סיכומים בפסיכולוגיה קוגניטיבית: התפתחות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!
חזרה אל: פסיכולוגיה קוגניטיבית- סיכומים
התפתחות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית
פרדיגמות בחקר המדע – בכל תחום מדעי מתווסף ידע חדש המצריך חילוף פרדיגמה (מסגרות תיאורטיות שמהן נגזרות השאלות המחקריות). שלוש פרדיגמות עיקריות בתולדות הפסיכולוגיה:
- סטרוקטורליזם/פונקציונליזם – מדע הפסיכולוגיה התמקד בראשיתו בחקר התהליכים השכליים, במסגרת הסטרוקטורליזם והפונקציונליזם, שיטות המחקר היו סובייקטיביות. שתי הגישות חקרו את חקר התהליכים המנטאליים ואת אופי החוויה המודעת, שתיהן יצאו מאותה מסגרת תיאורטית המניחה כי אפשר עקרונית לחקור חוויות פרטיות של תחושה ומודעות. הגישות נחלקו בניהן בנושא האופן שבו יש לחקור אירועים אלו. עפ"י הגישה הסטרוקטורליסטית מטרת המחקר להבין מהם המרכיבים הבסיסיים של האירועים המנטאליים. מייסד הגישה וילהלם וונדט טען כי אפשר לחלק את החוויות המנטאליות לשלושה מרכיבים בסיסיים: תחושות, דימויים ורגשות. וונדט טען כי ניתוח מרכיבים אלה וחלוקת ליסודות בסיסיים יותר (תהליך הנקרא אינטרוספקציה אנליטית) יאפשרו את גילוי לוח היסודות המנטאליים בדומה ללוח הטבלה המחזורית וגילוי יסודות אלו יאפשר להבין את האינטראקציה בין הגוף לנפש. וונדט האמין כי הדרך היא דיווחי מילוליים של הנבדקים על תחושת השרירים שלהם, מה הם רואים ושומעים. עפ"י הגישה הפונקציונליסטית מטרת המחקר להבין כיצד תורמים האירועים המנטאליים להתנהגות. הם סברו כי אין לחלק את החוויה המודעת לתתי-מרכיביה. לפיך השאלה היא: למה משמשת המודעות וכיצד היא תומכת בהתנהגות.
- ביהביוריזם – טענתה המרכזית של הגישה הביהיביוריסטית הייתה שאי אפשר כלל לערוך מחקר מדעי אודות תהליכים מנטאליים שכן הם מבוססים על תהליכים חבויים שאינם ניתנים לצפייה חיצונית ולפיכך תיאור התהליכים אינו תיאור אובייקטיבי, התהליכים אינם ניתנים למדידה ואי אפשר למקמם או להסבירם. שני נבדקים שונים יכולים לחוות אותו אירוע באופן שונה. טענתו של ווטסון: בהינתן שאנחנו מעוניינים שהפסיכולוגיה תהיה מדע, ובהינתן שהמדע עוסק רק במאורעות שאפשר לצפות בהם, על הפסיכולוגיה להתעסק רק במאורעות שאפשר לצפות בהם. ווטסון הציע לבחון התנהגויות גלויות ע"י רישום תנועות, רישום חשמלי של המוח, מיתרי הקול וכדומה. ווטסון התנגד לשימוש במאורעות חבויים כדי לקבל אינפורמציה על התנהגות האדם אך לא שלל את אפשרות השימוש במאורעות חבויים כמשתנים בתוך תיאוריה פסיכולוגית (לדוגמה חש עייף = חסך שינה). גישה זו העלתה על נס את האובייקטיביות בחקר ההתנהגות. לשם כך התמקדה הגישה במשתנים נצפים בלבד, ובגרסתה הרדיקלית ביותר (סקינר) שללה כל אזכור של משתנים מתווכים כלומר שימוש במאורעות חבויים כמשתנים בתוך תיאוריה פסיכולוגית. ההתמקדות במשתנים נצפים נערכה בניסיון לאפיין כללי התנהגות פשוטים ככל האפשר. בנוסף, ההתמקדות נעשתה בשם האידיאולוגיה של האובייקטיביות, בתוך רצון ליצור מחקר שאפשר לשחזרו בכל עת ובכל מקום. ביקורת: מספר לא מבוטל של ביקורות הופנו נגד הגישה