דמויות במחזה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר – סיכום

דמותו של ווילי ב"מותו של סוכן"

ווילי מעוצב כדמות מורכבת שבמבנה הנפשי שלו קיימות סתירות. בחלק מנפשו ווילי הוא בעל חלומות השבוי בקסמו של חלום ההצלחה. הוא לא מפסיק לקוות שהעושר והעלייה המטאורית בסולם החברתי ייפלו בחלקם של בני משפחתו. הוא אדם אופטימי החדור אמונה בעתיד ומלא בטחון בעצמו, בבניו ובדרך החיים שבחר. בגלל נטיותיו לחלומות ואמונתו שתקוותיו תתגשמנה הוא מאבד את יכולתו להעריך את המציאות ולשפוט אותה באופן הגיוני, נטיותיו לחלומות מעוותות את יכולתו לשפוט באופן מפוכח את כישורי בניו וגם את הערכתו לגבי האפשרויות הפתוחות בפניהם. הוא מתעלם מן ההווה, מבליט את געגועיו לעבר ולתקופה שבה היה לפי תפיסתו מרחב פעולה לאינדיבידואליסטים נועזים כאחיו בן, אל תקופה בה היה סוכן צעיר ונמרץ שפתח שווקים חדשים לחברה בה עבד, ואל התקופה בה שררו יחסים הרמוניים בינו לבין בניו, ועתידו המזהיר של בנו ביף נראה לו ודאי. הראייה הנוסטלגית כפופה לזיכרון סלקטיבי וסובייקטיבי, היא חלק מהחלומות שלו והיא קובעת את צורת העתיד שהוא מבקש לבנות לעצמו ולבניו. ההווה מצטייר כזמן ביניים נטול חשיבות.

ראיית העבר מסולפת כפי שהעתיד שהוא רוצה לבנות על סמך עבר זה בלתי ניתן להגשמה. תפיסה בלתי מציאותית זו יוצרת אצלו ציפיות להצלחה של ביף. הוא מאמין שביף נכשל מתוך יצר נקמנות באביו ומתוך עקשנות לסרב להתקדם בחיים ולקטוף את פירות ההצלחה. אותה גישה בלתי מציאותית מובילה אותו אל מותו תוך שהוא מאמין שהוא מותיר בידי ביף אמצעי בדוק להצלחתו- סכום כסף נכבד שבעזרתו יוכל לטפס במהירות אל פיסגת ההצלחה.

בניגוד לחלק פנטזיונרי זה הקיים אצל ווילי, קיים בנפשו צד אחר, מעשי ומציאותי. ווילי אינו נוטש את משפחתו כדי להגשים את חלום ההתעשרות באלסקה הרחוקה, הוא עובד במקום קבוע במשך שלושים וחמש שנה, משלם בקביעות את דמי פוליסת הביטוח שלו כדי להבטיח את עתידה של משפחתו בשעת צרה ומצרף פרוטה לפרוטה כדי להתמודד עם צרכי הקיום ואחזקת הבית.

בפועל חי ווילי חיים שהם ניגודם הקוטבי של החיים שעליהם הוא חולם. עולם החלומות, במובן מסוים משמש לו מפלט ממציאות החיים הקשה והמתסכלת. מפלט זה מאפשר לו לשוב ולהתמודד עם הכורח לעמול בפרך כדי להחזיק מעמד, אך באותה מידה מפלט זה מהווה גורם הרסני האחראי על חורבן ביתו של ווילי. העובדה שהוא חי בעת ובעונה אחת בעולם האשליות וכן בעולם המציאות יוצרת אצלו ראייה כפולה המאפיינת את גישתו לחיים.

