המפגש עם התקשורת: אילוצי המדיום והקשר.
התמקדות בטכנולוגיה§ השפעה על אופן קבלת המסרים מצד הקהל.
קשר בין טכנולוגיה חברה ותרבות: בתקשורת יש שתי גישות מרכזיות הקושרות בין טכנולוגיות שונות לבין ההשפעה שלהם על החברה והתרבות:
גישה הראשונה; דטרמיניזם טכנולוגי: מדברת על תהליך שבו הטכנולוגיה משפיעה על החברה ועל התרבות בהיבטים שונים; יש משמעות רבה לאופן שבו מועבר המסר, שלפעמים הוא הרבה יותר משמעותי מהמסר עצמו. לאופן ההעברה יש משמעות באופן ההתקבלות של המסרים. לכל מדיום יש מאפיינים משלו וכל מסר יועבר בצורה אחרת: ידיעה חדשותית ברדיו או ידיעה חדשותית בטלוויזיה יתקבלו באופן שונה לחלוטין למרות שמדובר באותו מסר. המדיום הוא המסר (מקלוהן) התהליך מתחיל בטכנולוגיה והיא משפיעה על החברה.
גישה שנייה; הגישה התרבותית: מדברת על תהליך הפוך; טוען לגישה תרבותית חברתית יותר האומרת שהתהליך מתחיל ומושפע מהתרבות והחברה. יש ערכים תרבותיים שיוצרים צרכים והטכנולוגיה היא אחת הדרכים לסיפוק צרכים חדשותיים. צרכים: קבלת מידע בצורה טובה יותר, מדויקת יותר § לכן יש התקדמות טכנולוגית. ההשפעה מתחילה מהצורך והתקדמות הטכנולוגיה היא מענה לצרכים. כל תרבות וכל חברה משתמשת בטכנולוגיות שונות על מנת ליעל תהליכים.
שתי הגישות מסכימות שמדובר על יחסי גומלין בין שלושת המרכיבים הללו (טכנולוגיה § חברה § תרבות).
אי הסכמה בין הגישות הוא לגבי כיוון ואופן ההשפעה. (מי הביצה ומי התרנגולת).
נבחן את הגישה הטכנולוגית. הטכנולוגיה יוצרת הקשר חברתי מסוים והוא ישפיע על אופן התקבלות המסרים. כל טכנולוגיה נצרכת בהקשר חברתי מסוים. (ספר נקרא לבד, טלוויזיה אפשר לראות עם עוד אנשים).
אופן צריכת הטלוויזיה משפיעה על אופן קבלת המסרים.
מבוא:
ליבס מביאה עבודות של חוקרים אשר השוו בין טכנולוגיות שונות, ובחנו את ההשפעות שלהם על הקשר והתקבלות.
השוואה בין הקולנוע לטלוויזיה:
בטלביזיה – יוסטון טוענת שהצפייה בטלוויזיה היא חוויה מתסכלת, בלתי מספקת. היא משווה את הצפייה לתינוק שיונק מאימו, התינוק מסופק שהוא יונק אך חש לא מסופק כאשר הוא מתנתק מאימו. יוסטון טוענת שהצופים מתמכרים לחוויות הצפייה; נהנים ומתבדרים כשהם צופים אך במקביל מרגישים חוסר סיפוק.
ליבס טוענת שהחוויה נוצרת מתוך המאפיינים של הטכנולוגיה. החוויה של הקולנוע היא חוויה חד פעמית, חוויה סגורה (התחלה אמצע וסוף), יצאה מהשגרה, בילוי, הולכים לראות טקסט, צורכים תוכן ספציפי וחוזרים חזרה § ניתוק מהשגרה בהשוואה לצפייה בטלוויזיה שהיא שגרה יומיומית לכן השפעה על אופן קבלת המסרים יהיה שונה.
בקולנוע – נכנסים לעולם בדיוני עם כללים ברורים: כל הקהל מרוכז בסרט, לא נהוג לדבר, הפסקות הן בזמן מוגדר מראש, לכן ההתייחסות של הצופה היא בצורה מסוימת. לעומת זאת הטלוויזיה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו לכן אנחנו מקדישים לה פחות תשומת לב, אנחנו יכולים לבצע מספר פעולות במקביל לצפייה בטלוויזיה.
הטענה היא שהטכנולוגיה תשפיע על המסר: צפייה בסרט בקולנוע מול צפייה בסרט בטלוויזיה אופן קבלת המסר הוא שונה לחלוטין. אופן צריכה של טכנולוגיה שונה ומשפיעה על אופן קבלת המסרים.
החוויה של הקולנוע היא חוויה נפרדת וסגורה, דבר שלא מעסיק אותנו ביומים, לעומת הטלוויזיה שנמצאת כל הזמן ברקע (חוויה בלתי נגמרת) ולכן משאירה את הצופה לא מסופק.
מעבר לכך, הצפייה בטלוויזיה היא עיסוק עבור הצופה, בוחן מה מקובל ומה לא מקובל, מה נחשב חריג, מהן הנורמות, הערכים. הטלוויזיה היא מדד לנורמליזציה. לאורך כל הצפייה, הצופה משווה את עצמו למקובל המוצג בטלוויזיה. יש עיסוק יומיומי להגדרה שלנו המציאות.
השוואה נוספת: בין הספר לקולנוע (מירי טלמון) מנסה להצביע על הבדלים בין ספר לקולנוע כטכנולוגיות שונות.
טוענת שמאפיינים של הטכנולוגיות השונות משפיעים על אופן ההתקבלות של המסרים.
מאפיין אחד: השליטה של יוצר הטכנולוגיה בטקסט; סופר יכול להחליט לסגור את הטקסט, למקד את המחשבה של הקורא הרבה יותר מתמונה וויזואלית בסרט שיש להרבה יותר פתיחות לפרשנות של הצופה.
לטענתה בטכנולוגיית הדפוס יש הרבה יותר יכולת לסגור את הטקסט, לסופר יש את היכולת להעביר מסר ברור, למקם את הצופה במסגרת ספציפית, מול תמונה בסרט שפתוחה יותר לפרשנות.
קצב העברת המידע: הספר יכול להתפרש על עמודים רבים = איטי, מול הסרט המצטמצם לשעתיים = קצב מהיר. בספר יש הרבה יותר מקום להרחיב מול הסרט שמעביר את מידע באופן מתומצת.
טענה נוספת של טלמון: יש הבחנה באקטיביות של הצופים \ קוראים. לטענתה בספר אנו מתמודדים בצורה מעמיקה יותר בטקסט. אפשר לקרוא שוב ושוב את אותו הטקסט. לעומת הסרט שהוא יותר חולף, התמונות חולפות בראש ובאיזה מקום נאבדות.
חזרה אל: תקשורת כתרבות
