תולדות האמנות: אקספרסיוניזם גרמני

תולדות האמנות: אקספרסיוניזם גרמני

סיכום זה הוא חלק ממאגר הסיכומים בנושא תולדות האמנות כאן באתר

האקספרסיוניזם הגרמני הוא תנועה בתרבות המודרנית שהתפתחה בגרמניה והתחילה בשירה ובציור בין השנים 1900 ו-1930. הציור האקספרסיוניסטי הציג ראיה סובייקטיבית של העולם המעוותת אותו בצורה קיצונית כדי לבטא רגש ורעיונות אישיים. אמני התנועה פעלו מתוך מודעות לצורך באמנות חדשה והגדרה חדשה של סגנון ותוכן אמנותי.

מקורותהשראה:

• בסוף המאה ה 19– פילוסוף גרמני בשם קונרד פידלר כותב על מה שהוא מכנה "מדע אמנות אובייקטיבי" – הוא לא רוצה שציירים יסתכלו על האנות כמשהו שמחקה את הטבע אלא כמשהו שמבטא רגע. הוא אומר שהאמנות יכולה להיות לגמרי משוחררת מהטבע והיא קודם כל ביטוי אינדיבידואליסטי של הצייר ושל מה שהוא מרגיש. הוא דיבר על זה שצייר מצייר מתוך איזשהו צורך פנימי – הצייר הוא יוצר שלא שונה מסופר או מוזיקאי, יש לו כוח פנימי שמניע אותו.

• ואן גוך, שניתק את הטבע מהמציאות.

• הפיסול הפרימיטיבי.

קבוצת הגשר, 1905-1913

הקבוצה פעלה בעיר דרזדן שבגרמניה. חברי הקבוצה נפגשו בבית הספר לאדריכלות, מהר מאוד הלימודים נמאסו עליהם והם מצאו את עצמם כבולים בתוך חוקים לא להם. בהדרגה הם עברו לציור ולבסוף החליטו להתמסר לו. הם שכרו מבנה ברובע פועלים, שבה הם גרו ופעלו. הם חיו כמו בקומונה והציגו את עבודותיהם ביחד. נושאי ציוריהם היו מראות הרחוב בו הם גרו: נופי עיר והדמויות שבה. סגנון ציוריהם היה הפוך מהסגנון האקדמי הקלאסי. הם למדו אינטואיטיבית והושפעו מאוד מהאמנים האוונגרדים של התקופה כמו אמני הקוביזם. חברי הגשר היו בעלי אידיאולוגיה משותפת, שכללה רעיונות חברתיים ואמנותיים. הם התנגדו לחברה הבורגנית השבעה. האמנות שלהם מתארת את חיי הפועל ומצוקתו במטרה שתיאור המציאות הקשה תביא את האנשים לפעול. חברי הקבוצה הוציאו לאור כתב עת – חוברת בטכניקה של הדפס עץ שבה פרסמו את יצירותיהם. בצורה זו, הם רצו שגם לאדם הפשוט תהייה גישה לאמנות. בחוברת הראשונה שהדפיסו נראה גשר (ומכאן שם הקבוצה) המחבר שני חלקים ולצדו כתבו את המניפסט של הקבוצה: הם רוצים ליצור גשר בין כל הכוחות המהפכניים, לאחר בין כל מי שיש לו כוחות חדשניים, אנטי ממסדיים. במניפסט שפרסמו הם לא מצהירים מה יהיה הסגנון האמנותי שלהם אלא מה לא יהיה להם. עצם השימוש בטכניקה של הדפס מדגיש את הגסות והחיספוס שזה מנוגד לאקדמיה, במידה רבה המשיכו חברי התנועה את גישת תנועת הזצסיון והיוגנדסטיל.

ארנסט לודוויג קירשנר, מאניפסט קבוצת הגשר, 1906, חיתוך עץ- למניפסט הראשון שלהם קראו האקספרסיוניסטים הגרמנים "תכנית". במניפסט מנו חברי "הגשר" את הכוחות שהניעו את יצירתם: אמונה בעתיד, כוח הנעורים, אותנטיות, דחייה של הכוחות הישנים של החברה הבורגנית. הם הביעו רעיונות מהפכניים פוליטיים יותר מאשר רעיונות אמנותיים. מתוך המניפסט נראה כי הקבוצה הייתה מעוניינת לא רק ביצירת סגנון אמנותי חדש אלא גם בשינוי פני החברה כולה; שינוי שמוקדו ייסוב סביב הפעילות האמנותית. בעיצוב הסמל ניכרת השפעת הדפסי האר-נובו, בדקורטיביות של הקו הגלי והמתפתל המעצב את הצוקים,  פני השטח בקווים נקיים וקווי המיתאר הזורם של הדימויים.  ניגודי הצבע – שחור ולבן,  יוצרים משטחי אור. העיצוב שטוח ללא פרספקטיבה, כחלק מהמרד כנגד אמנות העבר.

