אמריקניזציה בחברה הישראלית בשנות ה-70
האמריקניזציה המתחילה בחברה הישראלית היא בעלת הקשרים צבאיים אך גם בהקשרים אחרים. האמריקניזציה היא עולמית והיא מולידה גם תנועות מחאה באירופה. דור שלם של אקדמאים שהתחנך ברשתות האמריקאיות תופס מקומו במוסדות האקדמאים. בשנות ה-60, אמריקה הופכת ליותר אטרקטיבית עבור אקדמאים צעירים. צריך לומר כי אנחנו רואים התפרצות של מוסדות להשכלה גבוהה.
למשל, בתחום הכלכלה למשל, ירושלים נשארה באוריינטציה יותר ציבורית בעוד שהגישות של שוק חופשי קיבלו ביטוי בתכנית הלימודים, במרצים שגייסו וכו'. דפוס נוסף שאנחנו מתחילים לראות הוא הדפוס המשפטי. מערכת המשפט הישראלי הייתה מערכת ששאבה את רעיונותיה מאירופה. פתאום, אמריקה הפכה להיות המרכז המשפטי.
השפעה יותר משמעותית היא בתחום התקשורת. בשנת 1969, הטלוויזיה מתחילה לשדר. מי שמנהל את השידורים הוא אליהו כ"ץ, הוא מקים את הטלוויזיה על פי פרמטרים הנלקחים מן הטלוויזיה האמריקאית. מוטי קירשנבאום הופך לאחד המעצבים של הטלוויזיה הישראלית בראשיתה. אנחנו רואים את הביטויים של האמריקניזציה בהקשרים של סיקור פוליטי למשל. כבר משנות ה-70 הנושא של העימות הפוליטי בין המועמדים מתחיל להתקבל בארץ. אנחנו מתחילים לראות כבר ב-1977 עימות פוליטי ראשון. גם ברדיו אנחנו מתחילים לראות שינויים חשובים. בסוף שנות ה-60 מגיע ארץ דורי בן זאב ומתחיל להגיש תכנית בשם "דורי בן זאב מגיש".אחת הפינות המרכזיות בתכניותו הייתה "מסיפורי פוגי" היה זה הומור שטותי שלא היה מקובל ברדיו לפני. התכנית לא הייתה מקובלת ולכן היא הייתה דרמטית. שנים לאחר מכן תצמח רשת שלמה – רשת ג', שזוהי האוריינטציה שלה. רשת ג' לא הייתה יכולה לעלות לאויר בשנות ה-60.
באותם השנים התחולל מהפך דרמטי בעיתונות הכתובה. העיתון המשמעותי בישראל היה מעריב. בראשית שנות ה-70 ידיעות אחרונות החל למכור יותר עיתונים. הקונספט של ידיעות אחרונות היה מעניין מאוד. ידיעות היה העיתון הראשון שהחל לפרסם בעמודו הראשון גם נושאים רדודים יותר מהנושאים הפוליטיים. ידיעות החל להכניס תפיסות צהובות לעיתונות, כותבי דעה וכו'.
במוזיקה, אנחנו רואים שינויים והשפעות אמריקאיות נוספות. מתחיל ייבוא של מחזות זמר אמריקאים לארץ. המחזמר שיער למשל. המחזה שנקרא "אל תקרא לי שחור" הגיע מארה"ב ודיבר על הקשרים מעמדיים בישראל. השינוי הגדול הוא בתחום המוזיקה הקלה. אנחנו רואים תופעות מוזיקליות חדשות המציגות דברים שהם לאו דווקא הסגנון המוזיקלי המקובל. אחד הדברים המעניינים שקורים מבחינה מוזיקלית הוא העלייה של זרם מוזיקלי חדש. המושג "המועדונים ברמלה" הופך למושג שגור בתרבות הישראלית. מושג זה מדבר על המוזיקה שלא ניתן לשמוע ברדיו אלא למוזיקה החתרנית. שם נמצאים השוליים של המוזיקה הישראלית. משנות ה-70 השוליים נסחפים למרכז. הכוכב המרכזי המחתרתי של תקופה זו היה צביקה פיק.
המתח האידאולוגי באותה תקופה יורד ואיתו מתאפשרת עליית תרבות הנונסנס.
