פירוש עיצוב הרוח כאמור, הוא האופן בו אנחנו בונים מחדש תכנים מסויימים בתרבות המקומית. באופן מוזר, התרבות הבריטית כמעט ולא משפיעה על התרבות בישראל. צריך לזכור כי הבריטים היו כאן תקופה קצרה של 30 שנה, בחלק משנים אלו הייתה מלחמה, בשנים אלו הבריטים לא הושיבו יישוב אזרחי בארץ. ההשפעות היו מקרב קבוצות המהגרים השונות שהגיעו לארץ. התרבות הרוסית השפיעה בתחום המוזיקה למשל. גם התיאטרון הרוסי השפיע בצורות רבות. אסכולת המשחק הרוסית השפיעה גם כן. מהאזורים הדרום אירופים (ספרדים) אנחנו רואים פחות השפעות. יש השפעות מאסיה ואפריקה בתחום המוזיקלי. צריך לזכור כי אנחנו מדברים על תקופת ראשית היישוב והעליות שבה המערכת הפוליטית שוקדת על כל החברה. המפלגות היו מפלגות catch all. כל החיים היו קשורים במפלגות. המשמעות העיקרית בעניין זה היתה מחוייבות אידאולוגית שהשפיעה על כל המערכת התרבותית בישראל. על מנת להבין זאת עלינו להסתכל על התיאטרון.
התיאטרון בישראל
התיאטרון הוא כלי לביטוי ועיצוב תרבות ועשייתו היא רחבת היקף. בראשית המאה התיאטרון הפעיל בארץ היה תיאטרון בשפה היידיש. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מתחילים לעלות הצגות בבתי ספר. במקביל היו נסיונות להקים תיאטראות נוספים. כאשר מגיעה העלייה השנייה הדבר תופס תאוצה. לעלייה זו יש מסר תרבותי קולקטיביסטי. בתקופת העלייה אנחנו רואים נסיונות חובבניים רבים הקים תיאטרון ממוסד יותר. ב-1929 מוקם תיאטרון הבימה. הוא הופך לתיאטרון הלאומי העברי הראשון. הוא נותן ביטוי בולט לתרבות התיאטרון ולתפיסה התיאטרלית הרוסית בארץ ישראל. במקביל מתחילים לצמוח התיאטראות המגזריים. מוקם תיאטרון האוהל על ידי הסתדרות העובדים. המייסד הוא משה הלוי. תאטרון זה יהיה אלטרנטיבה להבימה במשך שנים רבות. הוא היה שונה מהבימה שהיה תיאטרון רוסי עם מבטא רוסי בעוד שהאוהל היה נסיון ללכת יותר לכוונים של עברית תנ"כית. היו שני תיאטראות נוספים בעלי אוריינטציה של פועלים-”הקומקום" ו"המטאטא". תיאטראות סטיריים שחשיבותם היא לא בעיצוב המסורת התיאטרלית בישראל אל תרומה משמעותית לזמר העברי. הקברטים הסאטיריים שהם העלו הביאו תרומה לעיצוב השפה והסלנג. שני התיאטראות האלו היו היחידים שעסקו מעל הבמה בסוגיות פוליטיות אקטואליות. אם נשווה זאת לתיאטראות אחרים אנחנו רואים כי התיאטראות האחרים עסקו בתרגומים מיידיש ורוסית לעברית. היו תיאטראות שעסקו בהסטוריה יהודית. היו תיאטראות שעסקו במחזות קלאסיים של שייקספיר ומולייר למשל. מחזות חדשים עסקו בנושאים מקראיים ונושאים של הסטוריה יהודית. מחזות שעסקו באקטואליה ומחזות מודרניסטיים לא היו ברפרטואר. רק שלשה מחזות עוסקים בנושאים אקטואלים:
- שומרים: מחזה שעוסק בשומר מאגודת השומר המסרב פקודה. המחזה נתקל בכעס מצד השומר.
- האדמה הזאת: מחזה על העיר חדרה.
- שבו בנים לגבולם: מחזה על הקלטות של משפחה אמריקאית בישראל.
ב-1944 ישנו מהפך בתיאטרון. התיאטרון שנוסד ב-1944 הוא הקאמרי. התיאטרון היה מצומצם יותר מהבימה אך מהר מאוד הוא הופך לאלטרנטיבה להבימה. הקאמרי הופך לתיאטרון של תל אביב, הוא יגרום להעלמותם של התיאטראות הסאטיריים. אם הבימה והאוהל נמצאים בארץ אך מקורם ברוסיה, מקורו של הקאמרי הוא כאן. הכותבים של התיאטרון הם אנשי הארץ שכותבים על ישראל. העברית בתיאטרון היא עברית עדכנית.
