להבדיל מדמוקרטיה פורמלית, דמוקרטיה מהותית מדברת על העובדה שדמוקרטיה לא מתמצת על ידי מנגנונים של קבלת החלטות. הדמוקרטיה המהותית טוענת שכדי שמשטר לא יהיה דכאני, חובה לרתום לו ערכים מהותיים כגון שוויון בהכנסות, חופש דת, או זכות לחינוך חינם.
דמוקרטיה יכולה להיות משטר שיש לו יתרונות רבים, אבל ההיסטוריה מראה כי הדמוקרטיה פגיעה, ויש דמוקרטיות שפעלו בצורה פוגענית כלפי אוכלוסיות במדינה. יכול להיות מצב שדמוקרטיה תחליט החלטות פוגעניות כלפי חלק מהאוכלוסיה. היתה הטענה למשל נגד ממשלת שרון השנייה על פגיעה חמורה באינטרסים של השכבות החלשות. גם בדמוקרטיה יש מצבים בהם חוקים שהועברו על ידי הרוב פוגעים בצורה לא סבירה במיעוטים. מכיוון שאנחנו יודעים שקשה מאוד להכריע בדברים הללו, אנחנו מבינים שיש מערכות כמו המשפט והמדינה, שבהן חייבים להכריע גם כאשר נותר ויכוח מוסרי. נכון שאחת המטרות של עקרונות משטריים זה לאפשר פעולה יעילה. פעולה יעילה מחייבת מנגנון של הכרעה. אבל, בתוך המדינה נותרים הרבה מאוד ויכוחים. כאן עולה מחדש השאלה מי יחליט. המחליט הפוליטי איננו בהכרח זה שמחליט בצורה משכנעת עבור כל הציבור. יהיה מתח הכרחי בשל ההכרעות הללו בין קבוצות בציבור.
האם ערכים מסוימים חייבים להיות חלק מהדמוקרטיה?
הדיון הערכי על החיים הטובים ומטרות החברה הוא דיון קריטי. אבל, המשטר שלנו צריך להבטיח שאת הדיון הזה אנחנו נקיים בצורה שמאפשרת את ההתנהלות הקבוצתית.
בין המטרות השונות שאנחנו רוצים להשיג יש יחסים מורכבים. יש טוב כולל, שמסכן את היכולת להבחין בין מרכיבים של טוב. ישנה הסכמה כי האפיון הנכון של דמוקרטיה חייב להיות אפיון תהליכי, פרוצדורלי. באלמנטים הפורמליים יש גם אלמנטים ערכיים חשובים.
בדרך כלל, כדי לפתור את בעיית זהות המחליט, אומרים כי הדמוקרטיה מהותית רק כשהיא מונעת כל ידי זכויות האדם. לכן, אם אנחנו מאלצים את המדינה בערכים אוניברסליים, אנחנו לא מאלצים אותה בערכים סקטוריאליים. אנחנו מכניסים לתוך האפיון המשטרי ערכים אוניברסליים.
גביזון – לא נכון, מפני ש:
- כל חברה בלי קשר לצורת המשטר שלה חייבת לכבד את זכויות האדם. לכן, זכויות האדם כדבר המכבד את הדמוקרטיה זו פגיעה בדמוקרטיה ופגיעה לא פחותה בזכויות האדם.
- זכויות האדם הם חלק ממסורת ליברלית. הן נובעות מפילוסופיה פוליטית מסוימת שיש לה תשובות מסוימות בנוגע לשאלה מהן החיים הטובים ולאן החברה צריכה ללכת. הן בדרך כלל תפיסות ליברליות ואינדיבידואליסטיות.
גם מסורת זכויות האדם איננה רק ליברלית. יש גם זכויות קבוצתיות. פנוק מדבר על יחס בין פרטים למדינה בלי תיווך של קבוצות השתייכות. קרוב לוודאי שכל הדמוקרטיות אינן דמוקרטיות כאלה. אנשים לא באים כפרטים אל מול השלטון אלא כחלק ממרקם חברתי מורכב.
אחת מהמטרות של הדמוקרטיה היתה לתת מנגנון הכרעה בקבלת החלטות. התוקף מגיע מכך שההחלטות התקבלו בתהליך מסוים על ידי אנשים מוסמכים. זה נכון שאנחנו מניחים שאנשים שכפופים לבחירה מחדש מכבדים את הרצונות והאינטרסים של הבוחרים. אם כך, יש קשר היסטורי בין דמוקרטיות ובין הגנה על אינטרסים וזכויות של אנשים. אבל הקשר הזה הוא קשר אמפירי. הוא קשור למאפיינים של דמוקרטיה כצורת משטר אבל הוא לא מהווה בסיס לגיטמיות אחר להחלטות המתקבלות. אם אנחנו מכניסים אלמנט עצמאי של תוכן לתוך האפיון של דמוקרטיה אנחנו חותרים תחת הכח של העיקרון התהליכי שמייחד את הדמוקרטיה, ואז, הויכוח שעל הדמוקרטיה הופך לויכוח על מהות זכויות האדם.
לפי תפיסת הדמוקרטיה המהותית המבחן האמיתי של הדמוקרט בהתייחסות לדמוקרטיה מתרחש כאשר הממשלה פועלת נגד מה שהוא בחר. אז הדמוקרט צריך לבחון מה יחסו אל ההכרעה של העם. אם יש לדמוקרט גישה של דמוקרטיה מהותית, הנטייה שלו תהיה לומר כי ערכיו נפגעים על ידי הממשלה, וכי הממשלה היא עיוות של הדמוקרטיה. זו טענה מאוד לא בריאה. ניתן להגיד כי הממשלה אינה חיובית למדינה. אבל יש הבדל עצום בין ממשלה שלא טובה למדינה לבין האמירה שיכולה לנבוע מהאפיון של הדמוקרטיה המהותית שרואה את הממשלה כממשלה לא דמוקרטית. יש לנתק את ההכרעות המוסריות מהתהליך.
הכח של אפיון המשטר על פי דרך ההכרעה וההצדקה של הדמוקרטיה נובעת משני דברים –
- אחריות כלפי הציבור
- ההבחנה העמוקה שאנחנו עושים בין הדעות שלנו לבין מה שצריכה החברה לעשות במסגרת הכללים המקובלים כדי להמשיך להתנהל כחברה אחת.
ראו גם:
