במרכז המפגשים התרבותיים — בין כפייה קולוניאלית להישרדות עיקשת — הומי באבא מזהה סדק. אזור ביניים מוזר, פרוע, פורה. הוא מכנה אותו המרחב השלישי (Third Space). לא מקום גיאוגרפי, לא אוטופיה, אלא זירה רותחת של תרגום, מיקוח ותנועה מתמדת של זהות. זהו המרחב שבו משמעות נוצרת תוך כדי תנועה, ושום דבר אינו נשאר בצורתו המקורית.
המרחב השלישי הוא לא מפה — הוא מצב תודעתי
המרחב השלישי של באבא אינו נקודה במפה. הוא נפתח בין מפגשים תרבותיים: כשאדם מדבר בשתי שפות, נע בין מסורות, או משתמש בסמל אחד "לא נכון" ובכך ממציא משהו חדש. זה מרחב שבו סימנים מחליקים, זהויות אינן תואמות, ודברים אובדים בתרגום — ומתוך האובדן נולד חידוש.
והחידוש האמיתי? זהו לא מצב יוצא דופן. מבחינת באבא, כל תרבות מתרחשת באזור ביניים מתוח זה. אין תרבות "טבעית" ומקורית לפני החלפה. כל טקסט, כל זהות, כל תלבושת מסורתית בתהלוכת האו״ם — כולם כבר היברידיים, נזילים, בתנועה.
תרבות היא מה שקורה בזמן תרגום
באבא טוען שמשמעות אינה עוברת מדור לדור כמו חפץ שמוסרים ביד. היא נוצרת ברגעי תקשורת — ובכישלונות תקשורת. לכן שלטון קולוניאלי לעולם אינו מוחלט: גם כשהכובש מייצא שפה, חוקים או ספרות, צורות אלה זוכות לפרשנות מחודשת בידי הנכבשים — בדרכים שלא תוכננו מראש.
כאן המרחב השלישי נעשה פוליטי במיוחד. שליטה תרבותית אינה יכולה להיות טוטלית, משום שהנכבשים תמיד מתרגמים בחזרה. הם לא סופגים פסיבית — הם מערבבים, מתנגדים, מפרשים. באבא מראה לנו כיצד חתרנות יכולה להסתתר בחיקוי, וכיצד התנגדות יכולה לעלות מתוך פעולת החזרה עצמה.
אין מקורות — רק שוליים
אחת הטענות הנועזות של באבא היא דחיית רעיון "התרבות האותנטית". אין דרך לחזור למקור טהור. זהות אינה מתגלה; היא מומצאת. המרחב השלישי חושף שכל שייכות היא בנייה, שכל זיקה תרבותית היא מעשה יצירה.
דבר זה בולט במיוחד בקונטקסטים דיאספוריים וטרנס־לאומיים — שם החיים מתקיימים בסדקים שבין תרבויות: כיתובים רב־לשוניים באינסטגרם, דתות סינקרטיות, מטבחים היברידיים, קהילות קוויריות בתפוצות. המרחב השלישי הוא ביתם הטבעי: לא טהור, לא יציב, אבל אינסופי ביכולתו לייצר.
אבל לא לשכוח: הכוח עדיין משחק תפקיד
בבא אינו מציע אשליה של חופש מוחלט. המרחב השלישי אינו מגרש משחקים נקי מאי־שוויון. המשא ומתן התרבותי מתרחש בעולם מעוצב על ידי מורשות קולוניאליות, מבנים כלכליים ואלימות מערכתית. התרגום אינו מבטל כוח — הוא משקף אותו מחדש.
מבקריו של באבא מציינים בצדק שחגיגת היברידיות עלולה לטשטש את התנאים הממשיים שבהם היא מתרחשת. לא כל משא ומתן תרבותי הוא התמודדות הוגנת. המרחב השלישי מלא פוטנציאל, אך הוא גם זירה של מאבק.
ובכל זאת, תובנתו של באבא רבת עוצמה: תרבות איננה רק משהו שאנו יורשים — היא מה שאנו עושים כל רגע, בגמלוניות, באלתור, בין פערים. המרחב השלישי הוא המקום שבו אנו מגששים אחרי משמעות — ובתוך הגישוש יוצרים משהו חדש.