הביהביוריסטית. לעיתים קרובות משתנים מתווכים יכולים לפשט תיאוריה. משתנים אלו מוסיפים נופך הכרחי של מציאת סדר ושיטתיות בדרכי העולם (ניל מילר). ממצאי הניסוי שבה נוצרה מפה קוגניטיבית בחולדות מעבדה, בלא כל משטר של חיזוקים, מצביע על חשיבותם של תהליכים קוגניטיביים מעבר למשתנים נצפים (טולמן). עם התפתחות הטכנולוגיה, בעקבות מלחמת העולם השנייה, התעוררו שאלות חדשות דוגמת התנהגותו הבלתי צפויה של מפעיל הראדר וההתנהגות במצבים של עומס מידע שטייסים נחשפו אליהם. גם פתרון בעיות אלו הביא לשלילת הגישה הביהביוריסטית, שעסקה במשתנים נצפים בלבד.אפיונו של חומסקי את תהליכי העומק בהפקת שפה ובהבנתה היוו אבן דרך בדחיית הביהביוריזם. בעקבות חומסקי התברר כי עיקר תהליכי התחביר מתרחשים ברמה שאינה גלויה לעין. לפיכך, כל תיאוריה המסבירה למידת שפה בכלים ביהביוריסטיים המתמקדים אך ורק בתצפיות גלויות לעין נדונה לכישלון. השפעות אירופאיות תרמו אף הן לקריסת הביהביוריזם. גישת הגשטאלט הדגישה את יתרון השלם על סכום חלקיו. דגש זה דוחה כל ניסיון לבנות תיאוריה, כתיאוריה הביהביוריסטית, הטוענת כי אפשר לאפיין את ההתנהגות ע"י פירוקה לחלקים קטנים יותר, שהם תוצאה של מערכת חיזוקים. סך כל הביקורת הוביל למסקנה, שלפיה אין בידי הגישה הביהביוריסטית לספק הסבר ממלא על התנהגות האדם. מסקנה זו הובילה לחילוף פרדיגמה ולאימוץ הגישה הקוגניטיבית.
- הפסיכולוגיה הקוגניטיבית – עם התגבשות הגישה הקוגניטיבית חלו שינויים בחקר המדעי של התהליכים השכליים. הגישה הקוגניטיבית התמקדה במטלות, דוגמת מטלת ההצללה הדיכוטית ומטלת ההיזכרות החופשית. ההתמקדות במטלות אפשרה לחוקרים לשחזר אותם ממצאים במעבדות שונות וע"י חוקרים שונים ונבדקים שונים. האפשרות לשחזר ממצאים העניקה לגישה הקוגניטיבית ממד של אובייקטיביות שהיה חסר לגישות הפסיכולוגיות שקדמו לביהביוריזם. אפשר ללמוד ממטלות על תהליכים שכליים אם מקפידים להשתמש באופרציות מתכנסות כדי שהמסקנות לא יתבססו על הביצועים במטלה מסוימת בלבד. הגישה הקוגניטיבית התמקדה ביצירת תיאוריות, על מנת לספק הסברים פשוטים ככל האפשר למגוון רחב ביותר של תצפיות. בניית התיאוריה אפשרה לחוקרים ליצור ניבויים חדשים שנבעו מהתיאוריות, ניבויים שאפשרו אישוש או הפרכה של התיאוריות עצמן. שינוי נוסף שחל בגישה הקוגניטיבית היה התחדשות השימוש במשתנים מתווכים. לשינוי זה שני פנים, בניגוד לגישה הביהביוריסטית (שעסקה בצרכים בסיסיים), העמידה הפסיכולוגיה הקוגניטיבית במוקד העניין משתנים מתווכים הקשורים בתהליכים מנטאליים. שנית, מעמדם של המשתנים המתווכים השתנה וכך נוצר דור חדש של משתנים מתווכים דוגמת הייצוג המנטאלי והאקטיבציה שכל מטרתם להסביר תהליכים אודות הדור הראשון של המשתנים המתווכים. הדיסוציאציה הכפולה היא דפוס ממצאים המאפשר לחוקר להסיק כי מבנים שכליים מסוימים הם נפרדים ובלתי תלויים זה בזה. דוגמאות מחקר הקשב והזיכרון ממחישות את השימוש במטלות, את תרומתן של תיאוריות קוגניטיביות ואת היווצרותם של משתנים מתווכים מדור שני שהוצעו כדי להסביר משתנים מתווכים מהדור הראשון וכן את השימוש בדיסוציאציה כפולה.
