Civil Religion in America by Robert N. Bellah
סיכום מאמר: דת אזרחית באמריקה/ רוברט נ. בלה- (סיכמה עדי דיאמנט)
המחבר טוען כי למעשה באמריקה לא הכנסיה ולא בית הכנסת מהווים את הדת של אמריקה, אלא קיימת דת אזרחית בעלת קיום דתי משלה.
נאום קנדי
למשל, ג"פ קנדי: "אנו חוגגים את החירות…. נשבעתי לפניכם ולפני הא-לוהים… ביד האדם ניתן הכוח…. ועדיין אנו מאמינים כי זכויות האדם אינן באות מן המדינה כי אם מיד הא-לוהים" ומכוח זה באה גם דרישתו- לאזרחי כל העולם- "דרשו ממנו את הכוח וההקרבה שנדרוש מכם….. נבקש את ברכתו ועזרתו אך נדע כי על פני אדמות עבודתו של הא-ל חייבת באמת להיעשות בידינו."
הוא מזכיר את הא-ל בשלוש נקודות, העשויות לשקף את הדת האזרחית האמריקאית, אלא שהפרשנויות מרובות.
האזכורים מופיעים בפתיחה ובסיום (בדומה לנאומי נשיאות אמריקאיים אחרים). ניתן לומר שההסבר הוא שהדת באמריקה החילונית היא בעלת פן טקסי בלבד, כמסגרת למה שבאמת חשוב, אולם גם טקסים, בהכללה, בחברות שונות הם לרוב בעלי משמעות עומק, כמו גם התייחסותיו השטחיות לכאורה של קנדי לא-לוהים.
קנדי אינו מתייחס לאף דת ספציפית, אלא רק לא-לוהים, מושג בן משמעויות רבות. למרות הטיעון האפשרי כי לכאורה אי ההתייחסות הספציפית מעידה על חוסר חשיבות כולל לדת, ניתן לומר כי דווקא ניתן ללמוד מכך כי לדת האזרחית יחס מיוחד הן לחברה הפוליטית-אזרחית והן לארגונים דתיים פרטיים, אשר היא אינה עומדת בניגוד להם אך גם אינה חלק מהם- הפרדת דת ומדינה וחופש דת.
עם זאת, השימוש במינוח "א-לוהים" מעיד כי למרות הפרדת הדת והמדינה, גם לפוליטיקה יש ממד דתי משלה. כלומר, למרות שאמונות דתיות הן באופן כללי עניינו של הפרט, לכלל יש מספר מאפיינים דתיות כלליים משותפים- אמונות, סמלים וטקסים, המשמשות בסיס לחוקה ולחיים הציבוריים האמריקאיים, כמו גם מקור לסמכויות הפוליטיות השונות.
קנדי אומר כי חובתו לחוקה ולשלטון היא לא רק לאנשים אלא גם לא-לוהים. לפיכך גם רצון האנשים המתבטא בבחירות אינו מוחלט ויכול להיות שגוי לפי אמות מידה הכפופות לא-לוהים, אליו כפוף גם הנשיא. זכויות האדם הנובעות מכך בסיסיות יותר מכ מבנה פוליטי שהוא על החלטותיו. הממד הדתי של החיים הפוליטיים לא רק נותן בסיס לזכויות האדם אלא גם מטרה מקודשת לתהליכים הפוליטיים השונים: המלחמה נגד העוני, העריצות, המפגעים והמלחמה עצמה הופכים למקודשים.
הנאום כולו מבטא רובד עמוק הרבה יותר בחיי החברה והפרט האמריקאים, הקיים כבר בעומק המניעים להקמתה של אמריקה: האמונה בחובה לשאת את דבר הא-לוהים עלי אדמות- "God's work must be our own"- רעיון אקטיבי מאוד, האופייני דווקא לתפיסה הפרוטסטנטית, ומבוטא דווקא ע"י נשיאה הקתולי הראשון של אמריקה- דבר המעיד כמה הדבר מוטבע ביסוד בדת האמריקאית.