הכתב: כנגד הקו המתפתל של הסמל , חיתוך האותיות של המניפסט מראה על רצון ליצור צורות גרפיות חדשות.  צורות נקיות,  בהירות הכתב והרושם העז והזוויתי,  בהשפעת הפרימיטיביזם  מעורר תחושה של מקצב תופים.  

טכניקת חיתוך העץ: חיתוכי העץ מושרשים באמנות הגרמנית,  ושורשיהם הגרמניים מגיעים עד לימי הביניים . קירשנר טען שלמד את מלאכת חיתוכי העץ מאביו,  אך התלהב במיוחד מחיתוכי העץ של דירר שראה בשנת   1904ומאז הוא חלם על החייאת אמנות גרמנית זו.חיתוך העץ היה היסוד לגיבוש חברי קבוצת הגשר. כל חברי הקבוצה עסקו בטכניקה הישנה שאפיינה חיתוכי עץ קדומים בגרמניה:  חיתוך במכשיר קהה,  המעניק אופי קווי גולמי ומחוספס , נוסף על מרקם העץ . ההדפסה נעשתה ידני  ותרמה גם היא לאופי הראשוני והגס של היצירה.

פריץ בלייל, כרזה לתערוכה הראשונה של "הגשר" – צונזרה על ידי המשטרה

קירשנר, סצינת רחוב בברלין, 1913, 95X121 מוזיאון הגשר, ברלין – יצירה זו מאופיינת במשיכות מכחול קצובות, חדות, תוך הדגשת קוויות חזקה. כל היצירה אומרת תנועה, עצבנות וחוסר שקט. שתי הנשים במרכז הקומפוזיציה, כאילו משתלטות עליה, דחוסות במשולש חד זווית הנמצא במהופך ונמצאות על משולש רחב בסיס ורוד, המהווה את הרחוב עצמו. שאר האלכסונים שבתמונה, גם הם, מהווים את מרכז המתח שביצירה. כל הגוף, שלהן זוויתי, חד ומחודד. ניתן לשים לב כי השפתיים של כולם אדומות, גברים ונשים, הדחיסות של הציור כאילו לא משאירה מקום לנשים, הן נדחפות החוצה. קירשנר היה מודע לג'ונגל האנושי השוטף את העיר, לאופיים העצבני והמנוכר של האנשים ברחובות, לתנועתם המכאנית ולארכיטקטורה המאיימת עליהם. בציורי סצנות הרחוב, קיבל המרקם האנושי בנוף העירוני אופי אלים, מאיים, קר ומנוכר, גם באמצעות הצבעים והסגנון הגותי הזוויתי וגם באמצעות הקומפוזיציות החתוכות שמבטלות את החוקיות הפרספקטיבית.  היצירה הזו ואחרות מבטאות את השקפתו של קירשנר על החברה הבורגנית שהוא בז לה כ"כ.

קירשנר, חמש נשים ברחוב, 1913, שמן, 120X90, מוזיאון לודוויג, קלן – הרקע הצהוב הוא הבסיס שעליו הוא "חורט" עם המכחול השחור. דמויות קוקטיות, "סנוביות": עמידה, מבט, הסנטר והאף המחודד. דמויות מאורחות, הוא לא מתעסק בגוף האישה האידיאלי, ההיפך: מתעסק בליפסטיק, איפור כבד, פרוות וכו'.

קירכנר, המגדל האדום  1915 ,X90.5120 מוזיאון אסן – הרחובות ריקים מאדם ואנו רואים רק את המגדל. עננים בצבע סגול מקיפים מגדל גותי אפור שבסיסו הרחב צבוע בכתום. המבנים המקיפים את הכיכר והקרקע צבועים בגוונים בהירים של אפור-תכלת, והרחובות והחשמלית צבועים בכתום.

שמידט-רוטלוף, בתים בלילה, 1912 – הוא משתמש בצבעים נקיים של אדום, צהוב, ירוק וכחול לצביעת הבתים. הכחול משתלב עם צבעי הלילה, הצהוב עם אזור שניתן לפרשו כגדר או מדרכה, והאדום עם הרחוב עצמו. הצבע תופס תפקיד מרכזי עם ההפשטה של הבתים והחלונות שלהם- משטח את הבתים. אין עומק.

קבוצת הפרש הכחול, 1911 – הקבוצה היללה את אמנות הילדים ואת האמנות הפרימיטיבית, אבל לא היו לה יעדים אמנותיים ברורים. מבין השלושה קנדינסקי הוא המפורסם ביותר. תפיסת עולמה של התנועה היא כי "הרוח היצירתית חבויה בתוך החומר" (קנדינסקי) והצורות והצבעים הם הביטוי החיצוני של אותה רוח.

קנדינסקי, ההר הכחול 1908/09 שמן על בד – ביצירה ההר הכחול  קנדינסקי  מתאר קבוצת רוכבים החוצה בדהרה את הנוף. ברקע מתנשא הר כחול ודמויות בלבוש אקזוטי צופות ברוכבים משני צידי התמונה. הדמויות חוסות בצל עצים צבעוניים הממסגרים את התמונה ואת ההר גם יחד. הנושא לקוח מאגדות העם ששמע בילדותו. קנדינסקי  מטשטש במכוון את האובייקטים: אין חלל אשלייתי מסורתי ויש גודש של כתמי צבע על משטחים גדולים. הוא משתמש ברקע בשלושת צבעי היסוד שמקיפים רקע לבן מלוכלך – ממזג את כל הצבעים. תחתית התמונה – שוב צבעי היסוד וצבעים משניים.

קנדינסקי, מוסקבה 1 1916 , – יש ביצירה הזאת דגש מאוד גדול על שלושת צבעי היסוד. אדום מבחינתו הוא צבע מרגש ושמח אבל גם יכול לשקף עצבנות. הוא קצת נמנע מהמשמעויות המסורתיות של הצבעים, מנסה לתת הגדרות חדשות. בנושא של הרמוניה וקומפוזיציה קנדינסקי מחפש מערכת של חוקים: הוא אומר שע"מ להשיג את ההרמוניה הטובה ומה שהוא קורא קומפוזיציה "טהורה" הצייר צריך להשתמש בצהוב בעיקר בזוויות חדות, בכחול בקווים מעוגלים והאדום לריבועים וזוויות ישרות. כאן הוא לא בדיוק עומד בכלל הזה מכוון שהיצירה הזו עוד לא מופשטת לחלוטין. הביטוי לא נשען על סיפור, אלא קנדינסקי מעביר את זה לתחום של תורה, צבע, הרמוניה –מופשטים, שלא נשענים על המסורת של ציור נוף או דיוקן. גם כשרואים אצלו את הבתים והקרמלין וכו' הוא מתמקד בחיבור ופיזור של מתחים בין הצורות והצבעים השונים. זה מה שמעסיק אותו כאמצעי לביטוי של רגש.

אוגוסט מאקה, טיילת,  1913 – לצד זה שאנו רואים דמויות, הנוף והדמויות הופכים להיות דבר מאוד הרמוני ומופשט. זאת לא פרספקטיבה מסורתית, הפרופורציות מעוותות, הקו החזק והצבע החזק מעוותים את המציאות ומבטאים הרבה רגש.

פרנץ מארק, הפרה הצהובה,  1911 – מארק מאוד אהב לעסוק בבע"ח ובעיקר בפרות. זו אחת היצירות המפורסמות שלו. יש כאן ניתוח של צבע מהמציאות כמו שראינו אצל גוגן עם הדשא הכחול לדוגמא, ואצל קנדינסקי עם הבתים הוורדים. יש כאן התייחסות לצבעי יסוד – צהוב, כחול ואדום. יש כאן שימוש בקו מתאר. הנוף מאוד מופשט ומורכב מכתמים. הזנב קצת נראה כמו גבעה. ההשפעה של הקוביזם בהחלט מאוד חזקה – הפירוק של הנוף לצורות בא מפיקאסו ובראק.

השפעת התנועה האקספרסיוניסטית על הקולנוע הגרמני

כרזה לסרט הגולם,  1920במאים: קרל בוזה ופול וגנר – הסרט עוסק באגדה יהודית עתיקה על פסל חימר שקראו לו "הגולם" שנבנה ע"י איזשהו רב במאה ה 16- בפראג כדי להגן על היהודים מאנטישמיות ואז הפסל הופך למפלצת שמאיימת על כל הכפר ויוצאת למסע של הרג. ההשפעה מהתחריט של קירכנר מאוד בולטת וחזקה: הבתים המתעוותים, הדמויות הקטנות והשחורות שמבטאות עד כמה בני האנוש מאוימים ממשהו גדול מהם, הגשר, התחושה של תחריט. כל התפאורה של הסרט עוצבה בסגנון האקפסריוניסטי – עיוות רגשי בנוף.

הקבינט של ד"ר קליגרי,  1920– התפאורה בסרט מכילה את הרמז לעץ האלכסוני כמו בציורים האקספרסיוניסטיים, צללים אלכסוניים, חלונות מעוותים – כל האלמנטים האלה הושפעו בצורה מאוד חזקה ומשמעותית מהציור האקספרסיוניסטי. הדמויות השחורות זו גם השפעה. העבודה היא על ניגוד חזק בין שחור לבן גם בעיצוב התפאורות וגם בהלבשת הדמויות בצבעים כהים שיוצרים את הקונטרסט בינם לבין הקווים הכהים.