לואיס קוזר (Coser – פונקציונליסט) – מזוהה כאחד התיאורטיקנים שהדגישו את חשיבות נושא הקונפליקט בחברה, נושא שהוזנח בתיאוריה של פארסונס – שעושה תיאורטיזציה של החברה כגוף בריא, שיש בו התלקחויות שונות ומתייחס אליהן תחת הכותרת של "סטייה חברתית". מרטון, למרות שלא הסכים עם קביעה זו, גם לא עסק בקונפליקט.
קוזר שהגיע כמרקסיסט, מדגיש את החשיבות של הקונפליקט והנורמליות שלו. קוזר, במקום לעסוק במרקסיזם, כתב את הדוקטורט שלו על חיבור מפורסם של גיאורג זימל שנקרא "conflict". הוא כתב ספר שהיווה מעט ביקורת על מרקס (בהמשך לזימל) – והפנה מבט מפוכח שהסתכל על פניה השונות של כל תופעה, ולא הסכים עם תפיסה אשר רואה רק חלק מהתופעה.
באמצעות השימוש בקונפליקט הוא (זימל) מבקר באופן חריף את התרבות הגרמנית באופן כללי, במיוחד את התרבות של מעמד הביניים בגרמניה – שהיא תרבות שוחרת הרמוניה בין אנשים, בעלת אידיאל פסטורלי, הנפוץ עד היום בכל מיני חברות. דווקא שם, הוא מדגיש את החשיבות של חיכוכים בטענה שהם תורמים לתפקוד הנאות של החברה, למרות הפרדוקס שבכך. קוזר בודק את מידת האמת והתקפות באמירות של זימל כנגד הצטברות של ממצאים אמפיריים כדי לראות באילו תנאים אמירותיו של זימל תקפות (פרובלמטיזציה של אמירותיו של זימל).
קוזר מבחין, כמו זימל, בין קונפליקט בתוך החברה לבין קונפליקט חיצוני, קונפליקט של החברה, אל מול חברה אחרת.
בד"כ אומרים שקונפליקט עם קבוצה עויינת מביא לידי הידוק השורות של הקבוצה. הוא מבחין בין מאבקים קצרים לממושכים, ומחפש אילו ממצאים הצטברו בספרות בנושא. הסתבר שכאשר יש מלחמה קצרה, הדבר מביא לפרץ של סולידריות. כאשר יש עימות ארוך, עשויים להביא להתפרקות של הקולקטיב וגם של עזיבה המונית של אנשים את הקולקטיב. קוזר גם בודק מה קורה לחברה הנמצאת בצד המפסיד במאבק, נושא שזימל הדיר ממנו את רגליו.
בהנחה שיש איחוד חברתי בעקבות מלחמה, אם נביט בדקדקנות, נוכל לראות שיש דיכוי של כל אלו שהתנגדו למלחמה. בתנאים כאלו, כאשר קיימת סולידריות הולכת וגוברת, המבנה החברתי נעשה קשוח מאוד ולא טולרנטי, ומדכא קונפליקטים. המשטר מאיים על אלו המעיזים לצאת ולהפגין כנגד. כתוצאה מכך, למרות הסולידריות (שעל פניה היא דבר טוב), יש דיכוי של הקונפליקטים ויש הצטברות הולכת וגוברת של שנאה ואמוציות, ואם הדברים הללו יפרצו החוצה, בעיקר בעקבות הפסד במלחמה או היחלשות של המשטר, המאבקים עשויים להיות מאוד הרסניים ואינם פותרים דבר. בזמן מלחמה יש דברים הפועלים לטובת הקולקטיב, אך רק בתנאי שהמאבק הוא קצר ותוצאותיו טובות.
לגבי קונפליקטים פנימיים – עפ"י זימל, קונפליקט פנימי תורם לתפקוד של החברה. קוזר מחפש לראות באילו תנאים טענה זו נכונה. הוא טוען, שכאשר בין הצדדים אין מערכת ענפה של הנחות יסוד משותפות, כלומר מדובר בשני גופים חברתיים שונים מאוד אחד מהשני (כמו החברות החרדית והחילונית), הסכסוך עשוי להיות הרה-אסון, וקשה למצוא הסדר שיספק את שני הצדדים. בחברה בה הקונפליקט הוא צפוי וניתן לניהול, ויש בהן סובלנות לקונפליקטים, העימות אכן עשוי להועיל לחברה. תהליך הבחירות, למשל, הוא קונפליקט ממוסד המאפשר ליחידים הזדמנות להביע את דברם ורצונם. יש כל מיני מקומות בהם אדם אשר אינו מרוצה מהמתרחש סביבו יכול לגשת אליהם כדי לנהל את הקונפליקט (בתי משפט, למשל).
קונפליקטים תורמים לחברה כל עוד הם אינם אמוציונלים ומעלים על פני השטח הצטברות של טינה וחשבונאות וכאשר האישיות מושקעת כל-כולה במאבק. האידיאל של זימל וקוזר הוא חברה שבה הקונפליקטים הם ממוסדים וברי-ניהול. חברה עם הרבה מוקדים משתנים, שביניהם יש חיכוכים אך אינם הופכים לשסעים.
חזרה אל: תיאוריות סוציולוגיות בנות זמננו
