מדעי החברה כמדע
טענות נגד:
- אובייקטיביות מצריכה ריחוק בין החוקר לאובייקט מחקרו – החוקר האנושי העוסק בהתנהגות אנושית אינו יכול לשמור על ריחוק כזה.
תשובה: אין ספק שערכים מדריכים לעתים את בחירת נושא המחקר. אולם מה שחשוב הוא, שהם לא ישפיעו על תכנון המחקר וניתוחו. גם במדעי הטבע, יש נושאים שלחוקרים יש עמדה ערכית לגביהם (פיתוח פצצת אטום). גדולת החוקר היא ביכולתו להעריך, האם עמדותיו משפיעות על האופן בו הוא עורך את המחקר, ואם כן- לנטוש אותו.
- בני אדם הם מהויות ייחודיות, השונות מהעולם הפיזיקאלי – לכן, אי אפשר לנבא התנהגות אנושית ע"י חוקים מדעיים באותה צורה שבה ניתן לנבא תנועתם של גופים. גם אם מצליחים לנסח חוק התנהגותי מסוים- תמיד יהיו יוצאים מן הכלל.
תשובה: כפי שהתנהגותם של גופים היא תוצאה של סיבות מסוימות, כך גם ההתנהגות האנושית. השיטות לגילוי סיבות אלו הן מדעיות בדיוק כמו אלו של מדעים אחרים. כמו במדעי הטבע, הניבוי הוא תמיד הסתברותי, ולכן ייתכנו יוצאים מן הכלל. הסיבה ליוצאי דופן אלו היא, שקשר בין 2 גורמים אינו מנותק מהשפעת גורמים אחרים. כאשר יתגלו כל הגורמים הרלוונטיים, אפשר יהיה לנבא התנהגות בצורה מדויקת.
- יעילות המטפלים היא די מוגבלת (לעומת הצלחות של מדעי הטבע).
תשובה: העיסוק המדעי בהתנהגות אנושית הוא צעיר ממדעי הטבע ולכן המידע שהצטבר הוא מועט. אולם זה לא אמור להוות טיעון להפסקת העיסוק בו.
בחזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית – סיכומים
