מונחים בפסיכולוגיה: הבדלי משכל בין קבוצות אוכלוסייה שונות

מונחים בפסיכולוגיה:  הבדלי משכל בין קבוצות אוכלוסייה שונות

הגדרה: הבדלי משכל בין קבוצות אוכלוסייה שונות –  בקרב הציבור רווחות אמונות רבות על ההבדלים במשכלן של קבוצות שונות באוכלוסייה. מחקרים פסיכולוגיים מצביעים על כך שקיימים הבדלים במשכלן של אוכלוסיות שונות, אך לעיתים אין אלה דווקא ההבדלים שאנו מאמינים בקיומם. קיומם של הבדלים אלה בין הקבוצות אין משמעותו שכל מי שנמנה עם קבוצה אחת אינטיליגנטי יותר או פחות מכל אלה שבקבוצה האחרת. ההבדלים העיקריים במשכל של קבוצות אוכלוסייה שונות הם: במין- באופן כללי נמצא במבחני משכל שונים כי אין הבדל בין נשים וגברים במנות המשכל וזאת בכל הגילאים. אך לא ניתן להסיק מכך שקיים שוויון בתפקוד האינטלקטואלי של שני המינים בכל התחומים. נשים עולות על גברים בתחום המילולי, בתפיסה מהירה ומדוייקת של פרטים ובמטלות ידניות. גברים מצטיינים בתפיסת מרחב, בחישובים מתמטיים ובמטלות מכניות. השוויון במנות המשכל נובע בחלקו מן העובדה שמחברי מבחני המשכל נמנעו ממלהכניס למבחנים פריטים שבהם עדיפות לאחד המינים. גיל- האם המשכל הוא כושר יציב או שאם הזמן חלים בו שינויים.  דרך אחת להערכת השינויים במשכל עם הגיל הוא באמצעות מחקר רוחב. במחקר כזה בודקים באותו מבחן קבוצות אוכלוסיה זהות ככל שאפשר הנבדלות זאת מזאת רק במשתנה הגיל. שאר המשתנים זהים. ממצאים הראו שציוני המשכל מגיאים לשיאם בגיל 20 ונשארים גבוהים יחסית עד מחצית גילאי השלושיםץ לאחר מכן חלה ירידה. הביקורת אומרת כי זה לא הוגן לערוך השוואות כאלה מאחר שקבוצות הגיל המשוות גדלו והתחנכו בתקופות ובתרבויות שונות, קיבלו חינוך פורמלי שונה והורגלו להעדפות שונות בצורות החשיבה ועיבוד המידע.  דרך אחרת להשוות את המשכל היא לערוך מחקרי אורך. מחקרים אלה הצביעו על יציבות יחסית של המשכל.  הבדלים במנות משכל בין קבוצות אתניות נובעים בחלקם מהטיה של המבחנים, בחלקם מהבדלים סביבתיים ובחלקם מהבדלים גנטיים וגם מאינטראקציה בין שלושת הגורמים. קיימים חילוקי דעות באפשר למשקל היחסי של כל אחד מהגורמים סביבה ותורשתה, בקביעת ההבדלים שבמנות המשכל הממוצעות של קבוצות שונות.

חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

עוד דברים מעניינים: