סיכום מאמר: "דגמים מושגיים ומשבר הטילים בקובה" / גרהאם אליסון

"דגמים מושגיים ומשבר הטילים בקובה" /  גרהאם אליסון
סיכום המאמר

1.        רקע:

          א.       אנו מקבלים החלטות כל יום. בכל פעם שאנו מחליטים, אנו מבצעים גם בחירה, במסגרתה אנו עושים וויתור. אז איך בוחרים בצורה הכי נכונה?

           ב.       ישנם ארבעה דגמים של קבלת החלטות (רק השלושה הראשונים הינם מהמאמר של אליסון):

                           1)          דגם רציונאלי – הדגם המושלם, על פיו צריך לפעול.

                           2)         

דגם ארגוני.

                           3)          דגם פוליטי.

                           4)          דגם פסיכולוגי.

            ג.       לאור הקושי שיש בדגם הרציונאלי, ישנם שני דגמים פשרניים יותר:

                           1)          דגם שביעות הרצון – לא תמיד אנו יכולים לעבוד בצורה שיטתית (ורציונאלית) שבסופו תהיה הבחירה הטובה ביותר, ולכן הרבה פעמים אנו מתקדמים עד שמחליטים שזו תוצאה מספיק טובה עבורנו. הוא הגיוני, אנושי ופחות טוב מהדגם המושלם הרצוי. הגדרת שביעות הרצון היא סובייקטיבית.

                                                א)        האדם הכלכלי (שעושה ניתוחי שוק כל הזמן עד שיגיע להחלטה משביעת רצון) לעומת האדמיניסטראטור (מחליט במהירות). בכל אחד מאיתנו יש משניהם. תלוי באיזה תחום מדובר, ובאיזה מצב אנו נמצאים (אם אנו עסוקים וכדו')..

                           2)          דגם השינוי התוספתי – מאחר ויותר קל לנו עם מה שאנו מכירים, וקשה לנו עם שינויים ומצב של חוסר וודאות – אנו מקבלים החלטות על סמך העבר וייתכן בשינויים קטנים. נדיר שמוחקים את לקחי העבר ומשנים את הכל. למשל אחרי מלחמת לבנון השנייה שינוי את כל אסטרטגיית הצבא והמנהיגים ביצעו ישנוי דראסטי.

           ד.       אליסון טוען שהשילוב בין הדגמים זה הדבר הטוב ביותר, משום שהמודלים הם טהורים, אך המדיניות אינה טהורה. השילוב יוצר הסבר מספק וניבוי איכותי.

2.        הדגם הרציונאלי:

          א.       רציונאלי = כאשר אני שוקל שיקולים ענייניים של עלות מול תועלת. שמאחורי כל מעשה יש הגיון פנימי.

           ב.       מניח שהגוף הוא רציונאלי ויוניטארי (אחיד), כולם יושבים מסביב לשולחן אחד, הם מאוחדים ומעל כולם מרחף האינטרס הלאומי.

            ג.       הממשלה, היא הגוף שמקבל את ההחלטות במדינה.

           ד.       המודל לקוח מתחום הכלכלה ובלתי ישים במדעי החברה, כי הוא משתנה מאדם לאדם. במדעי החברה לא ניתן להיות אובייקטיבים, כי תהליכים אנושיים וחברתיים מפרים את האיזון של 4 השלבים הבאים:

                           1)          הגדרת הבעיה – איסוף מידע.

                           2)          הצבת יעדים.

                           3)          אלטרנטיבות / חלופות – דרכי פעולה אפשריים.

                           4)          בחירה בחלופה הטובה יותר.

                           5)          בעיות: הזמן לעיתים לא מאפשר להציג את כל האלטרנטיבות הטובות ביותר. בנוסף קיים מרכיב הלחץ. ככל שהבעיות יותר קיומיות, הלחץ גובר. מצד שני, לחץ הזמן יכול להיות יעיל, מכיוון שאין זמן לבעיות ארגוניות שעלולות להיווצר במהלך הזמן. לא תמיד האדם שמציג את החלופות הוא האדם המתאים.

                           6)          מאפיינים:

                                                א)        הגישה לא אחידה בכל העולם – מושפעת מכל מקבל החלטות בכל מדינה בהתאם לערכיו.