את דימויו כסוכן מצליח הוא מציג לבניו בצורה משכנעת  כל כך מפני שבחלק מנפשו האמין כי הרצוי הוא גם המצוי. אך בד בבד כבר בעבר גילה ווילי מודעות גם לגבולותיו. בפני לינדה חשף את חוסר בטחונו בקסם האישי שלו, ואת הרגשתו שהוא סוכן כושל למדי, גם המעברים הקיצוניים מהלך רוח אחד לניגודו הם תוצאה מאותה כפילות באישיות. כאשר ווילי מאמין בחלומותיו הוא נוטה לעליצות והתלהבות מופרזת, ואילו כאשר חודרת המציאות הממשית לעולם החלומות הוא נוטה להלכי רוח דכאוניים ולרגזנות יתרה. בשל מצבו הנפשי המעורער בהווה הולכים ותוכפים מעברים קיצוניים אלה במצבי רוחו. מנקודת ראותו של ווילי מהווה החלטת ההתאבדות שלו מעין נקודת איפוס שבה מתבטל הניגוד בין עולם החלומות למציאות, ומושג איזון מלא בין שאיפותיו המנוגדות. הוא משלה את עצמו שבאופן מותו הוא עתיד למות מוות של סוכן במכונית, סמלו של הסוכן הנוסע, ובמהלכו של אקט מכירתו של הנכס האחרון שנותר בידיו- חייו, המבוטחים בסכום כסף נכבד. אך כתוצאה מן התפיסה המסולפת הזאת הוא לא מודע לאירוניה הטמונה  בגורלו. הוא לא מת כסוכן מכירות במהלכו של מסע מכירות ממשי בשיבה טובה, וכן, שכספי הביטוח שלו אינם מהווים אוצר כסף ענק.

בתמונת הסיום החלום של ווילי מוצג כחלום מגוחך ובלתי ראוי ההורס במידה רבה את חיי בניו ואשתו לינדה.

בשמו של ווילי מתמצים שגעון הגדלות לצד חוסר ערך. השם נגזר מן המילה "מגלומניה", שמשמעותה  "שיגעון-גדלות", אך מזכיר בצלצולו lone-man  או low-man .  אך בראש וראשונה ווילי הוא אדם, man , בן אדם אומלל ובודד שעוורונו מוביל אותו אל מותו בטרם עת.

דמותו של ביף:

בעיצוב דמותו מושם הדגש על השפעת מערכת היחסים שלו עם אביו על אופיו וחייו. תקופת נעוריו מוצגת באמצעות תמונות פלאש בק  שבהן ווילי חווה את העבר, ואילו חייו בהמשך נחשפים באמצעות דיאלוגים שונים המתנהלים בממד ההווה. בתקופת נעוריו העריץ ביף את ווילי  שהיה אב מסור וחבר טוב. עד לסיום לימודיו בבית הספר התיכון ביף חונך להאמין כי צפוי לו עתיד מזהיר. בנעוריו היה ביף כוכב כדורגל, בחור נאה וחסון, פופולארי ואהוד על חבריו, לכן אמונתו של ווילי בסגולותיו חיזקה אצל ביף את אמונתו בעצמו ובעתידו. הישגיו בתחום הספורט  יצרו אצלו את התחושה שהוא קרוב לפיסגת ההצלחה, אך כשלונו במתמטיקה יוצר מכשול ממשי ראשון שעמו הוא נאלץ להתמודד בחייו שהיו עד אז עטורי נצחונות והצלחות. בהמשך, גילויה של פרשת הבגידה של אביו באמו, ובעקבותיה חשיפת התרמית שעליה ביסס ווילי את חייו יוצרות אצל ביף משבר אמון. ביף מסרב להמשיך את לימודיו בקולג', מנסה  ללמוד מקצוע בקורסים שונים אך ממהר לנטוש אף אותם, בדיוק כפי שאיננו מחזיק מעמד בשום מקום עבודה. בחמש עשרה השנים הבאות אין הוא מצליח להתאושש מהלם גילויה של האמת שהיא היפוכה של אותה מציאות כוזבת שבתקפותה האמין בכל ליבו.

