אפלטון – הפוליטיאה: מיתוס אם האדמה והמתכות והצדק בחברה
מיתוס אם האדמה והמתכות
מיתוס כפול:
האנשים כולם אחים, בני אם האדמה. עליהם לפעול לטובתה ולדאוג לה.
כל אדם נולד עם מתכת שונה בנפש (שקר) והם שונים אחד מהשני (אמת)
ניסיון ליצור מדינה בו כל אדם מותאם לכל תפקיד אותו הוא ממלא. בעיני סוקרטס זה מתאים לתפיסה של הצדק. שקר שיש בו יופי צריך לקדם את הצדק, לכן יש מטרה לשקר הזה – צריך לקדם את האמת.
מטרות המיתוסים יחד היא לאזן בין השוויון לשוני כדי ליצור חברה טובה.
האם מהמיתוס ניתן ללמוד על השקפתו של סוקרטס על טבע האדם?
אנחנו לומדים שיש הבדלים בין בני אדם ויחד עם זאת צריך לפעול כדי ליצור תחושה של אחווה למולדת.
תכונות המתכות:
עד הספר השלישי – שומרים אחרי הספר השלישי – מלכים – השומרים אמיתיים |
זהב – תבונה – מלכים (פילוסופים)
כסף – אומץ לב – אנשי מגן (אנשים המגנים על המדינה מבחוץ – החיילים, אנשים המגנים על המדינה מפורענות מבפנים – שוטרים)
ברזל/נחושת – איכרים ואנשי מלאכה
- · מסגרת החיים של המושלים ואנשי המגן
התפקיד של האנשים הללו לפי סוקרטס הוא לשמור על המדידה מהאויבים שבחוץ.
ביטול הרכוש הפרטי וחשיבותו
יש רק רכוש קולקטיבי, אין רכוש פרטי כלל. קיום רכוש פרטי יכול לגרום לסתירה בין אינטרסים של המדינה והפרט. ביטול הרכוש יגרום לכך שהאינטרס היחיד יהיה אינטרס הכלל, המדינה.
חיי שיתוף
"סעודותיהם יסעדו בצוותא, ויחיו חיי שיתוף כמו במחנה צבא. ואשר לזהב וכסף, ייאמר להם שתמיד מצוי בנשמתם זהב וכסף אלוהי… ואין לה עוד צורך באנושי"
לאנשי המגן יש מונופול ישיר על כוח הכפייה, ולמושלים יש מונופול עקיף – לכן יש להם יתרון על האיכרים. הם אלה שמחליטים את ההחלטות העיקריות של המדינה, ולכן יש חשש מלתת להם כוח כספי.
האם השומרים ואנשי מגן הם מאושרים?
"כשיסדנו את המדינה לא שיווינו לנגד עינינו שיהא לנו שבט אחד משבטיה מאושר במידה יתרה, אלא זאת – שהמדינה בכללותה תהא מאושרת ככל האפשר… עכשיו יוצרים אנחנו, לפי דעתנו, את המאושרת, לא מתוך שנקנה את האושר למתי מספר אשר בתוכה, אלא לכל כולה"
אם אנחנו רוצים מדינה שמפוקסת על הטוב לכולם, לא צריך לחשוב מה טוב רק למעמד מסוים, כי אם טוב לכולם אז גם טוב לפרט. הרכוש זה לא הכול.
ביטול המשפחה הפרטית (שותפות בנשים [גברים] וילדים) וחשיבותו
"אינני סבור', אמרתי אני,'שאמנם יחלקו עליו מצד התועלת, כאילו אין זאת טובה גדולה מאין כמוה, כשמשותפות הן הנשים ומשותפים הילדים, אם אמנם ניתן הדבר להיעשות, אלא סבור אני שבשאלה זו אם אפשרי הדבר או לאו , תהיה המחלוקת גדולה ביותר.'"
"מתוך מה שהסכמנו עליו,' אמרתי, ' מתחייב שהמעולים ביותר ירבו ככל האפשר להזדווג למעולות ביותר, והגרועים והגרועות – להיפך, יש לגדר את צאצאיהם של הללו, ולא את של אלו. כדי שיהא העדר מושלם ככל האפשר"
צריך לחזק כל מעמד בפני עצמו בתכונות הטובות שלו. השבחת המעמד. לטובים ביותר יהו יותר הזדמנויות להתרבות.
"אשה', אמרתי, 'תתחיל ללדת למדינה בשנתה העשרים, ותמשיך עד לארבעים; גבר יחכה תחילה עד שתעבור תקופת להיטותו הנסערת [כנראה כ-25], ובזמן שלאחר מכן יוליד למדינתו עד לשנתו החמישים וחמש.'"
הגברים מתחילים להזדווג מאוחר יותר וממשיכים להזדווג שלושים שנה, בעוד הנשים רק עשרים. המטרה של סוקרטס הוא השלכות הפעולות על המדינה.
"והרי השותפות בעונג וצער קושרת יחדיו, … והייחוד בכגון אלה – הריהו מפריד ואתה מדינה שבה רוב ביני אדם יקראו לאותם הדברים עצמם, ומאותה בחינה עצמה, שלי ושל זולתי, הרי סדריה של זו הם הטובים ביותר… ומצבה של זו יהא מקורב ביותר למצבו של אדם יחיד".
סוקרטס טוען שהמדינה הצודקת תהיה המדינה שבה כולם מרגישים אותם כאב ושמחה.
"ובזה הוכח לנו, אפוא, ששותפותם של אנשי המגן בילדים ונשים מביאה על המדינה טובה שאין גדולה ממנה?"ללא ספק', אמר".
"[לשומרים האמיתיים, לא יהיה רכוש פרטי] ואיש לא יהיו לו אשה וילדים שונים משל חברו, העשויים להביא לפרטים הנאות וצער משלהם/ אלא משום שבדעה אחת יתכוונו כולם במילה 'שלי' לאותם דברים, הרי שבמידת האפשר ירגישו כולם כאחד כאב והנאה"
- · התכונות של המדינה בעלת סגולה: חכמה, אומץ לב, יישוב דעת וצדק
- o חכמה
"… דהיינו – בחלק המושל והשולט, תהא מדינה שתיכון בהתאם לטבע [פיזיס] – כולה חכמה וכפי שמסתבר, הרי שאותו סוג מועט שבמועט יהא מטבעם של הדברים מיועד לזכות באותה ידיעה, שרק אותה, מכל שאר בידיעות, יש לכנות בשם החכמה"
בזכות החכמה ניתן להגיד שהמדינה פועלת אחרי הפיזיס. יש ידע שמכוון את כל המדינה, הבסיס של המדינה הוא בסיס של הבנה מהתבונה.
- o אומץ לב
"קיום הדעה שנוצרה על ידי החוק בדרך החינוך, לגבי הדברים שמפניהם יש לפחד: אילו הם ומה טיבם… גם מי שמתייסר בייסורים חייב לקיימה בנשמתה, וכן כל הנתון במצבי הנאה ותשוקה וסכנה, ואסור לו לאבדה".
אומץ לב מדיני מחזק אותך מפני פחד מחד ומפני תשוקות מאידך. אדם הנמשך להנאה כלשהי יכול להגיע למקום לא נכון. הת'ומוס – אומץ הלב מגן עליו מהדברים אלה.
- o יישוב הדעת
"צדקנו בניחושנו שיישוב הדעת דומה להרמוניה מסוימת… משום שאיננו פועל כמו אומץ הלב והחכמה,… שנמצאו בחלק-מה של המדינה… אלא פשט ממש בכל כולה, ומאחד באקורד אחד גדול את אזרחיה החלשים החזקים והבינוניים"
יישוב הדעת הוא המביא להרמוניה, כולם יכולים לעבוד יחד.
"לא נטעה כלל אם נבוא ונטען שיישוב דעת אינו אלא אחדות זו: אקורד בין החלק הפחות מטיבו לבין המעולה ממנו, לגבי ההכרעה מי מהשניים יהא מושל, הן במדינה, הן בכל אדם ואדם."
- הצדק
"הוא הצדקה… שכל אחד ואחד חייב לעסוק בעניין אחד מענייני המדינה, לו הוא מוכשר ביותר מטבע ברייתו…. והרי מפי אחרים ורבים שמענו, וגם עצמנו נמצאנו אומרים לעיתים רבות, שצדקה היא שיעשה את שלו, וידו לא תהי בכל"
צריך לאפשר לכל אדם להגיע למעמד הטבעי שהוא היה צריך להגיע אליו. אם אדם נולד להורים במעמד הכסף, אך רואים שהוא בעל תכונות אחרות צריך להעביר למעמד אחר, וכן הלאה לכל מעמד אחר. יש מעט מאוד ניידות, אבל כשמישהו נמצא במעמד הנכון.
"ריבוי עשייתם של שלושת המינים וחילופיהם ההדיים יש בהם נזק גדול ביותר למדינה, ובצדק גבמור ייאמר עליהם שהם מביאים רעה שאין למעלה ממנו?" " ודאי ובוודאי", "זבו אפוא מעשה עוול אך מאידך גיסה נוגל לומר כשהמין המשתכר והמגן והשומר יעשו במדינה כל אחד את שלו… זוהי צדקה ותעשה את המדינה צודקת"
- · השוואה בין הצדק והעוול במדינה לבין הצדק והעוול בנשמה
"והנה לאמיתו של דבר מתברר, עשיית האדם את שלו כלפי החוץ אלא כלפי פנים, אותה עשייה שהיא ממש בתוך עצמו ובשלו, דהיינו שאדם אינו מניח לכל מה שיש בו שיהא עוסק במעשה לא לו, ואינו מרשה לכוחות המצויים בתוך נשמתו שיהיו מתערבים זה בענייניו של זה, וכשכך תיקן את אשר שייך לו תיקון של אמת, והצליח לשלוט על עצמו… ונעשה ידיד לעצמו וחיבר יחדיו את השלושה הללו ממש כשלושת אבות הצליל באקורד"
"כאשר אין עוד ריבוי, אל נעשה איש אחד בתכלית האחדות, מיושב בדעתו ומתאם בו בעצמו, כי אז כבר יהא בידו גם לפעול, כשבכל הפעולות האלה לא יחשוב שום מעשה כצודק ונאה, אלא אם כן יהא באותו מעשה כדי לקיים את המצב הנפשי הזה ולסייע ליצירתו. וחכמה יקרא לידיעה המכוונת מעשה מעין זה"
"ליצור צדקה בנשמה – כלום אין פירושו להתקין את היסודות שבנשמה בדרך ויהיו שולטים זה על זה וכנכנעים זה לזה, על פי הפיזיס".
בצדק במדינה אנחנו רוצים לראות את הדברים גם בנפש של האדם, ולא רק ברמת הכלל.
- · השוויון בין הגבר והאישה
השיוויון אינו שקר שיש בו יופי, כי אם נובע מהפיזיס. עצם העניין שאישה קצת יותר חלשה באופן פיזי, זה לא הדבר החשוב. לגוף יש חשיבות מסויימת, בשל הגימנסטיקה, הנשים הרי יעשו את הגימנסטיקה ביחד עם הגברים, אך מה שבאמת חשוב זה הנפש. במיוחד במסגרת של המדינה שהוא מנסה לבנות. בנפש של האישה ובנפש של הגבר אין הבדל. הם יכולים להיות עם יכולות של מושל, עם תומוס (אומץ לב) וגם יכולים להיות מובלים על ידי תאווה בדיוק כמו המעמד השלישי. המעמדות בקרב גברים, הם בדיוק כמו המעמדות של הנשים.
סוקרטס אומר שלדעתו השיוויון בין הגבר לאישה הוא בהחלט לפי הטבע:
"איך אפוא, כל עסק, ידידי, מאותם הנוהגים במדינהף השייך לאישה באשר היא אישה, ולא לגבר באשר גבר הוא, אלא חלק כחלק נפוצו התכונות הטבעיות בשני המינים, וגם לאישה וגם לגבר יש, לפי הטבע ("פיזיס), חלק…"
"אם כן, לא חוקקנו דברים שאינם יכולים להיות, ושכמותם כתפילות משאלה, אם אמנם קבענו את החוק לטבע, אדרבא, אם עכשיו נוהגים מנהג אחר, הרי מסתבר שמנהג זה אינו לפי הטבע (הפיזיס").
פרשן איסלמי: (שמו?) עצם העובדה שלא מצאנו מסגרת כזו באף מקום לא קובעת כי דבר כזה לא יכול להיות.
לפי הטיעון של אפלטון לאישה יש את אותן יכולות, כמו הגברים, והוא אומר שזה טיעון שיש לבדוק אותו. הוא דורש עיון יסודי לבררו. יש לבדוק בטבע ושם הוא רואה שגם הנקבה וגם הזכר מובילים את העדר, ולכן אין זה דבר פסול בטבע. בנוסף לכך, יש סיפור על עיר הנשים, שהן היו הלוחמות, אשר ניצלו את הגברים לצורך הריבוי הטבעי, ולאחר מכן הרגו אותם. ישנם סיפורים גם על מדינות שקיימות בעולם שלנו, אך יש להסתכל על הערים שלנו (באיסלאם), ושם לא מתייחסים אליהם באופן שיוויוני, וזו הסיבה לכך שהערים כה עניות כנראה.
האימרה של סוקרטס יוצאת דופן, מאחר וכל פעם שמוזכרת אישה בתרבות היוונית זה בהקשר של קומדיות ומחזות.
