תורת המידות והמדינה: תיאוריית הצופה האידיאלי

תיאורית הצופה האידיאלי

על פי תיאוריית הצופה האידיאלי צריך לתת לצופה האידיאלי לשפוט האם משהו הוא טוב או לא. אך, מיהו הצופה הזה? אנחנו רוצים שהשופטים יהיו במצבים אידיאלים, למשל שהשופט לא יהיה בעל אינטרס אישי, שזה מה שמטה את השיפוט של האינטואיציה על פי מור. שופט יהיה בלתי תלוי, יקבל משכורת גבוהה יותר כדי שלא יפזול לצדדים. צריך להבטיח תנאים שהוא יהיה צופה אידיאלי. על התשובה הזו אפשר לבוא בביקורת, איך נקבע מהם התנאים? כדי לדעת שיש אי תלות שיפוטית אנחנו צריכים כבר לדעת שבתנאים אידיאלים כאלו מייצרים את השיפוטים הנכונים, אך איך נדע שאלו אכן השיפוטים הנכונים? גם בהקשר של שיפוט יש לכל היותר הכללה. וזה באמת לא ברור, לדוגמא חבר ועדת וינוגרד, דרור, (שהביע את דעתו בקשר להישארות אולמרט כראש ממשלה) ברור שכל חבר בוועדה יש דעות קודמות פוליטיות, וצריך לא לקבור זאת. זה לא נכון שצריך לנסות ולתאר את הצופה האידיאלי, לא ברור שזה ייתן את הדבר המצוי. נניח שהיינו מביאים אנשים ממאדים (או מטוגו), נטולי דעות פוליטיות, השאלה האם פסיקתם תהיה טובה יותר. התפיסה של הצופה האידיאלי כבר בבסיסה כוללת את ההנחה שקיים טוב לא מוחלט, ולכן זו תפיסה מעגלית.


תורת המידות והמדינה – סיכום

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: