בעלת הארמון: שאלות ותשובות

סיכום זה הוא חלק מהסיכום הראשי אודות בעלת הארמון

שאלה: מהם שלושת האחדויות של אריסטו?

ת: אחדות הזמן –  העלילה מתרחשת בזמן מוגבל (לא יעלה על 24 שעות).

אחדות המקום –  העלילה מתרחשת באותו מקום כאשר התפאורה היא זו עצמה במשך המערכות שלאורך המחזה.

אחדות העלילה –  מדובר בנושא מרכזי אחד. העלילה אינה מתפרסת על פני תחומים רבים, היא עוסקת בנושא מרכזי אחד, דבר התורם לאופיו הדרמטי של המחזה.

* 3 האחדויות נולדו מתוך רצון ליצור תמונת במה נאמנה למציאות ובעצם ליצור עבור הקוראים/צופים אשליה של מציאות.

ש: כיצד באות לידי ביטוי 3 האחדויות של אריסטו במחזה "בעלת הארמון"?

ת: אחדות הזמן –  המחזה אורך 3 שעות. בין 9-12 בלילה (כל מערכה אורכת שעה).

אחדות המקום –  לאורך כל המחזה קיימת אותה תפאורה (הספרייה שבארמון).

אחדות העלילה –  העלילה במחזה עוסקת בנושא מרכזי אחד (נערה יהודיה שעומדת

בפני הכרעה כאשר יש שני צדדים המנסים להשפיע על החלטתה. זאנד ודורה מצד אחד

וזאברודסקי מנגד).

ש: ציין והסבר 3 דרכי עיצוב דמויות.

ת: במחזה "בעלת הארמון" לאה גולדברג מרבה להשתמש בדרכי אפיון שונות: ישיר ,עקיף ואנלוגי לעיצוב הדמויות במחזה.

אפיון ישיר –  הוא הגדרה מפורשת ומופשטת של הדמות או של תכונותיה, כגון: השימוש בתארים "אדם ישר, צבוע" ועוד.

אפיון עקיף –  הם סימנים חיצוניים או ארועים שהדמות מבצעת אותם ומתאפיינת באמצעותם. כלומר, ניתן ללמוד על הדמות דרך התנהגותה, הליכותיה, אופן דיבורה, צורת לבושה וכדומה. במחזה שלפנינו ניתן ללמוד על הדמויות גם בעזרת ההערות הרשומות בסוגריים (הערות המחבר).

אפיון אנלוגי – אנלוגיה בין דמויות – כאשר נערכת השוואה בין הדמויות אשר נקלעו לסיטואציה דומה.

ש: מהו אפיונן של הדמויות השונות במחזה

ת: דמותו של זאברודסקי: על דמותו וגילו של זאברודסקי הקורא לומד מתוך הכתוב בפתיחת המחזה, כאשר כתוב בהוראות הבימוי כי זאברודסקי בן 57 ותפקידו הוא שומר הארמון. זהו האפיון הישיר היחיד המאפיין את דמותו.

על טיב דמותו של זאברודסקי ניתן ללמוד בעיקר מאפיון עקיף: דברים שאומר זאברודסקי בעצמו, או דברים שנאמרים עליו ע"י דמויות אחרות כגון דורה, זאנד ולנה, ולבסוף בעזרת הערות המחבר המתארות את אופן הדברים הנאמרים על ידו של זאברודסקי

[דוגמא: ("במרירות")].

זאברודסקי שייך למשפחה אריסטוקרטית אצילה, למרות שתפקידו הוא לשמור על הארמון, הוא חושב עצמו לבעל הארמון.

זאברודסקי בז למשטר החדש ומרגיש כי הוא מייצג את המשטר הישן (עמ' 37 "מי אנחנו…). הוא בז לנאצים ומתעב אותם על מעשיהם (עמ' 41 – דת של קניבלים). זאברודסקי מודע לכך, שלא ניתן להסתמך רק על העבר, ומי שלא חי נפשית את ההווה – כבר מת (עמ' 37-38 – "מה אנחנו…").

מתוך דבריו של זאברודסקי אפשר ללמוד כי זאברודסקי מעריך ואוהד את הדת היהודית (עמ' 36 "תמיד הייתי מעריץ את העם היהודי").  מתוך דברי לנה והמלמולים החוזרים ונשנים על-ידי זאברודסקי, אפשר ללמוד על אמונתו והשקפתו הדתית של זאברודסקי. אדם המאמין במלכות הרביעית (עמ' 69 "הוא מאמין רק במלכות הרביעית").

לסיכום, זאברודסקי היא דמות החיה בעולם משלה עם ערכים משלה ואמונה משלה, זאת הקורא מבין מתוך דבריה והאופן שהדברים נאמרים ע"י הדמות וע"י דמויות אחרות במחזה.

דמותה של דורה: דורה היא הדמות הקיצונית מול דמותו של זאברודסקי, היא מנוגדת לו ואף משקפת את הדברים המנוגדים לחלוטין לזאברודסקי. דורה מייצגת את החיים החדשים, את העולם המודרני שמסתייג מן הערכים של העולם הישן. היא עודה זוכרת מימי ילדותה את הפער שהיה בין "הארמון" ובין "ההמון", היא עודה זוכרת כי לאיש מההמון לא הייתה דריסת רגל בתחומי אחוזות בני האצולה. דורה משבחת את העולם החדש שביטל את הפער בין המעמדות. היא דוגלת בחיים בריאים, נוחים עבור האנשים כולם ואם המודרניזציה על כל גילויה (מכשירים חשמליים, "קופסאות מודרנית") מאפשרים את הנוחות עבור ההמון הרי זה מבורך ומשובח מבחינתה. דורה היא אדם תכליתי ומעשי, היא אישה יעילה. היא מסכימה כי הארמון יפה אך אינו יאה למגורים. הספרים הם בעלי ערך אך מעלים אבק, ולכן זה אינו פרקטי לגביה. אין לה סנטימנטים לבית הגדול ולחומר – הבית בו הייתה משכנת בוודאי את הרעבים ומשקמת אותם. דורה מייצגת את העם היושב בישראל (היא מדגישה את אהבתה והקשר העמוק שלה לארץ, לשמש, לחמסין, בעוד שבאופן מפתיע היא מדגישה את הזרות שהיא חשה כלפי אירופה שבה גדלה בנעוריה). היא חיה את העתיד וההווה ולא את העבר.

דמותו של זאנד: זאנד הוא דמות הביניים בין 2 דמויות קיצוניות אלו. הוא עצמו נציג טיפוסי של "היישוב המאורגן": חקלאי, ספרן, לוחם, מורה – הכל לפי צו השעה. מצד אחד הוא שותף לדורה בשליחות ההצלה, אך מצד שני הוא שבוי בקסמי הארמון העתיק על תכולתו: הספרים, שעון הקוקייה וכו'.

זאנד בניגוד לדורה אינו מבטל את המורשת המערבית, הוא משלב תרבות זו בחייו הישראליים (עמ' 23 "ייתכן שהפסדנו איזה חוש…"). הוא מגלה סובלנות והבנה כלפי זאברודסקי, מתון ושקול ומשתדל להבין. זאנד הוא השילוב הנכון בין ישן וחדש, משום שאדם ועַם שאין לו מורשת עבר, אין לו הווה וגם לא עתיד. זאנד הוא מצד אחד מושרש במסגרת החיים החדשים ומצד שני הוא נושא בקירבו את מורשת התרבות האירופאית. יש לו יחס מיוחד, יחס של כבוד לערכים התרבותיים של עולם האתמול, ועם זאת הוא חי בעולם החדש (אולי דווקא בגלל שזאנד מצא דרך לשלב בין העולמות הללו בחרה לנה להתקשר ולסמוך עליו). זאנד הוא אדם שמסוגל להסתדר בכל מצב גם אם הוא מצב לא צפוי בכלל, הוא מסוגל להוציא את המיטב מכל סיטואציה בה הוא מצוי. הוא אדם מתון היודע לכבד את הזולת אך יודע גם לעמוד על שלו כשצריך.

דמותה של לנה: אפיון ישיר – לנה בת 19. ובסוף המערכה הראשונה "יוצאת לנה נערה צעירה, יפה מאוד לבושה שמלה לבנה ארוכה" (עמוד 50).

לנה היא בחורה צעירה, פליטה שהסתתרה ביער מפני הנאצים ונמצאה ע"י זאב' שלקח אותה תחת חסותו והצילה ממוות.

לנה מתגלה כאדם שקשה לו לתת אמון באחרים: "אינני יודעת כלום, אפשר תמיד לזייף עיתונים ותעודות" (עמ' 65). כיוון שלנה היא פליטה יהודיה , היא מפחדת מאוד מפני הנאצים, "הנאצים יודעים הכל, הם זרע השטן" (עמ' 65). מתוך דברי דורה המכירה את משפחתה של לנה וכן מדברי לנה עצמה, אפשר ללמוד על משפחתה של לנה: "הם לקחו את אבא ואת אמא ואת זוסקה הקטנה ואת פאול (עמ' 67).  דורה: "להוריך הייתה חנות תכשיטים על יד המוזיאון?" (עמ' 85).

