התנ"ך העברי הוא טקסט שבולט בהעדר היצורים הדמוניים שבו. כמעט ולא ניתן למצוא בתנ"ך אזכור לשדים או מפלצות על-טבעיים. יוצאי הדופן היחידים בהם אנחנו יכולים למצוא שרידים של מיתולוגיה יהודית בתנ"ך הם למשל ישעיה י"ג כ"א: "ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם אחים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם" כאשר רש"י מפרש "שעירים" בתור "שדים". מקום אחר בתנ"ך בו ניתן למצוא מיתולוגיה יהודית הכוללת דמונולוגיה יהודית הוא תהלים צא ו: "מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים". לעומת מיעוט הופעתם של שדים במסגרת המיתולוגיה היהודית בתנ"ך, חז"ל דווקא הרבו לעשות בנושאים אלו. חז"ל אמצו את שמותיהם של דמויות או מהויות מקראיות עמומות והכניסו להם תכנים של מיתולוגיה יהודית יותר מפורשת. חז"ל מנו בתנ"ך "מזיקין" שונים ובניהם למשל: "שדים" שהם לפי חז"ל כינוי לאלים זרים (מקור המילה "שד" הוא מארמית שם הוא משמש באותה משמעות). אלוהים אחרים גם כונו על ידי חז"ל בשם שעירים והם תוארו כדיירי הריסות מקומות שאותם בני האדם נטשו וייתכן כי ניתן למצוא בזה הרבה משמעות. הרבה אנשים אינם יודעים כי הדמות המיתולוגית לילית למעשה מוזכרת פעם אחת גם בתנ"ך (ישעיהו לד יד), ייתכן כי במשמעות של ציפור וראוי לציין כי "ליל" בשומרית משמעו אוויר. מוות או (מות) הוא אל השאול במיתולוגיה הכנענית והוא חלחל גם אל הדמונולוגיה של המיתולוגיה היהודית וכך גם רשף שהיה אל המגפות ואף הוא אולי מוזכר בתנ"ך במשמעות זו. שני מזיקין נוספים שניתן לציין בתנ"ך הם דבר המלווה את האל בקרבותיו וכן עזאזל שהוא מזיק החי במדבר.
חז"ל ראו במזיקים של המיתולוגיה היהודית כיצורי הבריאה או כיצורים שנבראו על ידי אדם וחווה. גישה אחרת במסגרת הדמונולוגיה היהודית היא כזו הרואה בשדים ביהדות כבוני מגדל בבל שהוענשו על ידי האל והפכו לשדים. המזיקים אצל חז"ל ובמסגרת של המיתולוגיה היהודית שוכנים על פה רוב במקומות מרוחקים ואפלים. הם תוארו כדמויי אדם ולעיתים כבעלי רגלי עוף. גישות אחדות במסגרת של המיתולוגיה היהודית טענו כי מספרם של השדים והמזיקים הוא למעשה גדול יותר ממספרם של בני האדם.
היחסים הנבנים בין מזיקים לבני בני האדם במסגרת של הדמונולוגיה של המיתולוגיה היהודית הם בעלי כמה פנים. מזיקים במיתולוגיה היהודית יכולים לסייע או להועיל לאדם, הם עלולים לתפוס אותו במקומות מבודדים או לרדוף אותו במקום משכנו והם מבקשים להרע לו. מנגד שדים במיתולוגיה היהודית יכולים גם לסייע לאדם בכדי להילחם במזיקים אחרים. לבסוף חז"ל גם מכירים (ומזהירים מפני) האפשרות של קשר מיני בין שדים לבין בני אדם.
המיתולוגיה היהודית של חז"ל אף מציע דרכים שונות להילחם במזיקים ביהדות. לפי חז"ל ישנן כמה דרכים להתגונן מפני מזיקים במיתולוגיה היהודית. דרך אחת להילחם במזיקים ביהדות היא פשוט שמירת מצוות ודרך הישר שמביאה את חסדו של האל המגן מפני שלל מזיקים והיצר הרע. ניתן לחלופין לשחד את השדים בכדי להימנע מפגיעה או למצוא דרך אחרת להתפייס עימם. דרכים אחרות שמציע המיתולוגיה היהודית בכדי להתגונן בפני מזיקים היא להלחם או להטעות אותם. לחימה במזיקים ביהדות נעשית על ידי שלל אמצעים כמו לחשים, אור, מלח ועוד. כמו כן נתפסים המזיקים ביהדות ובמסגרת של המיתולוגיה היהודית כטיפשים יותר מבני אדם ועל כן ניתן להטעות אותם.
ראה גם: כישוף ביהדות