הרעיון של דת אזרחית
המושג של "דת אזרחית" הוא מיסודו של רוסו, הקובע את מאפייניו: קיומו של א-לוהים, חיים של עולם הבא, שכר ועונש, והדרה של חוסר סובלנות דתית. כל דעות דתיות אחרות הן עניינו החופשי של הפרט. רעיונות אלו קיימים אצל האבות המייסדים של אמריקה, כמו פרנקלין הכותב שתמיד האמין בא-לוהים, בבריאה, בשלטונו עליה וברצונו לעשות טוב לבני אדם, בנצחיות הנשמה, בשכר ועונש. אלו משותפים לשאר הדתות, אשר לכל אחת מאפיינים נוספים ההופכים אותן לאויבות; וושינגטון הכותב כי רווחה פוליטית נזקקת ראשית כל לדת ולמוסריות, הנותנים תוקף למשפט, לביטחון ועוד. וללא דת אין תוקף ובסיס למוסריות.
דת, ובייחוד רעיון הא-לוהים, שיחקו תפקיד חיוני אצל מייסדי אמריקה, כמו גם בהכרזת העצמאות האמריקאית שקרא ג'פרסון: "חוקי הטבע וא-לוהיו" המחייבים את עצמאות האדם והלאום; הא-לוהים המעניק לאדם זכויות בלתי תלויות; הלגיטימציה הבסיסית לאומה חדשה בתפיסה של "חוק עליון יותר" המבוסס על החוק הטבעי הקלאסי ועל הדת התנ"כית; הא-ל השופט העליון של העולם העד לכוונות המייסדים; וההישענות על ה"divine providence", א-לוהי ההיסטוריה התנ"כי.
ההקשרים בין הרעיונות הדתיים הללו לבין התפיסה העצמית של הרפובליקה החדשה חוזרים על עצמם רבות במסמכים מוקדמים רבים, ואצל דמויות מפתח שונות. כמו כן, לא היה זה רק הנשיא אלא גם ביטוי לרצון העם- שבשמו בא לידי ביטוי רשמי גם למשל חג ההודיה והתפילה. מעשיהם ודבריהם של הנשיאים האלו והבאים עיצבו במידה רבה את הדת האזרחית. אף על פי שיסודות רבים בה באו מן הנצרות, היא אינה הדת הנוצרית- איש מהנשיאים אינו מזכיר אזכורים נוצריים מפורשים, ולעומת זאת כולם מזכירים את א-לוהים. זהו א-לוהים הקשור לסדר, לחוק ולזכויות הרבה יותר מאשר לאהבה וישועה.
א-לוהים גם אינו צופה מהצד אלא גם מעורב פעיל בהיסטוריה, עם התייחסות מיוחדת לאמריקה: כאן האנאלוגיה אינה לחוק הטבעי אלא לישראל הקדומה, השוואה נפוצה, תחת הרעיון של "ישראל האמריקאי", והדבר בא לידי ביטוי גם במילים מפורשות של ג'פרסון, וכן ג'ונסון, המשווים אומתם לישראל אשר נלקחו מארץ אחרת והושבו בארץ של כל טוב בידי הבורא. אירופה היא מצרים, אמריקה הארץ המובטחת. א-לוהים לקח את אנשיו להקים חברה חדשה שתהיה אור לגויים, רעיון החוזר על עצמו שוב ושוב בדת האזרחית.
אנו מוצאים אם כן דת אזרחית אמריקאית, רוויית סמלים, אמונות וטקסים עם כבוד לדברים מקודשים, מושתתת בזהות הקולקטיבית. דת זו אינה הנצרות, אינה מתנגדת לה ואף חולקת עימה רעיונות משותפים, אך שונה ממנה מהותית ואינה שייכת לאף זרת ספציפי בה. בתקופה רוויית הנצרות בה נוסדה דת אזרחית זו, קשה לומר כי ההפרדה מן הנצרות באה מתוך התחשבות במיעוטים. קשה לומר גם כי ה"כלליות" בה נוקטת הדת נובעת מערפול, או כי מדובר ב"דת כללית", שכן דת זו ברורה מאוד כאשר מדובר בהתייחסות לאמריקה. דווקא בגלל התייחסות ממוקדת זו דווקא לאמריקה, דת זו אינה ריקה מתוכן אלא מנוע חשוב של ההבנה העצמית הלאומית הדתית האמריקה.
עם זאת, דת אזרחית זו לא נועדה להיות חלופה לנצרות. קיימת חלוקה תפקודית ברורה בין השתיים. תחת דוקטורינת חופש דת, פעילות פרטית וחברתית-התנדבותית רבה נותרה לכנסיות. עם זאת, הפרדת דת ומדינה מונעת שלטון הכנסיה על המדינה, ולהיפך. השלטון שולט תחת סמכויות הדת האזרחית בלבד. הפרדה זו מקורה כמובן ברקע ההיסטורי והתרבותי המיוחד של ייסוד ארה"ב של אמריקה, שהיה עם פן פרוטסטנטי חזק, אך היא נשמרה למרות שינויים תרבותיים ודתיים לאורך השנים.
מלחמה אזרחית ודת אזרחית
עד למלחמת האזרחים התמקדה הדת האמריקאית במהפכה האמריקאית, הצעד האחרון של ההשתחררות מאירופה. הצהרת העצמאות והחוקה היו טקסטים מקודשים, וושינגטון היה משה מושיע עמו. מלחמת האזרחים, מן המלחמות הקשות במאה ה19 ואחד האסונות הגדולים בתולדות אמריקה עד אז, היתה כה משמעותית בהבנה הלאומית העצמית, שדרשה התייחסות מיוחדת בדת האזרחית. היא העלתה שאלות קשות בנוגע למשמעות הלאומיות. לינקולן ייצג אותה יותר מכל: השאלה מבחינתו לא היתה העבדות לבדה, אלא האם הלאומיות האמריקאית, או כל לאומיות דומה לה, יכולה להתקיים לאורך זמן. בדבריו בשאלה זו הוא מזכיר את א-לוהים רבות, וכי בכל המלחמה הזו יש למלא את רצונו, בין אם בניסיון להימנע במלחמה ובין אם בקיומה.
מלחמת האזרחים הביאה אל הדת האזרחית רעיונות חדשים אותם סימל במיוחד לינקולן ונאום גטיסבורג ההופכים לסמל, למותם של לוחמי החופש. רעיון ההקרבה, המוות והלידה מחדש מצטרפים לרעיונות החירות והשוויון, כמרעיונות של הדת האזרחית שמעבר למגזרים ודתות שונות. רעיונות חדשים אלו נוצריים במקורם, כפי שרעיון הבחירה בראשית הדת היה עברי במקורו. בדומה לכך, אם וושינגטון הושווה למשה, הרי שלינקולן "הנבחר" "הקדוש" הושווה (להבדיל) לישו. עם זאת, הדת האזרחית כאמור לא הפכה בשל כך לזהה לדת אחרת.
הסמליות החדשה מצאה ביטויה בפועל: בבתי הקברות החדשים שהוקמו, בפרט גטיסבורג, באנדרטאות אזרחיות-דתיות שונות שהפכו לסמלים חשובים, ביום הזיכרון- שנולד במלחמת האזרחים, ומשמש מקום לביטוי ההוקרה למתים הקדושים, להקרבה ולתפיסת העולם האמריקאית. בדומה לחג ההודיה המחבר את המשפחה האמריקאית לדת האזרחית הלאומית, יום הזיכרון מחבר אליה את הקהילה המקומית. אלו מצטרפים לחגים לאומיים נוספים: חג העצמאות המרכזי, ולצידו יום הוטרנים, הולדת ושינגטון ולינקולן, ומהווים יחד את לוח החגים של הדת האזרחית, לוח המצויין במיוחד במערכת החינוך הציבורית, סוכן חיברות חשוב של הפולחן האזרחי.