לנה היא מצד אחד פליטה ומצד שני בעלת הארמון, זו ההרגשה שהעניק לה זאב'. ללנה התלבטויות רבות בקשר לעזיבתה את הארמון או הישארותה עם זאב', מציל חייה, אך הרגשותיה לגבי העתיד ברורות מתוך תוכן דבריה ודרך אמירתם "אני חלמתי, כ"כ חלמתי שאוכל ללכת בחוף…".

לנה עומדת בפני התלבטות קשה: עליה לבחור בין העולם שאותו היא מכירה לבין העולם החדש שקוסם לה מאוד, עליה להחליט לאן פניה מועדות.

לנה, שמגלה את האמת המרה, לנה שעליה להחליט משיכתה לרוזן ולהכרת הטובה לו היא חייבת, לבין רצונה לחזור לחיים – חיים מלאי קסם וחידושים. ובכוח חיים אלה נופלת ההכרעה, ההכרעה לצאת מן החיים בעולמו הסגור של הרוזן אל החיים הפתוחים, אל אור היום, אל התגשמות חלומה.

יחסה לזאב': היא רואה בו מצילה, מושיעה ואפילו דמות אבהית דואגת ומקנה ביטחון. זאב' רואה בה אישה צעירה שנוכחותה נותנת לו טעם לחייו.

יחסה לדורה: דורה מנסה לשכנע אותה בדרכי כפייה שונות לעזוב את זאב' ללא היסוס ואינה מבינה את ההתלבטות של לנה בעניין והקושי. לנה מסתייגת מדורה שכן דורה מכנה את זאב' בשמות גנאי ולא מסתירה את הרגשתה. דורה לא מבינה שלנה עדיין רואה עצמה חייבת לו כ"כ הרבה.

יחסה לזאנד: לנה בוטחת בו ומאמינה רק לו, כי הוא נתן לה את אפשרות הבחירה ומבין יותר לליבה.

ש: מהו המסר במחזה?

1. הדמות המייצגת את האידיאל הוא זאנד שכמוהו כל אחד מאיתנו צריך להיות ולהתנהג. דמות מאוזנת ושקולה שזוכרת את העבר והמסורת אך יחד עם זאת חיה בהווה ובעתיד. דמות שאינה קיצונית בדעותיה.
2. החיים חזקים מהמוות. גם אם עברת דברים קשים בחייך (כמו לנה) עדיף להמשיך ולקוות ולא לאבד תקווה ואת הסיכוי לחיים טובים יותר.
3. יש לתת לאדם לבחור בעצמו את עתידו והמשך חייו ולא לנסות לשכנע אותו ולהשפיע עליו בדרך זו או אחרת (זאנד נותן ללנה את האפשרות לבחור בחיים או במוות, לעומת דורה שלא נותנת לה אפשרות לבחור).

ש: מהם הניגודים במחזה?

1. ישן מול חדש: כאן באה לידי ביטוי הזרות של הטלפון והקומקום החשמלי בארמון העתיק והספרים הישנים. הללו זרים לסביבתם שכן הם מייצגים עולם חדש, טכני בתוך העולם הישן של הארמון. הארמון עצמו מתואר כמפואר מאוד וההתרחשות רחוקה מלהיות כזו.

דורה מייצגת מודרניות, זאב' מייצג עולם עתיק.

נעליים ישנות מול בגדים חדשים שזאב' נתן ללנה.

מבחינת גיל זאב' מבוגר, לנה צעירה.

2. אירופאים מול ישראלים: האורחים המוצאים מקלט בארמון, זרים בו. זרותם של דורה וזאנד מובלטת דווקא משום היותם קשורים בארמון:

זאנד מאהבתו לארמונות ולספריות ישנות ודורה משום שגדלה בסביבה זו. בדבריה, מדגישה דורה את הכמיהה לארצה ולחמסין ומביעה סלידה מן הקור והצינה. זאב' זר למקום בהיותו שומר בו מטעם הרשות בעוד שלמעשה הוא בעליו של הארמון. כמו כן, הוא זר לזמן שהוא שרוי בו, כלומר, בנפשו חי בעבר ובעתיד של אחרית הימים (המלכות הרביעית). לנה זרה למקום בהיותה פליטה וזרה לזמן שכן היא חיה בפיגור של 3 שנים.

3. יהודים מול נוצרים: השוואה בין מסורת היהדות למסורת הנצרות, אשר באה לידי ביטוי בברית החדשה ובחזון יוחנן. דורה, זאנד ולנה הם יהודים לעומת זאב' הנוצרי אך מעריך את העם היהודי.

4. חיים מול מוות: אנו עדים כאן, לעולמו של קשיש הדבק בעולם המוות ומנגד לעולמה של צעירה הכמהה לחיים (גם דורה וגם זאנד מביעים זעזוע לאותה מלכות רביעית ומנסים לעודד את הרצון לחיים אצל לנה).

ש: מהם הסמלים במחזה?

ת: במחזה "בעלת הארמון" קיימים סמלים (סמל מייצג משהו, ובעצם יש לו תפקיד במחזה), לסמלים קיימת משמעות, הן מבחינת הרובד הגלוי והן מבחינת הרובד הסמוי. במחזה נמצא חפצים שונים שהופכים להיות סמל: עיתון, סרט שחור, טלפון ועוד. לכאורה, חפצים אלו תמימים אך הם מתפתחים לסמלים, הסמלים במחזה הינם חפצים המציינים תכונה, מצב נפשי.

1. ארמון: מסמל את החברה האריסטוקרטית והפיאודלית, שהיא כצנינים בעיניה של דורה רינגל הדואגת להמוני העם ומבזה את הפיאודליזם.

הארמון מתגלה כ"חורבה" למצוקה נפשית של לנה וזאב'.

הארמון עצמו הוא סמל לזרות, לזרות פנימית.

הארמון מוגדר כמוזיאון, מוזיאון הוא בית כלא, בית הכלא הוא הארמון ואכן לנה כלואה, אינה חופשייה, הארמון מייצג מלכודת.

2. השעון: הוא אחד מסמלי היסוד של המחזה: זאב' רוצה שהשעון יישאר מקולקל, שהזמן ייעצר מעתה ועד עולם.

דורה וזאנד מבקשים להתאים את השעון של העבר לזמן ההווה, ולהתאים אותו לצרכים החדשים ולתקווה חדשות.

שעון קוקייה הוא זה שיביא להופעתה של לנה ב-10.

השעון עדיין פועל עפ"י הזמן המיתולוגי – הלילה הוא זמן היציאה של הרוחות לאוויר העולם, ובשעה זאת יכולה לנה לצאת מכלאה, משום שנאמר לה שבשעות אלה אין היא נתונה בסכנה.

3. צלצול השעון ודלת הסתרים: אינם אלא אמצעי עזר על-מנת להסביר את מה שקורה באמת, כי הגיעה העת לבשר את הדרך לזהות העצמאית – למה לא תהיה עוד "בעלת הארמון" מדומה, ולא אסירה, אלא היא עצמה. קיים מעבר בין עולם העבר והעולם העכשווי, בין עולם הדמיון והחלום לעולם מציאותי ובין עולם של שבי לעולם של חופש.

4. הקומקום החשמלי והטלפון: מבחינת הרובד הגלוי, אלו חפצים שימושיים ומודרניים, אך מבחינת הרובד הסמוי נגלה שהינם זרים לסביבתם. כמו כן, הם מצביעים על הניגוד בין העולם המודרני לבין ארמון העתיק.

5. עניין "הכלים לשניים": ברובד הגלוי ניתן להבין שמדובר בזוג שרוי בתוך הארמון, ואכן ה"כלים לשניים" מוליך אותנו אל הדמות החבויה מעינינו והצפויה בליבנו עוד מלפני עלות המסך ועם הצגת שם המחזה.

6. הסרט השחור: מסמל ברובד הסמוי את המוות, את חוסר הרצון לשאת עוד את החיים. זוהי גם מזכרת אחרונה מאימה של לנה, דוקטור רינגל השתמשה באמצעים "מגרים" ביותר כדי להעיר את לנה מתרדמתה וכדי לקרוע את מסך הקסמים אשר שם בפניה של לנה זאברודסקי.

7. פיתוייה (של לנה) הם: העיתון – מעין סמל לחיי העולם הזה. הוכחה ללנה שהמלחמה נסתיימה. סמל למציאות ולהווה.

הנעליים – סמל לאופנה המתחדשת, כמו כן נעליה של לנה מסמלות מעבר מהעבר הכואב לעתיד המבטיח. הנעליים הם מזכרת אחרונה מאימה של לנה. מהעבר שלה.

סמלים אלה אומרים, שהזמן איננו נעצר, שהחיים מתקדמים והמלכות הרביעית איננה אלא חזון מול העובדות התוססות של הזמן.