היסטוריה פוליטית: המפלגה הקומוניסטית והאומה הסובייטית

היסטוריה פוליטית: המפלגה הקומוניסטית והאומה הסובייטית

המדינה-

ב-1926 הגדיר סטלין את היחסים בין המפלגה למדינה לראייתו. ההנחיות המדריכות של המפלגה יחד עם מילוין ע"י הארגונים של הפרולטריון יצרו את הדיקטטורה של הפרולטריון. למרות שבמהותה הדיקטטורה של הפרולטריון פירושה הדיקטטורה של המפלגה אין השתיים זהות. בתחוקה של 1936 הודה סטלין בגילוי קיום המפלגה ותפקידה במדינה. המפלגה, שמנהיגיה קובעים את הקו בדרג הגבוה ביותר נושאת עיניה לסובייטים וחלקים נוספים במנגנון המדינה שיגשימו את הקו. כדי למנוע מהסובייטים תחרות עם מרותה, המפלגה היא זו שמבטיחה את הפיקוח עליהם. הדבר הושג היות ובבחירות 1937, נתמנה רק מועמד אחד בכל מחוז בחירה לארגוני המפלגה המקומיים הייתה הכרעה בבחירתו. בבחירות אלו ובבאות אחריה היה הנוהג להבטיח רוב של חברי מפלגה בסובייט העליון, בסובייטים של הרפובליקות ובסובייטים העירוניים החשובים ביותר. אחוז חברי המפלגה היה גבוה במידה ניכרת במוסדות אחרים ביניהם בית הדין. למרות התחוקה עמדה על כך שהשופטים הינם בלתי תלויים וכפופים לחוק בלבד לא נתפרש הסעיף במובן של אי תלות הרשות השיפוטית בפיקוחה של המפלגה. ההשקפה הרשמית הסתכמה בכך: "יש לזכור כי אי תלותם של השופטים וכפיפותם לחוק בלבד אין פירושן אי תלות במדינה או אי תלות בקו המפלגה והממשלה. בית הדין הינו גוף שלטוני ותפקידו הוא אחד מתפקידי הפיקוח הממלכתי".  לפיכך, ב-1931, היו כבר כמעט כל השופטים חברי מפלגה.

חקלאות ותעשייה-

החקלאות והתעשייה היו ראש דאגותיה של המפלגה. המאורעות בתחום החקלאות נחלקות ל-2 תקופות:

  1. מלחמת המפלגה בהתנגדות האיכרים לשינוי המשק החקלאי.
  2. לאחר 34', קיבלו האיכרים את המשטר החדש כגזירה והסתגלו אליו.

במשך שנות הקולקטיביזציה לא הייתה צורה קבועה של ארגון מפלגתי בכפרים. הארגונים שהיו קיימים היו חלשים ולא התאימו למלאכה שנדרשה מהם. הטיהורים של 33' ו-34' פגעו בחומרה באלו שנרשמו לארגונים כפריים. התוצאה הייתה שבהרבה משקים שיתופיים  לא היו שום ארגוני מפלגה כלל. לפיכך, הואיל וארגונים מפלגתיים לא היו או שהיו חלשים עלה בחלקם של הפרולטרים התפקיד לשנות את פני הכפר לכן בין השנים 1930-1934 גויסו כחמישים אלף פרולטרים ונשלחו לכפרים כדי להגשים את המשימה המפלגתית.

בינואר 1933 הוטל פיקוח מקומי על החקלאות ועל המחלקות המדיניות של המ.ט.ס. הראייה הייתה כי אין לסמוך על ארגוני המפלגה הכפריים הקיימים היות ונתוני השפעה לאויביי הקולקטיביזציה. תפקיד המחלקות החדשות במ.ט.ס היה לגרש יסודות אנטי שיתופיים  ולמלא תפקיד בטיהור ארגוני המפלגה בכפרים. שיטה זו נמשכה כשנתיים. בנוב' 1934, פורקו המחלקות והונהגה שיטה נורמאלית יותר של פיקוח מפלגתי: הארגון המפלגתי נעשה המרכז העיקרי לפיקוח מפלגתי מקומי על המשקים (פירוט בעמ' 386- זה נראה לי דיי מיותר) .

