סיכום: ארנון סופר \ "דמוגרפיה וטריטוריה – גורמים מרכזיים ביחסי יהודים-ערבים"
ארנון סופר, "דמוגרפיה וטריטוריה – גורמים מרכזיים ביחסי יהודים-ערבים", בתוך רייטר (עורך) דילמות ביחסי יהודים וערבים בישראל, 2005, עמ' 116-136
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
המאמר מדבר על התפקיד החשוב שיש לדמוגרפיה ולטריטוריה ביחסי יהודים-ערבים בארץ ובמרחב המזה"ת. למושגים "דמוגרפיה" ו"טריטוריה" יש משמעות בהקשר האזורי רק אם נצא מתוך ההנחות הבאות:
1. מד"י תוכל להתקיים רק אם תהיה יהודית, ציונית ודמוקרטית (בסדר הזה).
2. העולם הערבי אינו יכול להשלים עם הלגיטימיות של אופיה היהודי של מדינת ישראל והנובע מכך.
אם מקבלים את שתי ההנחות מסיקים כי את הסכסוך ניתן לנהל אך לא לפתור. מכאן נובעת מסקנה נוספת – שורשי הסכסוך לא יפתרו ע"י מחוות ולהן חשיבות רק כחלק מניהול סביר של חיי יומיום.
הטריטוריה הינה העילה המרכזית לקיומו של הסכסוך ברמה הארצית והאזורית. בכל מקרה של הסכסוך (אפילו הסכסוך רק על הכותל) המאבק הוא על טריטוריה והשליטה עליה. כי רק ע"י שליטה יתממשו המאווים הלאומיים. ישראל היא טריז של שוני בליבו של העולם הערבי והיא אף מפרידה בין חלקו המערבי (מצרים) והמזרחי (השאר).
הסכסוך היהודי-פלסטיני הינו סכסוך טריטוריאלי. ההפסד הערבי ונטישת הכפרים ב48' היו הפסד טריטוריאלי חשוב, גם הנסיון לייהד את הגליל והנגב זה בין היתר מנימוק של מאבק טריטוריאלי. המאבק הערבי על ההיאחזות בקרקע הינה נסיון להקים מחדש את הכפרים הנטושים ונטיעה בהם.
השיח הלאומי היהודי אינו עוסק בטריטוריה מספיק. זה נובע מ:
1. "פגם גנטי" 2,000 שנות גלות השכיחו מאיתנו את חשיבותה של טריטוריה.
2. "בריחה" – השמאלנים לא דנים בזה כי זה "גזעני", הימין כי זה גונז את חלום א"י השלמה, והרוב – אדיש.
השפעת הטריטוריה והדמוגרפיה על היחסים:
בעוד הערבים במזה"ת מתרבים בקצב גבוה מאוד במערב יורדת הילודה. עפ"י הסטטיסטיקות ככל שחולפות השנים הרוב היהודי בא"י המערבית ובגבולות הקו הירוק – יורד. בעוד בכל העולם עליה ברמת החיים והחינוך יורדת לירידה בפריון בישראל אין מגמה כזו מאז 1985. ערביי הגליל – מתנהגים לפי הדגם וקצב הריבוי יורד בהדרגה. מזרח י-ם: סטאטי, בדואים בנגב- הריבוי רק גובר והינו הגבוהה במערב. בציבור היהודי, כרגע, החרדים והדתיים זה זניח והריבוי הטבעי הכללי של האוכלוסיה נמוך יחסית לערבים.
משמעויות:
1. עוני, פשיעה וכעס אל הממסד: ריבוי ילדים ואי יציאת נשים לעבודה אצל הערבים מביא לעוני. דבר זה מביא להקטנת גביית המסים והארנונה, לכן, הרשויות הערביות עניות. בד בבד הישובים הערביים מתפרשים ע"פ שטחים נרחבים. מנק' מבט יהודית זה הרה אסון. ההתפשטות של הישובים הערביים מכבידה על מערכות המוניציפאליות וגורמת לקריסתן. זה גם מוביל לפשיעה. הזעם בעקבות התופעות הללו מופנה לממשל.
2. יצירת מטרופולינים ערביים: יוצרת רצפים בהם מתעוררות תנועות לאומיות קיצוניות וכן להתבדלות ובריחת היהודים מהאזור.
המלחמה על הטריטוריה היתה ועודנה הגורם הדומיננטי המכתיב את סדר היום היהודי ערבי וכל יתר הבעיות הן פועל יוצא שלה.
תופעת שוליים מול מרכז: מגורים בפריפריה+ריבוי טבעי גבוה הם גורמים דטרמיניסטיים לעוני ולקיפוח, ובעיקר בעת החדשה, רבים אינם מבינים זאת. ישנה התאמה בין הישובים היהודיים בפריפריה והערביים – שניהם גם יחד מקופחים וזוכים לתשתית נמוכה.
בדואים: פרישתם בנגב הצפוני היא דוגמא לדטרמיניזם גיאוגרפי. ישנו פער רב בין ההכנסות לנפש של יושבי הקבע והנוודים. באופן אבסורדי בעייתם מחריפה כל הזמן בגלל מדיניות קצבאות הילדים המעודדת הולדה. כמו"כ בנוסף להיותה חברה בשוליים היא חיה במדבר ותרבותה הנוודית מקשה עליה להשתלב. ככל שחולף הזמן יותר ויותר קשה לפתור את המצוקות והבעיות של החברה הבדואית.
התופעות הללו אינן ייחודיות לערבים ולסכסוך שלנו. הן קיימות בכל העולם ורלוונטיות גם לעיירות הפריפריה היהודיות.
