
הגדרת העוצמה של דאל: "לא' יש עוצמה על ב' ככל שהוא יכול לגרום לב' לעשות משהו שאחרת לא היה עושה".
א. העוצמה מפוזרת.
ב. מיקוד בהתנהגות קונקרטית ובת-צפייה.
ג. מוקד המחקר בתוצאות ספציפיות של קבלת החלטות.
ד. מדובר בהחלטות באזורים נושאיים שונים.
ה. הנחה שהחלטות כוללות קונפליקט אקטואלי ובר-צפייה.
ו. אינטרסים מובנים כהעדפות מדיניות ולפיכך קונפליקט על אינטרסים
זהה לקונפליקט על העדפות.
דיון בעוצמה ושלושת מימדי העוצמה.
הגישה החד מימדית– מזוהה עם דאל ומתמקדת בהתנהגות, בקביעת החלטות, על נושאים עליהם יש קונפליקט נצפה של אינטרסים סובייקטיביים, המובעים בהעדפות מדיניות והנכספים דרך השתתפות פוליטית. נקבע ע"י מחקר אמפירי. מסתכלים על יחסי הגומלין. הדגש הוא הסתכלות על תוצאות ספציפיות על קבלת החלטות. הנחת היסוד שהחלטה בה מופעלת עוצמה מחייבת קונפליקט בר צפייה , פומבי ואקטואלי. כל האינטרסים מופיעים כמובנים כהעדפות מדיניות. גישה מתמקדת בהתנהגות-ז"א שייכת לבהביורליזם.
הגישה הדו מימדית– עפ"י בכרך וברטז, עוצמה קיימת גם בקבלת החלטות וגם באי קבלת החלטות.
זוהי תזה רדיקלית וביקורתית לגבי הגישה החד-מימדית והיא טוענת שצריך להוסיף פן נוסף-
מוביליזציה של ההטעיה– BIAS, למשל כאשר אדם או קבוצה, באופן מודע או בלתי מודע, יוצרים או מחזקים חסמים לקונפליקט ציבורי על מדיניות-יש להם עוצמה. ז"א עוצמה היא גם בגרימת לא לקבל החלטה כלשהי.יש כאן עוצמה ברמה גבוהה יותר- אותם אנשים לא ניצחו במאבק אלא הצליחו למנוע את הדיון הציבורי בנושא (ע"י הטעיה) וכך הנושא לא הגיעה לסדר יומם של מקבלי ההחלטות.
הם מבקרים את הבהביורליזם בכך שעצם זה שאי קבלת החלטות היא לא פחות חשובה מקבלת החלטות פעילה. זוהי הגדרה מחדש את גבולות הפוליטיקה– ז"א כוללים בתוכה גם נושאים פוטנציאליים שיכולו להיות נידונים. נושאים מסוימים לא מגיעים לתהליך של קבלת החלטות-אי הגעתם היא מבטאת הפעלה של עוצמה. המעמד הדו מימדי מבקר את המיקוד בהתנהגות האקטואלית והנצפית במוקדי קבלת ההחלטות וטוענת שצריך לבדוק גם את הדרכים בהם מונעים את קבלת ההחלטות בנושאים פוטנציאליים שלגביהם יש קונפליקט בר צפייה של אינטרסים סובייקטיביים.
הדבר המשותף להם ולבהברליסיטים שניתן לזהות את התביעות שלא מגיעות למגיעי ההחלטות כי אנשים מחזיקים בהעדפות מדיניות הנגזרות מהאינטרס האישי שלו.
הגישה התלת מימדית– עפ"י לוקס, במקום שיש קונצנזוס.
יש ביקורת גדולה על הגישות הראשונות: מחויבות יתר להתנהגות האקטואלית(הגישה הביהיביורלסטית), אלא מה שצריך לעניין אותנו כיצד אנשים מונעים לחשוב על דברים מסוימים ולא לחשוב על דברים אחרים (הבניה של התודעה), דומה לתפיסה הניאו-מרכסיסטית.
לא חייב להיות קונפליקט אקטואלי ובמילים אחרות: העוצמה המוצלחת ביותר תהיה במקום בו אין קונפליקט – יש קונצנזוס (דרך חיברות מסוים, חינוך מסוים, שליטה בתקשורת, שליטה במאגרי הידע)
אנשים תופסים דברים מסוימים כדברים קבועים, לעיתים אף נכונים/אידיאליסטים (אין רצון לשנות)
יש הבדל בין האינטרס הסובייקטיבי של האנשים לבין האינטרס האובייקטיבי שלהם.
הגישה השלישית מוסיפה מרכיב נוסף לדפוסי ההפעלה וההשפעה של הכוח, והוא "שטיפת מוח" (בצורת חינוך מכוון ושימוש שלילי בהשפעה). גישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי התודעה שלנו כבר מושפעת מהסביבה בה אנחנו פועלים, ולכן הדגש שלה הוא על סטרוקטורה, כלומר, על מבנה חברתי, לדוגמא מעמד: ידוע כי לכל מעמד יש פרספקטיבה שונה, בד"כ, בנושאים ציבוריים שונים. כבר בתשתית הארגונית, בתוך המבנה של החברה, ניתן לראות את זרימת הכוח שמתבטא בהשפעה על גורמים מסויימים ותיעולם לכיוונים "רצויים". התקשורת, למשל, משתמשת בכוחה וביכולת ההשפעה שלה ע"מ להשפיע על הציבור בכיוונים רצויים (למשל, ע"י פרסומות).
ראה גם: עוצמה וסמכות