הדת האזרחית כיום
גם כיום מדברות ביקורות רבות ושונות על הדת האזרחית האמריקאית כמושג קיים. רבים המבקרים הדתיים המבקרים אותה, ומציבים קריטריונים מגמתיים נגדה. לעומת זאת ניתן לטעון שדת זו הינה בעלת משמעות ומהות אמיתית, וגם לה קמו מתנגדים, ואין לזלזל בה. היא אינה כללית מכדי להיות חסרת משמעות, ואינה ספציפית מכדי לשים עצמה מעל לכל זכויות האדם והערכים האחרים. ייתכן שבמובנים רבים היא אף "דתית" יותר ובעלת ראיה דתית פנימית יותר מרוב הדתות, כפי מתבטא על ידי ראשיה. במובמנים רבים היא אף השפיעה רבות על הדתות האחרות באמריקה, לפחות זו הנוצרית, בהופכה את הרעיונות הדתיים למשהו שמעבר לעיון מופשט ודיברים בלבד אלא לדרישה לפן מוסרי מעשי.
הקשר בין דת לפוליטיקה באמריקה הוא חלק, בעיקר הודות למסורת דומיננטית של באי אמריקה, אשר בחלו בסמכויות דתיות עליונות: דת דמוקרטית רפובליקנית. גם הכנסיות לא התנגדו למהפכה או להקמת המוסדות הדמוקרטיים, וגם אם היתה התנגדות קלה לחופש הדת המוחלט, הן קיבלוהו יפה וללא ניסיונות מרד. הדת האמריקאית מצידה לא היתה חילונית-לוחמנית או אנטי דתית. היא דווקא שאלה רעיונות שונים מהדתות כך שלאזרחים היה קל לקבל את השילוב בין שני התחומים, ללא מאבק, הישג ראוי לציון, בהשוואה דתות אזרחיות רבות אחרות או לנסיונות ליצור אותן- למשל במהפכה הצרפתית האנטי כנסייתית.
הדת האמריקאית האזרחית עדיין קיימת, ועדויות לרעיון "ישראל האמריקאי" הנבחר עדיין צפות מדי פעם, בנאומים וטקסים שונים, כמו למשל בדיונים על ערכים כדיון על האפרו-אמריקאים וזכויותיהם על ידי ג'ונסון- שמזכיר גם שם את א-לוהים ואת עושי דברו הנבחרים ופועלים בשמו, המחויבים לו ולרצונו. הוא ואחרים מזכירים אותו כלגיטימציה להחלטות מוסריות שונות וביצוען.
אמנם, לעתים שימשה הדת האזרחית גם למטרות פחות ראויות. אך עדיין, קשה היה לעוות אותה בצורה משמעותית ולהשתמש בה כנגד ערכיה הבסיסיים. עם זאת, סכנה זו קיימת, בהתחשב בתפקידה של אמריקה בעולם: החל מהיחס לאינדיאנים וכמה נסיונות אימפריאליסטיים של אמריקה, ועד היום, כאשר קיים ערבוב בין אינטרסים ותמיכה במדינות וממשלות שונות בעולם בצורה נקודתית, לבין השימוש בשמה של הדת האזרחית וערכי החופש שלה- כך למשל בלחימה בויאטנאם שהחלה בשם החופש ונגררה להתערבות יתר במאבק פוליטי פנימי, תוך הדגשה של עקרון ההקרבה כדי לתרץ את מותם של חיילי אמריקה.
הדת האמריקאית האזרחית מעורבת בבירור בשאלות הפוליטיות והמוסריות הבוערות ביותר על סדר היום, ועומדת באתגרים שם. עם זאת, היא עומדת בפני קושי אחר, תיאורטי ותיאולוגי, שהיא לא מאוד מודעת לו כרגע: א-לוהים היה סמל מרכזי בה מתחילה ועד היום, לא פחות משהוא מרכזי עבור היהדות או הנצרות. בעבר לא היו שאלות בעניין, מפני שלא היה ספק בקיום הא-לוהים. אך כיום משמעות המושג "א-לוהים" אינה כה מוסכמת, ונתונה לפרשנויות רבות. אין "אני מאמין" בדת האזרחית. היה נשיא קתולי. ורבים פרוטסטנטיים. ייתכן גם נשיא יהודי. אך האם יוכל לכהן בה נשיא אגנוסטי? אם משמעות א-לוהים צריכה עיצוב מחדש, יהיו השלכות ברורות גם על הדת האזרחית, העלולות לכלול ניכור וקיטוב שלא היו קיימים עד כה. הדת האזרחית עד כה היתה שילוב של המסורת הדתית-פילוסופית המערבית ושל אמונות משותפות לאמריקאי הפשוט, והיא עשויה לעמוד בפני מבחן עתידי לאור השינויים.
המבחן השלישי
המחבר קורא למבחן שלישי של הדת האזרחית לצד כלל הבעיות העומדות בפני האמריקאים. (מבחן שלישי- לאחר הכרזת העצמאות- בעניין העצמאות ומלחמת האזרחים- בעניין העבדות ומשמעותה האמיתית של הדמוקרטיה). מבחן זה מתמקד בפעולה אחראית בעולם משתנה, ומנסה להשיג דברים רבים אשר אמריקה כבר השיגה: האחריות לכלל העולם, אחריות שהלכה וגדלה עם השנים עד שהפכה לברת משמעות ולמחייבת החל ממלחמת העולם השנייה, מרוזנוולט טרומן ודאלאס, בענייני המלחמה הקרה בקומוניזם, דרך אייזנהאואר ואחרים שלאט לאט הצליחו במשימת האחריות, עם גדילת ההבנה שהמאבק אינו נגד גורם אחד בלבד. אלא שבשם זכויות החופש, עברה אמריקה למתכונת צבאית, כובשת, ולמלחמה על כבודה ללא הצדקה, תוך הדגשת הכוח על פני החכמה, ותסכול כאשר מטרות אינן מושגות מייד. ומהסחף הזה, מהרדיפה אחר כוח ושלטון, המחבר מזהיר. יש בכל עת כוחות המתנגדים לסחף הזה (כמו בהתנגדות לויטנאם) ושומרים על הרסן, ואף מתנגדים לחוק אם צריך למען המוסר, אך יש להיות מודעים לדברים.
כיצד תשתנה הדת האזרחית האמריקאית? התהפוך לחלק מדת אזרחי העולם? ואף הן, בהיותן שתי דתות אזרחיות, לא יעמדו בסתירה זו לזו, כיוון שהדת האזרחית האמריקאית אינה סגידה ללאום האמריקאי כי אם הבנה של מטרת האזרחות האמריקאית. על כל פנים, אם שני המבחנים הראשונים של הדת הולידו סמלים כה רבים, הרי סביר להניח שכך יהיה גם בשלישית.
מאחורי הדת האזרחית עומדים אבטיפוסים תנ"כיים רבים: יציאת מצרים, העם הנבחר, הארץ המובטחת, ירושלים החדשה, ומוות בהקרבה ותחייה מחדש. אך לצידם, עומדים חידושים רבים ומקורות אמריקאיים טהורים. יש לדת הזו נביאים משלה ואישים, מקומות ואירועים קדושים משלה, פולחנים טקסים וסמלים שלה. על אמריקה, מסיים המחבר, להיות לחלוטין לפי רצון הא-לוהים כפי שיכולים בני האדם לעשות, ואור לכל העמים. הדת הזו סבלה משימוש לרעה למטרות שונות, והיא נזקקת, ככל אמונה חיה, ועיצוב תמידי מחדש, למדידה לפי סטנדרטים אוניברסליים, אך אין עדות לכך שהיא אינה מסוגלת לצמוח ולגלות ראיות פנימיות חדשות. אין בדבר או אף בדת האזרחית כדי לבטל את המחויבות האמריקאית למוסריות, ללהיות "כמעט עם נבחר", אך זוהי מסורת של מוסריות וחוויה דתית שיש ללמוד לפני קבלת ההחלטות הבאות.