במשך זמן רב נוקם ביף באביו על ניפוצו של עולם האשליות שבנה ווילי סביב עצמו וסביב סיכויי ההצלחה של בנו. אך לצד מניע הנקמה נובעים כשלונותיו של ביף גם מסיבות אחרות מהותיות הרבה יותר.  אובדן האמון באביו מוביל לאובדן בטחונו העצמי. יחד עם זאת, הוא מעולם לא הצליח להשתחרר מהרגשת החשיבות העצמית שהוחדרה לתודעתו במשך שנים. ביף לא הוכשר להיאזר בסבלנות ולהסתפק בקידום איטי בסולם הדרגות במקום העבודה , לכן אין הוא מסוגל להשקיע מאמצים כדי להצליח במקום עבודה קבוע ומכובד. הוא נודד ממקום עבודה אחד למשנהו כי אין הוא מצליח להגיע לתפקידי מפתח במקומות העבודה. לכן הוא נוקם במעסיקיו באמצעות מעשי גניבה. אך מכיון שהוא שבוי באותה אמת האומרת שהוא ניחן לגדולות הוא אינו מוטרד מן ההשלכות המוסריות של מעשיו. מצד אחד, ביף בועט ומורד באביו ובעולם החלומות שלו הנראים לו מזויפים ויומרניים, אך מצד שני הוא משועבד לחלום ההצלחה וההתעשרות המטאורית. לכן הוא ממשיך לנוע ממקום למקום בתקווה שימצא עיסוק מכניס ומבטיח יותר. הוא טווה חלומות על התעשרות מהירה וכאשר אינו מצליח להגשים חלומות אלה נוטה להעריך עצמו באורח קיצוני כ"אפס". במשך שנות נדודיו הוא מגלה מהו סוג העבודה החביב עליו באמת, עבודה בחוץ, במרחביו הפתוחים של חוות בקר הוא מוצא פתרון אידיאלי, אך בגלל שעבודו לעולם החלומות של ווילי ולאמות המידה שלפיהן נמדדת ההצלחה בעולם הוא חוזר לעולם שווילי משתייך אליו. הוא רוצה לזכות באישורו של אביו. בין שניהם קיים יחס של תלות. ביף אינו מצליח להשתחרר מתלותו בדמות האב ומהערכתו אליו. הוא אדם אומלל המצוי בקונפליקט בין נטיית ליבו האמיתית לבין מה שמצופה ממנו לשאוף אליו. בגיל 34 הוא עדיין תקוע בשלב שבו הוא מחפש את עצמו, ולכן שיבתו הביתה היא צעד חשוב בתהליך התבגרותו ששלביו האחרונים מוצגים בממד ההווה של המחזה. ביף מסרב לשוב וליפול ברשתו של חלום ההצלחה של אביו והוא נחוש בדעתו להשתחרר מן השעבוד למדומה. בניגוד לווילי שלא התבגר למרות כל השינויים שהתחוללו בחייו והובילו אותו אל מותו, מצליח ביף להיחלץ מעולם האשליות הבלתי מציאותיות והבלתי בוגרות של אביו, ולפיכך יש לו תקוות אמת לחיים בעתיד. הוא מגלה נכונות לסטות מדרך החיים המקובלת והמוסכמת ולנסות להגשים את עצמו מתוך איזו אמת פנימית.

דמותה של לינדה:

בניגוד לווילי החי בעולם של אשליות, לינדה מגלה גישה ריאליסטית לחיים. היא אינה משלה עצמה ביחס למצבה הכלכלי של המשפחה, ואינה שוגה בחלומות באשר לסיכויי העתיד המזהיר הצפוי לבני לומן. למרות שלינדה מצטיירת כאישה כנועה המסתפקת בתפקיד עקרת הבית ומניחה לבעלה לחנך את הבנים כמעט ללא התערבות מצידה, היא למעשה , אישה דומיננטית מאוד. היא משכנעת את ווילי להישאר בניו יורק, מנהלת את חשבון ההכנסות וההוצאות של המשפחה, ומשכנעת את ווילי לפנות להווארד לבקש ממנו משרה בעיר. כלפי ווילי היא מגלה יחס אמהי, היא מרגיעה אותו, מעודדת את רוחו, מחמיאה לו ומנסה להפיח בו בטחון בערכו ובכישוריו. גם כאשר ווילי מתייחס אליה בגסות כאשר הוא נתון באחד מהתקפי הזעם שלו, מגלה לינדה כלפיו יחס סבלני ואדיב. היא אינה מתמרמרת נגדו, ואל שקריו וחלומותיו הגרנדיוזיים מתייחסת כאילו היו מציאות לאמיתה. היא אינה חושפת את העובדה שהעמדת הפנים שלו גלויה בפניה. היא בוחרת להסתיר ממנו את העובדה שהיא יודעת שהפסיקו לו את המשכורת והוא נאלץ ללוות כספים מצ'ארלי.

