רקע לשיר ציפור שניה מאת נתן זך
נתן זך נחשב לאחד מהמשוררים החשובים בשירה העברית החדשה. בשירתו הוא משתמש בלשון יום-יומית ובשפה נטולת משקל או חריזה אחידה. השיר ציפור שניה נקרא כך פשוט משום שזך כתב שיר קודם על ציפור אחרת. השיר מתאר סיטואציה חד-פעמית אבל משמעותית בחיי הדובר השר, וניתן לראות בו שיר ארס-פואטי (שיר על יצירת השירה).
הסבר בתי השיר
בית א': השיר "ציפור שניה" נפתח באמירה קצרה "ראיתי ציפור רבת יופי". הראיה אינה חד-כיוונית, הוא רואה את הציפור, אבל כפי שנאמר בשורה הבאה: "הציפור ראתה אותי". זו ראיה דו-כיוונית, האובייקט (המתבונן) והסובייקט (הדבר עליו מתבוננים) הם שווי כוחות. הרגע הזה הנו רגע נדיר וחד פעמי ולכן אומר הדובר השר "ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד עד יום מותי".
בית ב': כתוצאה מהאירוע החד-פעמי ורב המשמעות הדובר חש התעלות נפשית – "עבר אותי אז רטט של שמש," שגורמת לו לשנות את תפיסת עולמו ולומר דברים חדשים: "אמרתי מילים של שלום/מילים שאמרתי אמש/לא אומר עוד היום".
רעיונות מרכזיים
השיר "ציפור שניה" מתאר אירוע חד-פעמי ומשנה חיים. אירוע בו הדובר מרגיש סוג של איחוד עם המושא אותו הוא רואה (בדו-כיווניות של המבט ביניהם) ותחושה של התעלות נפשית שגורמת לו לשנות את תפיסת העולם שלו.
ייתכן כי הדובר בשיר הנו משורר, הרואה את מושא שירתו (הדבר עליו הוא כותב) וברגע חד-פעמי שהוא היצירה עצמה (השלב בו הוא יושב וכותב) הוא אומר (כותב) מילים חדשות שנושאות אמירה חדשה שהמשורר עדיין לא אמר עד היום ושבאות לידי ביטוי בשיר שכתב.
מבנה ודרכי עיצוב בשיר ציפור שניה
מבנה השיר: בנוי משני בתים בני ארבע שורות, חריזה לא אחידה לאורך השיר.
הגזמה (היפרבולה): "ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד/עד יום מותי".
חזרה (רפיטציה): על המילים "ציפור" ו"מילים" – לשם הדגשה.
גלישה: "ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד/עד יום מותי"
תקבולת (כיאסטית): ראיתי ציפור/הציפור ראתה אותי, אמרתי מילים/מילים שאמרתי אמש
מטאפורה: "רטט של שמש" – רגע של אפיפניה (התגלות)
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה
