אחת מתרומותיו המרכזיות של פרויד לתיאוריה הפסיכואנליטית היא רעיון הדואליות של היצרים – הבחנה בין שני כוחות מנוגדים אך משלימים: יצר החיים (ארוס) ויצר המוות (תנטוס).
ההנחה הבסיסית: שתי אנרגיות מנוגדות
לפי פרויד, האדם אינו מונע רק על ידי יצר מיני או דחפים מיידיים לתענוג, אלא גם על ידי דחף עמוק להרס, תוקפנות, ואפילו מוות. שני היצרים הללו אינם נפרדים זה מזה באופן מוחלט, אלא משולבים, משתלבים ומתנגשים במורכבות הפסיכולוגית של כל אדם. פרויד הציע את הדגם הזה בשלב מאוחר של הגותו, כתוצאה מהתבוננות מעמיקה במציאות האנושית, ובעיקר לאחר זוועות מלחמת העולם הראשונה.
יצר החיים (Eros)
יצר החיים הוא הכוח הדוחף את האדם לשימור עצמי, לבנייה, לחיים ולצמיחה. הוא מתבטא:
בהישרדות ובשמירה על קיום הפרט – הדחף לאכול, לשתות, להגן על עצמך.
בהמשך קיום המין האנושי – דרך הדחף המיני (ליבידו) והרצון להוליד ילדים.
ביצירה ובאהבה – פעולות שמטרתן חיבור, קירבה ותחושת משמעות.
ארוס כולל את כל אותם כוחות הנחשבים "חיוביים" בחיים: אהבה, מיניות, אינטימיות, ידידות, נתינה, חמלה, שאיפה להתפתחות אישית וחברתית. אך חשוב להבין: גם ארוס איננו "טהור" – לעיתים קרובות הדחף המיני כרוך באנוכיות, תחרותיות או צורך בשליטה.
יצר המוות (Thanatos)
יצר המוות (תנטוס) הוא התוספת המהפכנית והפרובוקטיבית של פרויד להגותו המאוחרת. זהו דחף תת-מודע הפועל לעבר פירוק, השמדה וחזרה לאי-הוויה. מאפייניו המרכזיים:
תוקפנות והרסנות – הפניית האנרגיה כלפי חוץ, דרך קנאה, אלימות, נקמה ומלחמות.
שאיפה לרוגע מוחלט – הפרט שואף, בלי לדעת, לחזור למצב הקדום ביותר – אי-קיום, היעדר תנועה, שחרור מכל מאמץ.
הפניית הדחף פנימה – דרך דיכאון, הרס עצמי, או מחשבות אובדניות.
פרויד טוען שיצר המוות אינו מכוון דווקא לסיום החיים הפיזיים, אלא לרגיעה מוחלטת מכל מתח נפשי – מצב של דממה ונצח. במובן זה, תנטוס הוא אנטי-תזה לפעילות, יצירה ומאבק.
יחסי הגומלין בין שני היצרים
המתח בין שני היצרים – יצר החיים ויצר המוות – הוא שמניע את הנפש האנושית. הם מתקיימים תמיד במאבק, אך גם באיזון מסוים. יצר המוות לבדו היה מוביל לאדישות מוחלטת או להשמדה, בעוד שיצר החיים לבדו עלול להפוך לעודף פעילות נטול גבול. לעיתים יצר המוות "רוכב" על גבו של יצר החיים – לדוגמה, כשהתשוקה המינית מקבלת ביטויים אלימים או כשאהבה הופכת אובססיבית ומכלה.
השלכות פילוסופיות ותרבותיות
הכרת קיומו של יצר המוות שינתה את אופן החשיבה הפסיכולוגי והפילוסופי המודרני. הרעיון של פרויד הציע הסבר עמוק יותר למעשים אכזריים, למלחמות חסרות תכלית, לתוקפנות יומיומית ואף לתופעות כמו התמכרויות והרס עצמי. במקום לראות את האדם כיצרני, חיובי ורציונלי בלבד, פרויד חשף צד אפל, קמאי ובלתי נשלט בנפש – אך גם הצביע על אפשרות להבין אותו, ואף לרסן אותו דרך טיפול ועבודה מודעת.
חזרה אל: רשימת מושגים בפסיכולוגיה
ראה גם: פרויד ותיאורית הדחף מתוך מבוא לפסיכואנליזה