היא בוחרת להסתיר ממנו את ידיעתה כדי שלא לבייש אותו כשם שאינה מסלקת את צינורית הגז מהמרתף כדי שלא ייפגע מעצם חשיפת נפשו בפניה. במובנים רבים היא מתייחסת אליו כאל ילד מגודל הזקוק לטיפולה המסור. יחד עם זאת היא מעריכה אותו בשל חריצותו ומסירותו למשפחה.

הוא נתפס כאדם בעל אופי חזק העובד במקום שאין בו חדוות יצירה, לכן אין היא מניחה לבניה להפגין זלזול באביהם. באותה מידה שהיא מכירה את ווילי על כל מעלותיו ומגרעותיו, היא מגלה אבחנה דקה ביחס לבניה. ביף מתואר בעיניה כ"תקוע" שעדיין לא מצא את דרכו בחיים, ואילו  את הפי שלכאורה מועסק במקום עבודה מכובד וקבוע היא מכנה "בטלן,קבצן נודד".

לקראת סיום המחזה כאשר היא מגלה כי בניה נהגו באביהם באופן מחפיר כאשר נטשו אותו לבדו במסעדה, היא תוקפת אותם ופוקדת עליהם לעזוב את הבית. לינדה מתפקדת קודם כל כאישה, ורק אחר כך כאם. רגשותיה ומאבקיה מרוכזים בעיקר בווילי, והיא מגלה עניין אמיתי בבניה רק כאשר יש למעשיהם השפעה ישירה על מצבו של ווילי.

דמותו של הפי:

בעיצוב דמותו של הפי בולטת העובדה כי בעבר ובהווה הוא שרוי תמיד בצילו של אחיו הבכור ביף. כבר במשך תקופת הנעורים כפי שהדבר מתבטא בזיכרונותיו של ווילי ניתן לשים לב לעובדה שווילי מתרכז בביף ובמעשיו. הפי מנסה בכל מאודו למשוך את תשומת לב אביו אליו , על ידי הזכרת העובדה שהוא מוריד ממשקלו כדי שאביו יהיה גאה בו, הוא מציע לו לסחוב את מזוודותיו כאשר ייכנסו לחנויות בבוסטון, ועל ידי כך שהוא מזהיר את ביף כי אביהם לא יאהב את מעשה גניבת הכדור לאימוניהם.לכאורה נראה כי בניגוד לעבר שבו זכה ביף בהערצתם של בני ביתו, של חבריו ושל הנערות בתיכון, הפי בהווה לאותו סוג של הצלחה שאליו שואף ווילי למען ביף. יש לו משרה בבית עסק מכובד, יש לו דירה ומכונית משלו, הוא שופע בטחון עצמי, והוא סיגל לעצמו דיבור והתנהגות השובים את לבן של הנשים. אף על פי כן, הפי בניגוד לשמו איננו מאושר. הוא מקנא במנהל המכירות המרוויח הרבה כסף, הוא אכול רגשות תסכול מפני שלמרות היותו [לדעתו], יותר חזק ,מהיר וחכם מכל מי שעובד בחנות הוא נמצא בתחתית סולם הדרגות בחנות ועליו לקבל פקודות מאנשים שהוא אינו מעריך. יחד עם זאת הוא מודע לעובדה כי מנהל המכירות לעולם איננו שבע רצון מהישגיו החומריים וכי הוא נמצא במרוץ תמידי ליעד הבא.  הפי יודע שהרגשת סיפוק פנימי איננה מושגת באמצעות הישגים חומריים, והוא אף מודה כי למרות שהשיג את מה שחפץ – דירה, מכונית והמון נשים אין הוא שמח בחלקו. בפני ביף הוא טוען שאף הוא היה רוצה לעבוד באוויר הפתוח, אך בפועל הוא משועבד לגמרי לצורך שלו להוכיח למנהלים "הנפוחים" שלו שאף הוא יכול להיות "מספר אחד".

