ג'נוסייד (רצח עם) -סיכומים: יחסו של העולם לרצח העם ברואנדה

ככלל, העולם עמד מנגד ולא נקף אצבע בשעה שכמיליון איש נרצחו במסגרת רצח העם ברואנדה.

מדיניות צרפת לרצח– הצרפתים מעורבים מאז פלישת ה-RPF , הם שולחים תגבורת צבאית לעזור לבני בריתם ביארימאנה. הם שאימנו את הצבא והמשמר הנשיאותי. לכאורה הדבר מוצג כאימון למען הצלת אזרחים צרפתים ברואנדה. היא מפרה הסכמי או"ם לשם כך ומספקת נשק. לכאורה תמכה בהסכם ארושה אך בפועל חיזקה את הצבא. הם ידעו על הפתרון הסופי, אך לא דיווחו בזמן, רק כשנחקרו. הממשל הגזעני קיבל ממנה הכרה. בפרוץ האירוע משפינו אזרחים לבנים, סירבו להציל עובדי שגרירות טוטסי וטוסי שנישאו ללבנים. הצרפתים עזרו למבצעים בכך שהציגו לעולם את הדברים במעורפל ובכך שייעצו לממשל הגזעני איך לשפר תדמיתם. הם הציגו את ה-RPF כאשמים, לאחר הג'נוסייד סיפקו מקלט לכמה מנהיגים פושעים. לילדיה של ראש ממשלת ההוטו המתונים סירבו לתת מקלט. צרפת שלחה 2,500 חיילים בכדי שהעולם יחשוב שהיא מסייעת להפסקת האש. הם יצרו אזור הומאני בטוח לכאורה, אך בפועל מנעו מה-RPF להגיע למנהיגי הטבח, לצרפתים היה אינטרס ברור עם MRND (מפלגת ההוטו הקיצונית).

מניעי הצרפתים ברואנדה: הם ראו ברואנדים פרנקופינים (דוברי צרפתית). אנשי ה-RPF לעומת זאת היו אנגלו-סקסיים (דוברי אנגלית). צרפת העדיפה דיקטטור שיוכלו לעשות עימו עסקים. היו יחסים קרובים בין דיפלומטים צרפתים לביארמאנה (גם מהימין הצרפתי וגם מהשמאל).

מדיניות בלגיה לג'נוסייד- לבלגיה היה אינטרס ניאוקולוניאלי ברואנדה, השקעות וקשרים. 10 חיילים בלגים שהגנו על ראש הממשלה נרצחו ועקב כך הוציאה בלגיה את חייליה. כמו כן סגרה את כל ארגוניה ושירותיה במדינה. הצבא הבלגי פינה אזרחים לבנים אך סירב לפנות בני טוטסי שעבדו עבדורם. הבריחה הזו השפיעה על מדיניות ארה"ב. הבלגים בשונה מהצרפתים היו לטובת ה-RPF. היה להם מידע מפורט יותר על רואנדה. בריחת כוחותיהם הנחיתה מכה על כוחות האו"ם.

מדיניות ארה"ב לג'נוסייד- עד שלב מסוים ארה"ב אינה מתערבת ברצח העם ברואנדה. אפילו לא מפנה את אזרחיה שלה, האירופאים עושים זאת. ארה"ב לא הודתה שמדובר בג'נוסייד שכן אז תצטרך להתערב עפ"י האמנה הבין-לאומית. היא התנגדה להרחבת האונאמיר (כוח האו"ם). בנוסף, התמקחה עם האו"ם לגבי שליחת שריוניות. הפנטגון יכל לשבש את שידורי התחנה הגזענית אך לא עשה כן. רק 100 ימים לאחר תחילת הג'נוסייד ארה"ב סגרה את השגרירות שלה ברואנדה. הציבור השחור בארה"ב בעצמו לא לחץ. רק מעט ניסו לשכנע בסנאט לפעול.

המניע לאי ההתערבות מצד ארה"ב: אחרי המלחמה הקרה אין לארה"ב אינטרס ברואנדה. ארה"ב חששה שלחייליה יקרה מה שקרה לחיילים הבלגים. הם גם הפיקו לקחים ממלחמת ויאטנם. היו משברים נוספים באותן שנים וארה"ב חששה לפתוח חזית נוספת. היה גם שיקול כספי. לימים הודה קלינטון בטעותו.

מדיניות האו"ם ביחס לג'נוסייד- בהסכם ארושה הוסכם על כוח או"ם שיבטיח שלום ברואנדה. 2,500 חיילים בראשם של הגנרל הקנדי, דאלר. לבסוף הגיעו פחות חיילים לכוח אונאמיר. הכוח לא היה מצויד או מאומן. האו"ם ידע על העתיד להתרחש, דאלר עצמו שמע על ה"פתרון הסופי". הוא ידע על התכנית לחסל כמה חיילים בלגים בכדי לגרום לנסיגה. מתכנני הרצח הבינו שכוח האו"ם חלש. דאלר ביקש להגדיל את הכוח ולשבש את ה-RTLC אך קיבל סירוב. גובשו 3 עמדות: ניטראליות (ארה"ב), דרישה להפסקת הג'נוסייד ותמיכה במשטר הרצחני (צרפתים). דאלר עצמו קיבל פקודה שלא להתערב, מה שהוביל לשבירתו הנפשית. נקבעה מדיניות של ניטראליות. האו"ם נמנע מלהגדיר את ההתרחשויות כג'נוסייד, רק לאחר 100 ימים.

ישנן הגדרות שונות ומשונות להתרחשויות ברואנדה. רק כעבור ימים רבים של רצח מזכ"ל האו"ם מודה כי לא מדובר במלחמה. בנובמבר 1994 יוצא לפועל בית הדין הבינלאומי להענשת רוצחים.

מדיניותן של מדינות אפריקה- גם הארגון לאחדות אפריקה סירב לדבר על ג'נוסייד. האח"א אפשר לנשיא הרצחני של רואנדה לייצגה בוועידה. במקביל הייתה התנגדות מצד מדינות אפריקה לצמצם את כוח האו"ם.

מידת יכולתו של העולם במניעת הג'נוסייד– לפי הגנרל דאלר, הייתה אפשרות לאו"ם להפסיק את הטבח. כל הגורמים הבין-לאומיים ידעו על הפתרון הסופי. סביר להניח כי הכוח הרואנדי לא היה נלחם בכוח הצרפתי, לולא נשאר באו"ם. הממשל ידע כי הוא עומד מול עולם אדיש ואינטרסנטי ולכן הרשה לעצמו לבצע את המעשים.