המהפכה הצרפתית מסיום המונרכיה למלחמה וטרור: יעקובינים וז'ירונדים

מאמר זה הינו חלק מסיכום הקורס מבוא להיסטוריה מודרנית, פרק המהפכה הצרפתית

חוקת 1791 הייתה פשרה שנכפתה על המלך לואי ה-16 כנגד רצונות והוא ניסה לפיכך לחתור כל הזמן תחת האסיפה הלאומית. ביוני 1791 הוא ומשפחתו ניסו לברוח מצרפת בכדי להגיע לגרמניה ומשם להכריז מהפכה נגד המהפכנים והאסיפה הלאומית הם נתפסו על גבול גרמניה והוחזרו לפריז. האפיזודה הזאת חשפה לעיני הכול שהמלך אינו משתף פעולה ושאין לו שום כוונה לשתף פעולה עם המהפכנים וכתוצאה מכך גברו הקריאות למיגור המונרכיה והקמת משטר רפובליקני. הקריאות האלה הופצו בעיקר על ידי מועדונים מהפכנים (כמו היעקובינים) שלמעשה המוני העם שייוצגו על ידי אנשי הזרם הבורגני ואותם המונים שילבו את הקריאה למיגור המלוכה והקמת רפובליקה יחד עם דרישות לעצור את האינפלציה ולהוזיל את יוקר המחיה כלומר להטיב מיד את התנאים שלהם. הם לא יכלו לחכות עד שתהיה חוקה ועד שתהליכים יממשו הם רצו טיפול מיידי בבעיות החומריות שלהם. התעלמו מהצרכים של אנשים אלה: לא היה ייצוג לא הייתה השפעה והם היו בשוליים. ככל שהעמיק המשבר הכלכלי הלחץ שלהם לשינוי פוליטי וכלכלי מיידי לפחות בנושא של תנאי המחייה הקריאות הללו עולות ומתחזקות. המגמה הזאת מעידה על הרדיקאליזציה של המהפכה הצרפתית היא יוצאת מהידיים של אנשי המעמד השלישי אנשי האסיפה הלאומית ועוברת לרחוב יש פה המעורבות של ההמון ונציגיו בזירה הפוליטית מה שלא היה קודם לכן כי המעורבות הפוליטית הייתה תחת שליטה של אנשי המעמד השלישי  והאסיפה הלאומית. זה תהליך שימשיך ויתפוס תאוצה עד להשתלטות היעקובינים על המשטר. בנוסף לבעיות הכלכליות ובנוסף לחתרנות של המלך לצרפת יש בעיות רציניות בזירה הבינלאומית המשטרים האבסולוטיים והפיאודלים באירופה התקשו לקבל את העובדה שבצרפת התרחשו תהליכים מהפכניים וחששו מפני גלישת האירועים המהפכניים לתוך ארצותיהם. הם היו מעוניינים לחסל את התהליכים המהפכניים במהרה לפיכך הם עשו מלחמה נגד צרפת המהפכנית. הראשונים שעשו זאת האוסטרים והפרוסים ב- 1792 -1795 כאן מתחילה תקופת מלחמות הקואליציה הראשונה . צרפת מצויה אם כן במצב מלחמה שוזה מקרין גם על הזירה הפוליטית הפנימית- היא גרמה לפילוג במחנה המהפכני ומופיעות שתי סיעות באסיפה הלאומית:

הפלג הז'ירונדי-הם סיעת הרוב (240 צירים) באסיפה הלאומית- היו מעוניינים במלחמת תנופה לצאת למלחמה מחוץ לגבולות צרפת, מלחמה שתביא לנפילתם של משטרים אבסולוטיים במדינות שכנות ותסייע להתבססות המהפכה בצרפת כלומר להוציא את המהפכה החוצה להפוך את המדינות השכנות למהפכניות דבר שיחזק את התבססות המהפכה בצרפת .

הפלג היעקוביני-טענו שצריך למגר את אויבי המהפכה מבית לפני שיוצאים למלחמות בחוץ.

