הפרעת אישיות נמנעת: דפוס של הימנעות חברתית קיצונית, המוליד דפוסים של יחסים חברתיים מוגבלים ורתיעה מכניסה לפעילות גומלין חברתית במשך כל החיים. עקב חשש להשפלה, דחייה או נחיתות חברתית וחששם מביקורת, הם נמנעים מחברתם של אנשים אחרים ואף יפרשו כל סימן ללעג ופגיעה בכבודם.
הסובלים מהפרעת אישיות נמנעת אינם נהנים מבדידותם ומשתוקקים לחיבה ולעיתים קרובות חשים בדידות ושעמום מה שגורם למצוקה קשה המלווה בחוסר ביטחון והערכה עצמית נמוכה שבאה לידי ביטוי בקושי לפתח/ליזום מערכות יחסים ולהשתתף בפעילות גומלין חברתית.
בסיס ההפרעה כנראה ביולוגי, המתחיל כבר בינקות או בילדות, ומחוזקת ע"י גורמים סביבתיים עד היותה לדפוס התנהגות יציב וכרוני ביותר. מופיע לעיתים עם הפרעת אישיות תלותית.
משערים כי הפרעת אישיות נמנעת היא ביטויה הקיצוני של פוביה חברתית כללית.
חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה \ הפרעות אישיות
