האם אי פעם חשבתם שלהליכה שלכם יכולה להיות משמעות? מישל דה-סרטו, פילוסוף צרפתי, חושב שההליכה בעיר המודרנית היא לא רק בעלת משמעות, היא למעשה שפה בפני עצמה.
אתם צריכים להגיע מנקודה A לנקודה B, ומאחר ואנחנו נמצאים בעיר, יש בדרך כלל יותר מדרך אחת בה אפשר ללכת, אז באיזו דרך תבחרו? האם בדרך המהירה ביותר? האם בדרך המעניינת ביותר? האם בדרך שעוברת במקום מסוים שמציף בכם זיכרונות נעימים? אולי תבחרו להמנע ממקום מסוים דווקא מכיוון שהוא מעלה בכם זיכרונות? אולי מה שיכתיב את הנתיב שלכם הוא התקווה להתקל במישהו שגר באזור מסוים, אולי להפך…
הנקודה היא שהנתיב שאתם יוצרים לעצמכם במבוך העירוני הוא למעשה סוג של ביטוי אישי. מאחר והדרך שלכם מורכבת מהרבה בחירות, ולכל אחת מהן יכולה להיות משמעות, ההליכה היא בעצם סוג של אמירה (שאתם אומרים לעצמכם, כמובן, אלא אם כן מישהו עוקב אחריכם). דה-סרטו מציע להסתכל על זה ממש כמו שפה, כי כמו בשפה גם בהליכה יש לנו יחידות (מילים או מקומות) וקשרים בין היחידות האלו (תחביר או נתיב).
אז מה זה אומר בשבילנו?
ובכך, דבר ראשון זה אומר שמידי פעם, בייחוד כשזה נוגע להליכה, כדאי להניח בצד את אופציות הניווט של המכשירים החכמים כי הן למעשה מדכאות בנו משהו שיכול להיות יפה ויצירתי. דבר שני וחשוב יותר, מתחילים לשים לב לדרך שבה אנחנו הולכים, לנתיב שאנחנו משרטטים בצעדינו בין הרחובות, אולי דרך זה אפשר ללמוד משהו על עצמנו.
אולי יעניין אותך גם:
חופשי זה לגמרי מיוחד? על הקשר בין חירות ואותנטיות בעיר הגדולה