סתירה דומה קיימת בתחומים נוספים בחייו, הוא מצהיר שהוא אדם ישר, אך מודה כי הוא נוהג לקחת שוחד מיצרנים כדי שידאג לספק להם הזמנות לסחורתם. הוא מצהיר שהוא מחפש בחורה עם אופי , אך למעשה הוא נהנה לבלות בחברתן של נשים רבות. הוא נוהג לפתות את נערותיהם של מנהליו לפני נישואיהן לבוסים השנואים שלו, בנוסף לכך הוא נוהג "להתפרפר" מן העבודה , וכדי שלא יתפסו אותו הוא משכנע אחרים לשקר לבוס שלו. לסיכום הוא מתנהג בדיוק על פי קודי המוסר שלהם, בצביעות וברמאות. הוא מתגאה בכשרון הרמאות שלו שבאמצעותו הוא נוקם בממונים עליו. יחסו הכפול ניכר אפילו ביחסו אל אביו. מצד אחד הוא מודאג ממצבו ולכן הוא שולח אותו על חשבונו לבית הבראה בפלורידה ואף מציע לדאוג לו, אם יפסיק לעבוד, אך מצד שני הוא מגלה אטימות לסבלו של ווילי ואף איננו מהסס לנטוש אותו לגמרי לבדו במסעדה כדי שיוכל להמשיך לבלות בחברתן של שתי הנערות קלות הדעת שצירף לשולחנו.הוא אף מתכחש לעובדה שהאדם המתנהג באורח מוזר כל כך הוא אביו. בסיומה של תמונת המסעדה מתחזק הרושם כי הפי נוטה להתנהג כנער חסר אחריות המנסה לשחק תפקיד של איש עסקים המיעץ לביף כיצד עליו להתנהג בעולם העסקים. הפי מתגלה כשקרן חלקלק המעדיף ליישר הדורים בעזרת שקרים. הוא מנסה לשקר ללינדה כי בילו לילה נהדר בחברת אביהם, ומייעץ לביף לא לספר לאביו על כשלון הפגישה עם אוליבר. הוא נוטה באופן מובהק לייפות את המציאות במקום להתמודד עם האמת. כאשר ביף מטיח בפני משפחתו את האמת שממנה ניסו כולם להתעלם הוא זורק להפי את העובדה שהוא "זיוף", מפני שהוא מעמיד פנים כי הגיע למשרת עוזר קניין, בעוד הוא רק עוזר של העוזר. בדומה לווילי הפי מטפח עולם של אשליות ומשכנע את עצמו כי נועד להיות מנהל מכירות בבית העסק.

בסיום המחזה הפי מסרב להצטרף לאחיו במערב אלא להמשיך את מלחמתו של אביו ולהוכיח לעולם שאת חלומו של ווילי להיות מספר אחד הוא יגשים. הפי איננו לומד לקח מתבוסת אביו ובאורח אירוני הופך הפי שתמיד היה מספר שתיים בשביל אביו ליורשו של החלום להיות מספר אחד. איוולתו ושגיונו של ווילי מונחלים להפי.

ראו גם:

מותו של סוכן- סיכום

האירוניה והטרגדיה במחזה "מותו של סוכן"

דמויות במחזה "מותו של סוכן"