                                                 ב)        יכולת – היכולת לקבל החלטות ע"פ הדגם הרציונאלי מחוייב להתבסס על היכולת של אותה מדינה (למשל ארה"ב לא יכלה להפיץ את הטילים).

                                                  ג)        עלות מול תועלת – הערכת התוצאות השונות כתוצאה מנקיטת אפשרויות שונות.

                                                 ד)        ערך נקי של כל אחד מהמכלולים – מה היתרון של כל אחת מהאופציות שהוצעו לנשיא? (האופציה שהתקבלה היא סגר ימי, התברר כטובה מכיוון שלא בוצעה מגע ישיר).

                           7)          ככל/ חלופות. בודה.

3.        הדגם הארגוני:

          א.       הממשלה אינה יוניטרית, אלא מורכבת ממספר ארגונים, שיש ביניהם קשר אך לכל אחד "חיים משל עצמו". כלומר, יש קשר ביניהם, אך כל אחד מנסה לשרש את עמדתו, ככל שעמדתו תהיה טובה יותר כך הוא ינציח את קיומו.

           ב.       יתרונות הארגון:

                           1)          הוא אוסף מידע, מעבד אותו ומעביר אותו למקבלי ההחלטות.

                           2)          לאחר קבלת ההחלטות הוא מוציא לפועל (לכן לעיתים הוא אחראי על כישלון המדינה).

            ג.       ארגונים עובדים על פי דברים צפויים, לכן כשמתרחש אירוע לא צפוי, יש תוכנית מגירה – הכנת תרחיש עם תגובה, מאחר ובד"כ המציאות אינה תואמת את התרחיש.

           ד.       אליסון טוען שכל אירוע ביחב"ל הוא תפוקה ארגונית. בתהליך קבלת החלטות יש לבחור בחלופה שתניב את מירב השת"פ בין הארגונים. החלופות לא מדברות על ההיבט הרציונאלי, אלא הוצאו מתוקף רצונם של הארגונים לקיום, לכן לא תמיד נקבל את התוצאה הטובה ביותר.

           ה.       בהקשר קובה – כל ארגון רצה בעצמו לטוס מעל קובה ולפקח, הוויכוחים סביב העניין גרמו לחוסר בטיסות ובמודיעין.

4.          הדגם הפוליטי – בירוקראטי:

          א.       המדינה היא כאנשים – יחידים. שם המשחק הוא התמחות. קבלת ההחלטות היא תוצאה של מקח וממכר – השחקן הטוב ביותר מוביל להחלטה.

           ב.       אין כאן ראייה רציונאלית ולא ניתן למצוא חלופות טובות כיוון שלכל אדם ראייה משלו.

            ג.       מה שחשוב זה: מי הם האנשים, מקבלי ההחלטות (ואם זו קבוצה של אנשים, מה קרבתם למקבלי ההחלטות). כל פעולה שאומה עושה היא סוג של ניצחון של קבוצת אנשים אחת על אחרת.

           ד.       בהקשר משבר הטילים קובה – שני מקורביו של הנשיא (אחיו ומזכיר המדינה) תמכו בסגר ימי וכך עשה הנשיא.

5.        סיכום:

          א.       האירוע בקובה הוא מקרה קלאסי של השתלבות שלושת המודלים.

                           1)          התחיל ברציונאלי – עם הצגת החלופה הטובה ביותר שהוצעה לנשיא (סגר ימי).

                           2)          תהליך ארגוני – כל פעולה שממשלה עושה היא תוכנית ידועה מראש של ארגון מסוים.

                           3)          פוליטיקה – בירוקראטית – התנהגות המדינה היא מקח וממכר.

           ב.       אין כאן ראייה רציונאלית ולא ניתן למצוא חלופות טובות כיוון שלכל אדם ראייה משלו.

מה שחשוב זה: מי הם האנשים, מקבלי ההחלטות (ואם זו קבוצה של אנשים, מה קרבתם למקבלי ההחלטות). כל

            ג.       מניח שהגוף הוא רציונאלי ויוניטארי (אחיד), כולם יושבים מסביב לשולחן אחד, הם מאוחדים ומעל כולם מרחף האינטרס הלאומי.

           ד.       הממשלה, היא הגוף שמקבל את ההחלטות במדינה.

המודל לקוח מתחום הכלכלה ובלתי ישים במדעי החברה, כי הוא משתנה מאדם לאדם. במדעי החברה לא ניתן להיות