סיכום מאמר: עיתונות כמקצוע/ אליהוא כ"ץ
הגדרת העיתונות
דרושה הגדרה לעיסוק העיתונאי, ולו כדי לתת מענה לטיעוני תקשורת עויינת, לחובת העיתנואים להית בשטח, לאיסור ההתחזות לעיתונאי וללימו המקצוע באקדמיה. כיום אנו עדים להתמוטטות שירותי השידור שתרמו למדינת הלאום. "מבט" מאחדת את העם המקוטב פוליטית. מהפכת הטכנולוגיה הביאה שינוי בתפקיד העיתון והעיתונאי (איסוף או פרשנות) וההצפה הטלוויזיונית דחקה גם את העיתונים הכתובים להגיב לאירועים בה, ולהקים עיתונות מקומית. ירידת מדינת הלאום הביאה לתרבות השכונה מחד והכפר הגלובאלי מאידך.
כיום כשהמקורות מוגנים ומתווכים ע"י דוברים ויחצ"נים יש תחושה של חוסר מנהיגות ונדרשת עיתונות ביקורתית יותר.
עיתונות כעיסוק פוליטי
ובר אמר שהעיתונאים, כמו גם אמנים ועו"דים, נשפטים ע"פ ההתנהגות של נציגיהם השפלים ביותר. אי הבטחון במעמד העיתונאי דורש הרבה איזון נפשי. חייו הם הימור מוחלט. עיתונאי, לפי ובר, הוא עיסוק פוליטי במובן של השפעה על מנהיגות ומוקדי כח.
העיתונות כמקצוע
מקצוע?
יוז: מסוג המקצועות ההופכים לשגרה את מצבי החירום של אחרים. רווחת הזולת עדיפה על שלהם.
במה הם מטפלים?
האם עליהם לגעת במה שחשוב בעיניהם לציבור, או במה שמעניין את הציבור? המקצוע קובע הן את האבחון ואן האת התרפיה, ולא רצון המטופל. העיתונות זוכה להרבה הגנה ציבורית כמו כל מקצוע, וכך גם חופש הכרעה במסגרת עקרונות מנחים כלליים ביותר.
העיתונאי חי במערכת ארגונית עד היררכית, ותוצרו אינו תוצר יחיד, אך הדבר אופייני לכל המקצועות הקלאסיים (בתי חולים וכיו"ב).
האם היא מאבחנת או גם מטפלת?
אם בעימות עם העובדות יש תרפיה (פסיכואנליזה) – אז כן. עצם הדיון הציבורי אוכף נורמות על הסוטים מהן.
למה העיתונאים לא מתלהבים מהגדרת המקצוע?
באחרונה יש עוינות, אמון מסוייג ותביעות על רשלנות כלפי אנשי מקצוע.
העיתונות כעסק
העיתון הוא גם עסק רווחי. מוצר שיווקי. העימות עם הצורך של הבעלים למכור משפיע על העיתונאי והעורך, כמו בבתי"ח ואונ' פרטיות. המשוואה המתאימה היא מדיניות פרופורציונאלית (חוזה) של שני המרכיבים בעיתון: בעליו, קוראיו, מפרסמיו ואנשי המקצוע. אמנם אם אין ציבור קוראים אין עיתון, אבל בגלל שהנהנה העיקרי הוא הלקוח – באופן פרדוקסאלי – הלקוח לא צודק. קירשנבאום: לעיתים קרובות חובתו המקצועית של העיתונאי היא לא לשמור על המוראל, אלא לגרום לדה-מורליזציה.
העיתונות כאמנות
בעיקר בעידן החדשות האלקטרוניות, נוטה העיתונות הכתובה לעודד פרשנות וכתיבה אישית יותר.
העיתונות כמדע
למרות מאפיינים המזכירים את העיסוק המדעי, כמו חיפוש אחר האמת באופן רציונאלי והרצון להכליל את התצפיות, ולמרות שגם היא חושפת ולא מאבחנת, אזי כמו שקבע אפשרטיין – היא לא תגיע לאמת בגלל חוסר הכשרה בנושאים, תלות במקורות, דד-ליין ותחרות. לכל היותר היא דומה למטאורולוגיה" אידיקטורים המחברים ממצאים, נותנים שם לתופעה ומבצעים הכללה אמפירית בין התופעות ונסיבות היווצרותן.
לימוד העיתונות באונ': תיאוריה מתודולוגיה, אתיקה ורטוריקה
ניגע בארבעה מימדיים חיוניים לעיתנואים כלימוד עיוני אוניברסיטאי:
תיאוריה
למשל תיאורית הוולנטריזם (אנשים כמקבלי החלקטות) ואחרות. צריך להשיק תיאוריה עיתונאית בדיעבד מהעשיה העיתונאית. כמדע היא עוסקת גם בתחזיות הנגזרות מהתיאוריה שלה (למשל התחזית על הפלסטינים כמתקוממים).
מחקר
המשמעת האקדמית ודאי יכולה לסייע כאן.
אתיקה
המטרות והאמצעים הראויים, וכן הגדרתה ככלב שמירה.
רטוריקה
המסר של האובייקטיביות שמנסים גם ההיסטוריונים לשוא להביא. חשוב לחשוף את המסר האידיאולוגי הסמוי בנראטיב.
סיכום מאמר: עיתונות כמקצוע/ אליהוא כ"ץ
