סיכום מתוך – "מדע המדינה לגווניו" – ברוך זיסר
סיכום מאמר זה לקוח מאסופת סיכומי המאמרים במדעי המדינה
תומס קון בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" קרא תיגר על הרבה תיאוריות מקובלות בעניין טבעה של הפעילות המדעית, ולכן הוא נחשב כחלק מהוויכוח על הבהייויורליזם.
השיטה הפוזיטיביסטית, ששלטה בעבר בפילוסופיה המדעית, מצליחה לשמור על תומכים רבים בפילוסופיה של המדע, למרות ביקורות רבות כלפיה. הפוזיטיביזם היא תורה פילוסופית המבקשת להתבסס על נתונים פוזיטיביסטים של נסיון חושי נגיש ובר צפייה. דוחה השערות שלא ניתן לאמת במבחן אמפירי. לפי הפוזיטיביזם, טענות שלא ניתן לאמתן אמפירית אינן מאפשרות לקבוע אם הן אמיתיות או שקריות, ולכן הן לא מספקות לנו שום מידע על המציאות. טענות מדעיות שניתן לאמתן הן טענות למופת. מדובר בתופעות שניתן לצפות בהם, אפשר לאושש אותן באמצעות ניסיון החושים, לבחון את ההשערה באמצעות החושים. הפוזיטיביזם הוא אינדוקטיבי, הוא מקיים תצפית בשטח, באמצעות התצפית הוא מגלה סדירות מסויימת, אותה הוא מנסח כהשערה. לאחר מכן הפוזיטיביזם אוסף נתונים רבים מהרבה מקרים שונים שנצפו, וההשערה המוצעת נבדקת לעומת הראיות הניסיוניות המצטברות. אם מצטברת כמות גדולה של אימותים, ההשערה מאוששת. ככל שיהיו יותר אישושים, יתחזק מעמדה של ההשערה. לפי הפוזיטיביזם התצפית היא גם המקור להעלאת השערות וגם האמצעי לאישושן.
מכיוון שתצפית מספקת ידע ודאי על המציאות, ניתן להסתמך על המדע, מכיוון שהוא מתבסס על תצפיות אלו.
הביהוויורליזם העדיף לתמוך בגישה הפוזיטיביסטית של המדע. מכיוון שהביהוויורליסטים תמכו בגישה הפוזיטיביסטית של הפילוסופיה של מדעי החברה, הדבר הוביל לביקורת כלפי הביהוויורליזם, כי הפילוסופים של המדע בתקופה זאת התרחקו מהפוזיטיביזם. קשת רחבה של מלומדים וסופרים דחו את האורתודוכסיה הפוזיטיביסטית בכמה נושאים חשובים, כמו האמונה העיוורת באינדוקציה.
קרל פופר נחשב למבקר הבולט ביותר של הפוזיטיביזם. פופר מתח ביקורת על העיקרון האינדוקטיבי, והעדיף דדוקציה והפרכה, שמשנים מן היסוד את הפוזיטיביזם. הוא טען כי כישלונה של האינדוקציה נעוץ בביטחונה כי "מה שהיה הוא מה שיהיה", בטחון הוא אמונה נטולת בסיס ללא יכולת להוכיחה. האינדוקציה היא אפוא אמונה נטולת יסוד, ההוכחה על תקפותה נשענת בדרך מוזרה רק עליה עצמה. היא נשענת רק על העבר כדי להוכיח את העתיד, מתוך הנחה שגויה שהעבר תמיד יחזור על עצמו. הדוגמא לאי נכונותה בהכרח של תיאוריה שאוששה בעבר היא התיאוריה של ניוטון. למרות שנבדקה ואוששה עשרות פעמים בעבר, היא הופרכה על ידי איינשטיין. פופר אמר שתצפית לא מועילה אם לא נעשית במסגרת דיון אינטלקטואלי מוגדר מראש, השואל שאלה מוגדרת.
לפי פופר השערות הינן ניחושים חסרי בסיס אמפירי. הוא טוען כי אי אפשר לגזור השערות מתצפיות טהורות ופשוטות, משום שהמציאות תלויה בהכרח במושגינו המוקדמים עליה. צריך רעיון חדש שיחדש ויוסיף לממצאים שהתקבלו מתצפית, הרעיונות הללו צריכים לנבוע ממעמקי דמיונו היוצר של החוקר.
המדענים משתמשים באינטואיציה כדי למצוא עובדות, לפני שבודקים אותן במציאות.
באמצעות ההפרכה אפשר לקבל מידע יקר ערך, שמגדיר את גבולות הידע שלנו. האישוש הוא פחות אמיתי מההשערה כי ניתן לאמת דברים שקריים, כמו אסטרולוגיה. ההפרכה היא פריצת דרך והאפשרות היחידה להעשרת הידע שלנו.
פופר הגה את רעיון "קו התיחום", הקו שמבדיל בין מדע ללא מדע, והוא האופציה להפרכה. ההפרכה מאפשרת להוכיח שתיאוריה היא שקרית. לפי פופר הפסיכואנליזה והמרקסיזם אינן נחשבות למדע.
הפסיכואנליזה והמרקסיזם יצדיקו כל דבר באישוש, כי הן לא מציבות רף ברור, ראיות ברורות שאם יתקבלו יחשבו כהפרכת התיאוריה.
אם הביהוויורליזם היה מקבל את רעיונותיו של פופר הוא יכול היה להציל חלקים גדולים ממחקרו. רוב הביהוויורליסטים דחו את עקרונותיו של פופר.
הופעת המדינה
בפוליטיקה יש לנו סחר ומכר – על מנת ליצור עוצמה אנחנו יוצרים קואליציה עם גופים אחרים, מתפשרים על מדיניות בכדי להשיג את העוצמה המתבקשת. המדינה הוא אחד הנושאים המרכזיים בתחום פוליטיקה וממשל. האדם התרגל לחיות במדינה שקיומה נראה לו טבעי. אלה שיש להם מדינה קשה להם העלות מחשבה שבה לא תהיה להם המסגרת הזו. יש לזכור כי המדינה היא ישות חדשה יחסית. לפני 500 שנה היא הפכה להיות המציאות החברתית במערב. מהמהפכה הצרפתית ואילך לא מעלים דרך אחרת למחיה חברתית. התופעה של יצירת מדינה מתרחשת בהדרגה משינויים היסטוריים שקרו בעולם תוך כדי פיתוחם של רעיונות פוליטיים:
אנו רואים 3 תהליכים משמעותיים פוליטיים שמובילים מהמשולש הקדוש (הדת) אל עבר שפה-אומה-מדינה:
- התפתחות הדפוס– במאה ה – 15 התחילה האחדה של שפות. כשהתפתח הדפוס הוא יצר מצב שבו צריכה נוצרה האחדות לשונית על מנת שכמה שיותר אנשים יבינו את אותו הכתב באזורים שונים. אחדות זו גרמה לתהליך של יצירת אומות ואח"כ מדינות- אנשים חשו שייכות לאומה כלשהי וכך התפתחה גם שייכות לטריטוריה. הופעתו של הדפוס אפשרה לרעיונות אינטלקטואליים לעבור בין מדינות וסייעה להתפשטותם.
- פיצול הפרוטסטנטיות מהזרם הקתולי של הנצרות (הרפורמציה)– בתחילת המאה ה-16 נוצר זרם חדש בנצרות- הפרוטסטנטיות. זרם זה גרס כי אין עוד צורך במתווך בין האדם לאלוהים– כל אחד יכול ורשאי להאמין ולבצע את מצוות הדת בעצמו. הפרוטסטנטיות מאמינה שכל אדם הוא כומר לעצמו ולכן אין צורך בכמרים שיפיצו את הדת. מתוך פיצול זה התפתחה ביקורת על המסורת הקתולית שכן בוטלה ההגמוניה. עמים שונים אימצו את הפרוטסטנטיות ובכך הבדילו עצמם מהקתולים. אם בעבר אנשי הדת הקתולית ייעצו למלך בקבלת החלטות הרי שכניסתה של הפרוטסטנטיות ביטלה את מונופול זה והעבירה אותו לידי האזרח הפשוט.
