מי הם האנשים שעשו את המהפכה האמריקאית? היו אלו מנהיגים פוליטים לפני שהפכו להוגים. היו האליטה של החברה האמריקאית, ושאבו רעיונות מתוך ניסיון.
לעומתם, לאנשי המהפכה הצרפתית לא היה שום ניסיון, וזה השתקף בדעות שלהם. החשיבה שלהם מאוד תיאורטיות. האמינו שניתן להסיק מסקנות בסיסיות מרעיונות תיאורטיים. אם נבנה מערכת טובה של אקסיומות, נוכל להסיק מסקנות מעשיות.
עיקרון בסיסי שעומד ביסוד המהפכה הצרפתית: כל בני האדם שווים. המסקנה: יש לבטל את הפריבילגיות.
מנהיגי המהפכה הצרפתית לא כותבים חוקה, את רוב הדיונים שלהם הם מקדישים לניסוח של הכרזה על זכויות האדם והאזרח. המהפכנים הצרפתים הם ברובם אנשים אידיאולוגיים.
אפשר להרגיש את הסגנון הזה בכתביו של סיאס, שכל הזמן מזכיר לנו את העקרונות הבסיסיים. השאלה נשארת, האם החיבור הזה נשאר אלגנטי כאשר הוא מיושם במציאות. הרטוריקה של סיאס: היה איש מתון יחסית, תפיסה קדם-ליברלית מתונה. מעניין לראות, כיצד אלימות רטורית נכנסת גם לכתביו של איש מתון. בני האצולה לא שייכים ללאום, אז הם אויבי העם. מי שתומך במעמד השלישי, הוא ידידו. רצה להיות מדינאי, אז לא יכול היה להסתיר את תחושות הקיפוח שלו. לאלימות רטורית יש השלכות. אף אחד לא הסתייג מרטוריקה זו, כמו שאפשר היה לצפות במקום אחר.
1789 – האסיפה הלאומית מתאספת מחדש לאחר המהפכה. לא הכול הלך כשורה עבור המהפכנים. שתי בעיות: כסף וכנסיה. הרי כל המהפכה הצרפתית החלה על נושא של גירעון. הפיתרון לא איחר לבוא – בנובמבר מתחילים להחרים את הכסף של הכנסייה. ניירות הערך האלה הציפו את השוק, ויצרה אינפלציה שהעלתה את המתחים החברתיים. זה היה גם מתוך אמונה בעיקרון השוויון של המהפכה הצרפתית. רצו להכפיף את הכנסייה למעמד השלישי. שנה אחרי זה הוכרז שהאסיפה תמנה את כל הכמרים, ושהם ישבעו אמונים למשטר החדש. הרבה כמרים סירבו. מנהיגים דתיים במידנות אחרות כבר התחילו לקרוא למלחמה נגד צרפת המהפכנית. ב-91' המלך רצה לחפות על חטאו, וניסה לברוח עם משפחתו לחו"ל. זהותו נחשפה בדרך (היו תמונות של המלך על המטבעות), כשהוא עצר בדרך. תחת לחץ בין-לאומי אושר כמלך, אבל זה הגביר את החשד בפריז שהמלך הצטרף לאויבי המהפכה. הועידה החדשה מתכנסת ומחליטה להוציא להורג את המלך על בגידה, והוא מוצא בינואר 93'. צרפת גם יוצאת בהכרזה שהמהפכה שלה היא לא רק נגד המלך שלה, אלא כל המלכים בעולם. מרידות חוזרות ונשנות של עניים. המהפכה הצרפתית מקימה ועדים מיוחדים, שאמורים לטפל בהפרות סדר, אבל עד מהרה תופסים היעקובינים את השליטה בגופים אלה. בראשם עומד מקסימיליאן רובספייר. מנסים לעצור את האינפלציה באמצעות שליטה במחירים. כל האנשים החשודים כ"אויבי המהפכה" מוצאים להורג. כל אנשי הבורגנות חשודים. עד מהרה זה גם עובר לאנשי המהפכה שלא משתלבים עם רובספייר. ב-94' לחברי האסיפה נמאס, והם מדיחים את רובספייר ולמחרת מוציאים אותו להורג.
אירוע נפילתו של רובספייר נזכר כ"טרמידור", על שם החודש, וכך גם ידוע המשטר שעולה אחריו. הורכב בעיקר מרפובליקנים, חברים לשעבר של רובספייר. החליטו להפסיק עם הטרור. נפוליאון עולה במהפכה צבאית עם סיאס ומקים משטר אוטוקרטי.
היעקובינים היו חברי מועדון פוליטי שתמך במהפכה הצרפתית, ובהתחלה בכלל לא נחשבו לרדיקאליים במיוחד. ככל שהאירועים התגלגלו, ההגיון הפנימי הוביל אותם לדעות יותר ויותר רדיקאליים. היה להם גורו אחד – ז'אן-ז'אק רוסו, שלפני המהפכה לא נחשב להוגה כה חשוב. אנשים ידעו שהוא מזהיר נגד המהפכה, ושרעיונותיו לא מתאימים למציאות הצרפתית. לא כך היעקובינים, שתמכו ברצון הכללי, בחברה עם מידות טובות, ובדמוקרטיה ישירה.
"אחווה" רפובליקנית – כל האזרחים פועלים על פי המחוייבות שלהם לאומה. רפובליקה מתנהלת על פי רצון כללי. בשלבים הראשונים של המהפכה הצרפתית היו מודעים לכך שזה לא הולך. המעמד השלישי אינו מקשה אחת 0- יש פער בין עניים ועשירים. יש לכפות לא רק שוויוניות פוליטית, אלא גם כלכלית. הלאימו את הרכוש של מהגרים צרפתים וחילקו אותו. הנהיגו משטר של פיקוח על מחירים. לא היו סוציאליסטים – שום תפיסת עולם קולקטיביסטית, אלא אינדיבידואליסטית שהאמינו בשאיפות פרטיות.
רובספייר האמין שאנשים שלא מסכימים איתו אינם כנים, כיוון שאם היו חושבים היטב היו מסכימים על הדרך הנכונה. לא האמין בייצוגיות – העם עצמו צריך לשלוט. איך לבצע את זה באופן מעשי? כאן היעקובינים הסתבכו. הרפ' צריכה להיות מבוססת על מידות טובות, אבל איך האנשים יפנימו אותן? מונטסקייה ורוסו חשבו שאפשר להשיג את זה רק דרך משמעת עצמית. אבל יש הרבה אנשים שמתנגדים למהפכה, אז המשמעת האישית לא עוזרת, לכן יש להעזר בעיקרון אחר של רוסו – הפחד. רובספייר: פחד בלי מילה טובה הוא פטאלי, אבל מילה טובה בלי פחד היא חסרת כוח.