ייצור חקלאי-בשנות ה-39 נראה שיפור בייצור החקלאי. בשנים הראשונות לקולקטיביזציה הכפויה היה צריך לספק את צרכיהן המתרבים של הערים נוכח התנגדות מצד האיכרים וננקטו שיטות לסחיטת מזון מהאיכרים: נאכפו משלוחי חובה במסווה של חוזים ללא התחשבות בכושר הייצור הממשי של המשקים לעיתים תוך איומים. אחרי 1933, ביססו את האספקה למדינה על השטח הזרוע. כך נוצר המרץ לייצור והייצור החקלאי החל להשתפר.

המשקים השיתופיים היו עיקר החקלאות במשך שנות ה-30. האיכרים הפרטיים הורחקו מהזירה ע"י מיסים והפלייה מנהלתית. המשק השיתופי לא נחשב להלכה מפעל בעל צביון סוציאליסטי. האדמה המעובדת הייתה קניין המדינה וחברי המשקים השותפיים שותפים בבעלות על משק חי, מכשירים ובניינים.  בצורה זו, הוכר כי גם ליזמה הפרטית תפקיד בחקלאות השיתופית. סטלין הדגיש זאת ב-1935  באומרו, שללא היוזמה הפרטית אי אפשר להעמיד את המשקים השיתופיים על בסיס מוצק. ההרמוניזציה בין האינטרסים הפרטיים והקיבוציים לבשו 2 צורות:

  1. שכרם של חברי המשקים השיתופיים הותנה בייצור הכולל.
  2. כל משק איכרים הורשה להחזיק לעיבוד אישי בחלקת אדמה בגודל מוגבל, מספר ראשי בקר וצאן ומספר בלתי מוגבל של עופות ושפנים. את תוצרת החלקה הפרטית היה אפשר לשווק בשוק חופשי שהורשה להמשיך בקיומו. 

שילוב זה של יזמה סוציאליסטית ופרטית מכוון היה לעודד את האיכרים לפתח את החקלאות הקואופרטיבית ע"י שיורשו לשמור על אינטרס רשמי ויוזמה פרטית. בפועל, לא כך התרחשו הדברים. המחירים הנמוכים ביותר בהם רכשה המדינה את הסחורה לא נראו מצודדי לב בהשוואה למחירים הגבוהים בהרבה שאפשר היה להשיג בשוק החופשי. האיכר העדיף את הרווח הוודאי מהחלקה הפרטית מאשר את הרווח הלא בטוח שישאר מהתוצרת השיתופית ולכן השקיע בחלקה הפרטית ולמען הקולקטיב, עשה מעט ככל האפשר לעשות ללא עונש. המפלגה ראתה מצב זה בחרדה. בשנים 1939-40 ננקטו מס' צעדים המכוונים לתקן את שיווי המשקל לטובת הסקטור השיתופי של החקלאות. בין הצעדים: אכיפת משמעת מוגברת, שינוי הבסיס לחישוב הכמות המשולחים כך שיהיה לטובת הממשלה וכו'.  דוברי המפלגה לא הניחו מקום לספק שמכינים הסתערות כוללת על יצר הקניין הפרטי והזעיר. מבצע ברברוסה ביוני 1941 הפסיק זאת. האיכרים מצידם, נותרו עם הרושם כי המפלגה הכריזה עליהם מלחמה פרטית.

תעשייה-  מ-1928-1938 10 שנים שכללו 2 תוכניות חומש השיגה בריה"מ שיעור מדהים של התפתחות תעשייתית. ב- 1928 הגיעה לדרגת ייצור שמלפני מלחמת העולם הראשונה. ב- 1937 הייצור היה גדול פי 4 מזה של 1928. ההתפשטות העיקרית חלה בייצור אמצעי ייצור יותר מאשר ייצור מוצרי צריכה. ההתפתחות הכלכלית נמשכה עד למלחמת העולם השנייה. הכוח המניע מאחורי ההתפתחות המהירה היה המפלגה. הקורבנות שהצריך הקצב המהיר הצריכו אמצעי הנהגה יוצאים מגדר הרגיל מצד המפלגה. טבעה של המנהיגות היה שונה בשתי תקופות החומש:

א.      תכנית החומש הראשונה המפלגה קיוותה לתמיכה מתוך התלהבות מצד חבריה ומעמד הפועלים זה היה מאבק נועז בתנאים חמורים

ב.      התקופה השנייה היה שונה. עד ל-34' תמו המצוקות הקשות- המלחמה באיכרים נסתיימה בניצחון ושררה תחושה בארץ שיש להרפות מעט את הרסן. סטלין חשש מפני התרת הרצועה ונדרשו שיטות חדשות לקיים את ההתלהבות. מדיניותה של המפלגה הייתה לדאוג לכך שבאותם מוצרי צריכה מעטים ויקרים יהיה לכל אחד חלק התואם את המאמץ שעשה למען הרחבתו של המשק הלאומי. שרידיה האחרונים של השוויוניות נעלמו ופינו מקום לחברה שבה השכר מדורג בקפידה והנוחות וזכויות היתר תואמות את השכר. (פירוט עמ' 390). כך, פועלים בתעשייה הכבדה השתכרו הרבה יותר מהמועסקים בייצור מוצרים לצרכן. השארת דרגת שכר נמוכה אפשרה להזרים לתעשייה הון רב יותר. כמו כן, הגבלה של כוח הקנייה הפחיתה את לחץ הדרישה למוצרי צריכה הנמצאים בצמצום.  מדיניות זו לא הייתה אפשרית לולא תמיכתם של האיגודים המקצועיים. אלו, נדרשו לתמוך בכל מחיר בהגברת הייצור ולא דווקא להשיג שכר הוגן לחבריהם. המפלגה קנתה פיקוח שלם על האיגודים המקצועיים לאחר 1928. הדבר היה צעד חיוני לכפיית תפקידם החדש של האיגודים. ב-1930 המפלגה טענה כי תפקידם הראשוני של האיגודים המקצועיים הוא גיוס ההמונים בשביל בניין הסוציאליזם. עליהם להסביר להמונים כי תיעוש מהיר ושיקום החקלאות הם הדרך היחידה להשגת שיפור ברמת החיים של העובדים. אחת מתוצאותיו של קו מפלגה זה שמטרתו הראשונית הייתה להרבות את אמצעי הייצור הייתה התהוותה של חברה שבה העושר, זכות הבכורה והמעמד נעשים יותר ויותר מונופול של מיעוט- " מעמד שליט היה מתגבש והולך מתוך ההמון".

מקור ההון לפיתוחה המהיר של התעשייה היה עבודתם של האיכר והפועל. האיכרים תרמו את התרומה הגדולה ביותר. במשך שנים אלו, חיו האיכרים בתנאים של רעב. כמו כן, הס.ס.ס.ר ניצלה גם את עבודתם של שוכני מחנות העבודה. יתרונה של עבודה זו היה שלא שולם בעדה שכר והצריכה הוצאות מעטות לכלכלה ולדיור ושאפשר היה להשתמש בה באזורים נידחים ובתנאי מצוקה שעלולים היו להביא פועלים חופשיים למרד.

סחר חוץ לא מילא בתקופה הנסקרת שום תפקיד כמקור להון השקעות. בתכנית החומש הראשונה הוצבו מטרות מופלגות לפיתוח סחר חוץ אך רק כרבע מהן הוגשם. מתכונת סחר החוץ שיקפה את העדפת פיתוח אמצעי ייצור ומידת נכונות הממשלה לסחוט קורבנות מהאוכלוסייה למטרה זו. לדוג', יחס יבוא סחורות לצריכה לעומת ייבוא אמצעי ייצור היה 1:11.

חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים

כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:

היסטוריה פוליטית של זמננו

מבוא להיסטוריה פוליטית

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו

כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים

חמש תיאוריות מנהיגות קלאסיות

חמש תיאוריות קלאסיות שמנסות להסביר מהי מנהיגות ומה הופך אדם למנהיג. האם מנהיגות היא תכונה מיוחדת, הקשר מסוים, תלות או עניין של כוח?

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: