מבוא לפילוסופיה המערבית
סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית וחלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.
התרבות המערבית היא בחציה יוונית- תפיסות רבות הנראות לנו אינטואיטיביות מבוססות על תפיסות יווניות כמו למשל: הלוגיקה בה אנו משתמשים על מנת להבחין בין אמת לשקר. חלק גדול מהמושגים מקורם ביוון אולם המשגתם בימי הביניים.
בפילוסופיה היוונית אנו רואים לראשונה ניסיון להתמודד לא רק עם שאלות פילוסופיות אלא גם עם המושג והטכניקה. הפילוסופיה היוונית ממציאה יש מאין ויוצרת ידיעה מודעת- מה אני יודעת באמת.
הטלת ספק היא כלי חשוב אולם לחיות כאשר הכול מוטל בספק הוא בלתי אפשרי לכן אנו תמיד מחפשים את הידיעה המודעת. הפילוסופיה היום עוסקת בכל התחומים משמע היא מהווה ידיעה כוללת בניגוד למדעים אחרים המתעסקים בתחומם בלבד. במידה רבה הפילוסופיה היא הידיעה של עצמה- ידיעה אודות הידיעה. הספקנות היוונית היא לעולם ספקנות חלקית. אנחנו תוצרים של תרבות של ספקנות המגיעה ישירות מהפילוסופיה של העת החדשה החל מהמאה ה-17 עם הוגים כמו רנה דקארט שהופכים את הספקנות לדרך חיים. אצל היוונים שואלים המון שאלות ובכל זאת זוהי אינה תרבות של הטלת ספק מאחר והם רוצים תשובות- תמיד מכוונים כלפי עניין מסוים, עקרון מסוים, קבוצת טענות, להבדיל מהתיאוריות היותר מודרניות (למשל: הפוסט מודרניזם בה המהות היא שאין תשובות) בהם ישנה השמטה מכוונת של הקרקע מתחת לכל הדיון.כלומר, ניתן לומר כי עד סוקרטס ישנו שלב של שאילת שאלות בלבד כאשר סוקרטס אומר כי החיים הראויים הם שאילת שאלות ההופכות את האדם לנעלה. אפלטון ואריסטו כבר מתחילים לתת לנו תשובות. החשיבה היוונית גם אינה מפרידה בין יחיד לחברה. זהו עקרון שנבחן לאורך כל הסמסטר עד הדיון באינדיווידואליזם. בחשיבה היוונית מהות האחד אינו נבדל ממהות החברה. לכן נדבר במושגים של האדם ולא במושגים של הפרט.
בחשיבה היוונית אין הפרדה המקובלת אצלנו בין נפש שכל ורגש. המושג נפש מתאר נפש, שכל ורגש ביחד. מקור ההפרדה הוא יווני, אבל הוא חסר את המימד הפסיכולוגי (כמו שאנו מכירים מפרויד) הראשון שמייצר הפרדה בין רגש לשכל הוא אריסטו. היום הפילוסופיה כל כך מורכבת שהדיון הוא סביב סוגי פילוסופיה- ישנם תחומים שונים של פילוסופיה וגם בתוך תחומים אלו יש כלים פילוסופיים שהפכו להיות תחומים בפני עצמם. אפלטון הוא ההוגה שמתעסק הכי הרבה בשאלת הידיעה.
כלים ידיעתיים- כלים שבאמצעותם אנו מבחינים הבחנות וממיינים, במילים אחרות- מושגים.
שפה- היא המשגה מהותית, במהלך הסמסטר אנו לומדים שפה.
התהליך ההדדי שעוברת הפילוסופיה היוונית בתחילתה ובסופה מייצרת 2 תופעות:
1. קריטיות של דיוק- חשוב לדייק במושגים, אם לא מדייקים האמירה לא שווה למשל: מעמד- אפלטון עושה חלוקה לקבוצות אוכלוסייה. כשאנו משתמשים במושג מעמד אנו משתמשים במושג שהגדיר מרקס שאינה נכונה לאפלטון.
2. לא רפלקסיבית- למרות היותה מאוד ביקורתית היא הרבה פעמים מאוד נאיבית, זה נובע מכיוון שהיא ראשונית. המשמעות של לא רפלקסיבית היא חוסר אבחנה בין מדע לפילוסופיה (הראשונים שעשו את ההבחנה היו אפלטון ואחריו אריסטו)חוסר האבחנה הוא אי ההפרדה בין האובייקט לרפלקס. אבחנה משמעותה לקחת את האובייקט ולחקור אותו, ובנפרד לחקור את הרפלקס/ תגובה. אם יש לי שולחן אני בוחנת את השולחן ובנפרד אני בוחנת את התגובה שלי למהות שלו.
ראשיתה של הפילוסופיה בקוסמולוגיה- חקר היקום השואל את השאלות הבסיסיות ביותר בצורה הפשוטה ביותר אולם לעיתים אלו שאלות שעד היום אנו שואלים אותם. הרקליטוס ופרמנידס- אלו הפילוסופים הראשונים (קדמו לסוקרטס) השואלים שאלות על הידיעה עצמה אך עדיין הם שואלים את זה כחלק אינטגראלי מהידיעה הקוסמולוגית.
סופיסטים– זרם פילוסופי (מחנכים) שהולכים צעד אחד קדימה (שזהו למעשה צעד אחד אחורה) ומנתקים את הטכניקות של הטיעון מהעיון ומתעסקים מפורשות בטכניקות. הסופיסטים מתעסקים בטכניקה של איך חוקרים על מנת לערוך דיון פילוסופי טוב יותר, זוהי הפרדה בין איך חוקרים את התוכן לבין התוכן עצמו, זוהי מתודולוגיה. הראשון המגיע לדיון עמוק ומורכב בשאלת המושג וחשיבותו הפוליטית הוא סוקרטס. יחד עם זה מתחילה להתפתח הבחנה בין עולמו של האדם לעולם הטבע. הסופיסטים לא הגיעו לידי אחדות של השקפה על הטבע והאדם לעומתם, אפלטון ואריסטו היו הראשונים שהסכימו על היחסים בין טבע האדם והמדינה- שניהם טוענים שהמדינה היא תוצר של הטבע, והאדם בשלמותו הוא תוצר של המדינה- הפוך לאופן שבו אנו תופסים את הדברים היום. ישנם שלושה פילוסופים דומים: אפלטון רוסו ומרקס– יש ביניהם רצף, שלושתם מייצרים תיאוריה מורכבת ופרטנית והפרשנויות לגביהם הם מגוונות.