- ירידת המלוכה – תהליך ירידת המלוכה היה משמעותי – במקביל לעליית המנהיגים הפוליטיים קיים ערעור של השליט המלכותי – ולכן המובן מאליו הלוא הוא השליט הלא מעורער, כבר אינו קיים. המעבר בין ריבונות השליט לריבונות העם היווה תהליך משמעותי ביותר.
הוגי רעיונות מדיניים אינטלקטואליים:
- הובס: טוען כי המשטר האבסולוטי (ריכוזי) הוא המשטר הראוי . הוא הצדיק את כתביו מכיוון שיש לרסן את הנתינים על מנת שלא תיווצר מלחמת כל וכל. הובס הכיר במסגרת המדינתית כמסגרת הראויה לחיים הפוליטיים אך לא במובן הדמוקרטי – אלא המדינה היא לוויתן גדול שמכיל את העם שבראשה מנהיג גדול, ואף עריץ .
- לוק: הרחיב את התפישה של הובס. בכדי למנוע מצבי משבר קיצוניים, יש לאזן את הגורמים השונים שפועלים במסגרת השלטונית. הוא מעלה תפישה חדשה באשר להפרדת רשויות. לוק מציע לחלק את השלטון בין גופים שונים.
- מונטסקייה: הצעת הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
- רוסו: הוסיף את שיח הזכויות הטבעיות של האזרח.
המדינה על פי מקס וובר
מקס וובר הוא סוציולוג פוליטי, גרמני שכתב את מרבית כתביו לאור התהליכים הפוליטיים שהתחוללו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, בתקופתו. וובר גדל בתקופה של משטר אבסולוטי. לדעתו הפוליטיקה היא השאיפה ליטול חלק בשלטון, או השאיפה של ניהול המדינה. וובר רואה את השליטה כאחד האלמנטים המשמעותיים החברתיים ביותר.
מהי מדינה עפ"י וובר? "המדינה היא אותו ציבור של בני האדם בתוך תחום ארץ מסוים התובע לעצמו בהצלחה את זכות המונופולין לשימוש באלימות עפ"י הדין."
האלמנטים העיקריים בהגדרה זו הם הטריטוריה, הקהילה והמונופול על האלימות. כאשר מונופול על האלימות משמעו חקיקה- אכיפה, שליטה ביטחונית, מרות שמירה על הסדר הציבורי. מונופול זה הוא היוצר את ריבונותה של מדינה עפ"י וובר. קיימת בעייתיות לגבי אלמנטים אלו והיא:
- הטריטוריה– לכאורה הטריטוריה מהווה אלמנט מובהק של מדינה אך קיימת בעייתיות עפ"י וובר לגבי הגדרתה של הטריטוריה ומיקומו המדויק של הגבול. עפ"י מה אנו מגדירים את גבול הטריטוריה? מה או מי קובע? המדינה/האו"ם/המצב בפועל?
- הקהילה– לא ברור כיצד ועפ"י מה מוגדרת הקהילה, מהם הסממנים שמבדילים קהילה אחת מאחרת. בנוסף ,במקום בו ריכוז הקהילה לא תואם את הטריטוריה קיימים ויכוחים בלתי פוסקים. שכן קיימות קהילות שנוצרו במהלך שנים ספורות בטריטוריה המוגדרת לקהילה אחרת או כתוצאה מכיבוש. כמה מצבים אפשריים בנושא הקהילה הם למשל כאשר כמה קהילות של אותה טריטוריה, קהילה המתפרשת על מספר טריטוריות אשר רוצות להתאחד.
- המונופול על האלימות- באופן עקרוני, וובר רואה בשליטה על האלימות כאמצעי מרכזי של המדינה והוא טוען שהמדינה היא אקסקלוסיבית ורק לה יש את הכלים והלגיטימציה לשימוש באלימות. ברמה הבסיסית ביותר פשע משמעותי מפריע לקיום האלמנט הזה כי יש כאן איזושהי קריאת תיגר על מונופול זה של המדינה.
ראה גם: לאומיות חיה וקיימת – ברוך זיסר