המלך עצמו תמך במלחמה כי הוא חשב שצרפת תיכשל במלחמה תנחל תבוסה ניצחת ואז המהפכה תמוגר ואותם כוחות אבסולוטיים שהיו  עדיפים מבחינה צבאית ומצבם הכלכלי היה טוב יותר לצורך מימון המלחמה ינצחו את הכוחות המהפכניים וימגרו את המלחמה יש פה קונספירציה מבחינתו של המלך ואכן התחזיות של המלך התממשו הצבאות המהפכניים נחלו תבוסה בשדה הקרב וזרועות האוסטרים והפרוסים פלשו לצפון צרפת. התבוסה בשדה הקרב הגבירה את החשדות בקרב ההמונים והסיעה היעקובינית שהמלך קיים איזשהו קשר חשאי עם מתנגדי המהפכה והיה לו קשר עם אויבי המהפכה (האוסטרים והפרוסים) והוא ביקש למגר את המהפכה. עצרו את המלך, עשו חיפוש בארמון וגילו חלופת מכתבים שהעידה על חשיבה או רצון של קיום קשר מהפכני . בסופו של דבר הוחלט באוגוסט 1792 להפיל את המשטר המלוכני ולהקים משטר רפובליקני במקומו. למעשה במקביל לתהליכים הבינלאומיים , ברחוב מי שמקבל לידיו את היוזמה זה ההמונים. בפריז השלטון הוא בידי הקומונה המהפכנית שמייצגת את המוני העם. הקומונה הזו שימשה כגורם מתחרה לאסיפה הלאומית ומעין ממשלה שנייה כך שיש כפל של סמכויות בשלטון . יש גופים קיצוניים שדוגלים בדמוקרטיה ישירה ושלעם יהיה קשר ישיר עם נציגי השלטון ולא במצב שבו המוני העם מוסתים לשוליים ואין להם ייצוג . יש מגמה של התבגרות מעורבות ההמון ונציגיו בתהליכים המהפכניים. אם כן המהפכה גדלה מבחינת המימדים שלה והיוזמה נלקחת מידי המעמד השלישי ועוברת לידי ההמונים ונציגיו. בספטמבר 1792 ההמונים רוצחים אסירים פוליטיים כולל את מרי אנטואנט. היעקובינים מצדיקה את מעשה הטבח הזה ואמרו שמדובר בהבעת זעם של ההמון נגד הכוחות האנטי מהפכניים. האירוע הזה משמש כהמחשה טובה לבאות למה שיתרחש מאוחר יותר כאשר הוכרזה רפובליקה והשלטון נתפס על ידי היעקובינים. התהליך מתחיל בספטמבר 1792 כי יש בחירות לאסיפה חדשה כתוצאה מלחץ של הרחוב ושל הסקציות הפריזאיות ובספטמבר 1792 נבחרה אסיפה חדשה האסיפה החדשה בישיבה הראשונה שלה הכריזה על הקמת הרפובליקה וחיסול מוסד המלוכה בצרפת. הז'ירונדה הם עדיין הרוב מייצג את הבורגנות האמידה דוגלת בבחירות על בסיס קניין-בחירות מצומצמות והיא לא מעוניינת שהיעקובינים והמוני העם יתפסו את השלטון כי היא חוששת מהקצנה של התהליכים המהפכנים ומכך שהתהליכים יהפכו להיות המוניים והם יאבדו את השליטה על התהליכים המהפכניים. תמונת המצב אומרת שמצד אחד יש פערים בין היעקובינים לבין ההמונים (הסקנטילוטים-חסרי התחתונים) ההמונים שאפו לפיקוח עממי על התהליכים הפוליטיים ואילו היעקובינים אומרים לא, ההמונים צריכים ללכת אחריהם כי הם הנציגים שלהם ולכן צריך לתת להם לעשות את העבודה עבורם. זה לא הפער היחידי יש פער בין היעקובינים לבין הז'ירונדים כי הז'ירונדים מעוניינים בקיומו של משטר ליברלי שיהיה מבוסס על עליונות השכבות האמידות. המאבק הזה בתוך האסיפה החדשה מגיע לשיא כאשר נידונה האפשרות להעמיד את לואי ה-16 למשפט באשמת בגידה. מי שיזם את הדיון היו היעקובינים מתוך מגמה להביך את הז'ירונדה ולחתור תחת העליונות שלה באסיפה. היעקובינים רצו לנצל את המשפט בכדי להחליש את השלטון של סיעת הרוב (הז'ירונדים) : מצד אחד אם אנשי הז'ירונדה יתנגדו להעמדתו של המלך לדין אז היעקובינים יוכלו להאשים אותם בכך שהם מלוכנים, אנטי מהפכניים וזה יגרום לשבר והחלשת שלטונם של הז'ירונדים. מצד שני אם אנשי הז'ירונדה יסכימו להעמדתו של המלך לדין הם למעשה יבודדו את עצמם במו ידיהם מול אותם חלקים מתונים בקרב הציבור הצרפתי שמעוניינים במונרכיה קונסטיטוציונית שאותם הם אמורים לייצג. היעקובינים תפסו את השלטון בתקופת הטרור הגדול:  מאפריל 1794 עד יולי 1794 עד לאותה עת יש כרסום בכוחה של הזירונדה לא מעט בגלל האפיזודה של משפט המלך ובסופו של דבר הוחלט להוציא את המלך להורג והוא הוצא להורג ב-21 לינואר 1793 והיא מסמלת את תחילתה של דיקטטורה יעקובינית ושלטון טרור בצרפת שנמשכו עד ליולי 1794 . במהלך התקופה הזו הטרור המהפכני הפיל קרוב ל-35 אלף קורבנות שהוצאו להורג על ידי המהפכנים- הגיליוטינה עבדה כמעט ללא הפסקה.  כשאנחנו מסתכלים על הכול כמקשה אחת אסור לנו לשפוט את התיאוריה היעקובנית מבלי לקחת בחשבון מה קורה עם צרפת הן מבחינה פנימית והן מבחינה בזירה הבינלאומית. מבחינה פנימית המצב קטסטרופאלי, כלכלית המצב גם הוא קטסטרופה מצב האוכלוסייה ירוד והייאוש גובר גם בשדה הקרב העניינים לא כשורה  ריבוי בתבוסות צבאיות בגידה ועריקה של מפקד הצבא שעורק לצד המעצמות הנלחמות נגד צרפת וזה שובר את אנשי הצבא יש סירוב גובר של אזרחים לשרת בצבא בעיקר בקרב כפריים. רעב גדול שנובע מהמצור הבריטי על צרפת יש ניסיון התקוממות של אצילים של אנשי הז'ירונדה שלא שבעי רצון מההתדרדרות במצבם הפוליטיים ומנסים למגר את שלטון הדיקטטורה.

כל זה מסביר לנו מה דרבן את היעקובינים להשתמש בגיליוטינה כדי להשליט סדר ציבורי ולנסות להציל את המהפכה הצרפתית. על רקע ההתדרדרות במצב הפנימי בחזית באפריל 1793 הוקם ה"וועד לשלום הציבור" הוועד הזה שימש כממשלה זמנית ועליו הוטלה המשימה לנקוט בכל האמצעים בכדי להציל את המהפכה ואת המולדת כולל טרור והוצאות המוניות להורג. מי שהיה הכוח המניע של הוועד היו היעקובינים שהשתלטו עליו ומעשה הוועד הזה הפך בסופו של דבר למכשיר של טרור ודיקטטורה. המוסד הזה מבחינת המהפכנים היעקובינים היה נחוץ לניצחון המהפכה, זה ניצחון הדספוטיזם של החירות. אם כן יש נכונות מבחינתם של היעקובינים להשליט משטר טרור ודיקטטורה כלומר לכרסם בזכויות שניתנו לאזרחים בשביל להציל את המהפכה [דבר שיקרה גם אצל נפוליון בשינוי מסוים] . ההשתלטות של היעקובינים ותחילת הטרור היעקוביני הביאו למרידה של הז'ירונדה וכתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים בצרפת כלומר המשטר צריך לעסוק בשתי מלחמות בעת ובעונה אחת. היעקובינים מיגרו באופן מהיר ומיידי את הז'ירונדה, טיהרו את האסיפה הלאומית ממנהגי הז'ירונדה (הוציאו אותם להורג באופן שיטתי) ואף הוציאו להורג את מתנגדיהם משמאל. גם רובסטריי עצמו ואנשיו הגיעו בסופו של דבר לגרדום ביולי 1794 לאחר שהם חיסלו בפריז 2,500 איש, באסיפה הלאומית הבינו שהם הבאים בתור, מרדו באופן ספונטאני ברובסטריי והוא ואנשיו נאסרו והוצאו להורג. כך הגיעה לקיצה תקופת הטרור היעקוביני ואת מקומם תפס שלטון הטרמידורים(פירושו חודש יולי) ביולי 1794 . ביולי הייתה מהפכת הנגד של מתנגדי היעקובינים והם תפסו את השלטון. אותם האנשים שתפסו את השלטון היו אנשים שדומים לז'ירונדה הם היו מוכנים להילחם מלחמות מחוץ לגבולות צרפת וניהלו מאבק ללא רחם נגד השכבות העניות –המוני העם (ואף הצליחו לדכא אותם עד 1830). המשטר הזה מוציא את צרפת באפריל 1795 ממלחמת הקואליציה הראשונה עם הסכם השלום בבאזל שנחתם עם הפרוסים ונתן לצרפת קצת שקט עד הגל הבא של מלחמות הקואליציה . באוגוסט 1795 שלטון הטרמידורים בא לסיומו עם החלתה של החוקה הדירקטוריאלית. חוקה זו קבעה שצרפת תנוהל ע"י חמישה דירקטורים(מנהלים) שישמשו כרשות מבצעת וכך השלטון לא יהיה בידי אדם אחד. מדובר בפוליטיקאים ממולחים שלוקחים לידיהם את השליטה בצרפת. האסיפה הלאומית נחלקת לשני בתים בית ה-500 ובית הזקנים. החשש מפני שלטון טרור הביא לידי כך שתהיה רשות מבצעת שלא נתונה בידי אדם אחד והרשות המחוקקת נחלקה לשני בתים  בכדי ליצור איזון ובקרה. לאחר תקופה ארוכה של שלטון טרור ועריצות מהפכנית, מופיע פתאום מוסד של דירקטוריון -קבוצה של 5 אנשים שמנהלים את המדינה מ- 1795-1799. בגלל ההתנסות הקשה של התהליכים המהפכניים מעשי הטרור והוצאות הורג המוניות הוחלט על ידי אותם אנשים שקיבלו את השלטון לידיהם לעשות רוטציה ז"א כל אחד מהם ישלוט בתורו והם יתחלפו ביניהם כדי למנוע ממישהו כמו רובסקייה יתפוס את השלטון וינהל משטר עריצות. המכנה המשותף ביניהם זה שהם שארית הפליטה של האסיפה הלאומית של 1789-1791/2 ז"א זו שקדמה לשלטון העריצות של היעקובינים. הם בנו את התחלתה של המסורת הליברלית דמוקרטית ורצו לחזור אליה זה מה שאיחד אותם. לאחר תקופה כה קשה עם מחיר כל רב מבחינת חיי אדם והחברה הצרפתית הם החליטו לנסות להחזיר את הדברים אחורנית בכדי לשמר את ההישגים של האסיפה הלאומית הראשונה של התהליכים המהפכניים הראשונים, זו המוטיבציה שלהם לבצע שינוי ולחלק את השלטון ביניהם בכדי להגביל את השלטון ולמנוע חזרה של משטר העריצות.

 

ציטוטים היסטוריים מעניינים על המהפכה הצרפתית

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: