שומפטר– הדגשנו את הנקודה שאמרה שהדמוקרטיה היא דמוקרטיה המאפשרת מעבר בין מפלגות שונות בתוך הדמוקרטיה. נקודת הביקורת המרכזית של שומפטר אמרה שבתפיסה הקלאסית מדגישים את שלטון העם- הרצון הכללי. הוא אומר שלא- הדמוקרטיה היא מקום בו יש תחרות בין עמדות שונות שמציגות לעיתים אינטרסים של תת קבוצות. שומפטר מציע תפיסה יותר אופרטיבית של מה זו דמוקרטיה.
ניתוח המאמר של שומפטר
התיזה המרכזית של שומפטר הייתה להפוך את חשיבות הסדר של המשתנים– יש בחירה של העם, אך מה שחשוב הוא מה הנציגים עושים עם הבחירה ומה יקרה כשהם יעמדו למבחן בבחירות הבאות. שומפטר אומר שאם אין לנו את התפיסה של כיצד הדמוקרטיה עובדת, אנחנו לא יכולים להבדיל בין משטרים דמוקרטים ללא דמוקרטים ובין דמוקרטיות שונות. מה שחשוב לו הוא לתת כלים לניתוח של דמוקרטיות.
התיזה: דמוקרטיה הינה הסדר מוסדי לתחרות בין נציגי המפלגות על קולות בוחרים.
מבנה הטיעון: הוא מציע לנו שבעה טיעונים אחד אחרי השני, לגבי מדוע הוא חושב שההגדרה שלו תעבוד ושהיא טובה יותר מהתיאוריה הקלאסית.
- אם אתם הולכים על רצון העם, אי אפשר להבחין בין משטרים.
- בתיאוריה הקלאסית מדגישים את הכלל ואילו בתיאוריה שלי חייבים להדגיש את המנהיג, את הנציגים, את מי שמוביל.
- טיעון שהדגשנו בשיעור הקודם- טיעון ההופך לנו את הדמוקרטיה מטיעון כללי לזירה של תחרות בין קבוצות אינטרסים שונות. "שלישית יש לציין כי כל עוד יש בנמצא רציות חברתיות… התיאוריה שלו אינה מתעלמת מהן, אדרבה…" הוא אומר- בתיאוריה שאני מציע לכם אפשר להבין כיצד לקבוצות אינטרס הפועלות למען תנאים של מהגרים, למשל, יש לגיטימציה. בתפיסה של רצון הכלל, אין לגיטימציה לעבוד על אינטרסים של קבוצות קטנות. שומפטר אומר שהקבוצות יכולות להתחרות ויש להן לגיטימציה לבוא עם האינטרסים שלהן ולא צריך לדבר רק על רצון הכלל, אפשר לדבר על אינטרסים של קבוצות שונות. הנימוק השלישי הוא חשוב.
- הנימוק הרביעי הוא קריטי להיום- תחרות: הדמוקרטיה היא הסדר מוסדי באשר לתחרות על הקולות. התחרות חשובה כי היא עיקרון מכונן בתפיסה הכלכלית של שומפטר, האומרת שהשוק החופשי מעודד את התחרות בין יזמים ותהליכי ייצור ובפוליטיקה התחרות היא בין עמדות ואידיאולוגיות. מושג התחרות אצלו הוא מושג מפתח בכלכלה ובפוליטיקה. אי אפשר להיות בתפיסה דמוקרטית מבלי להיות בעד תפיסה של תחרות, כלומר של שוק חופשי. יש כאן תפיסה כלכלית מובהקת שחשובה לשומפטר.
- נוגע לחירויות- יש להשאיר חירות גדולה לפרט, כדי שההסדר המוסדי יעבוד, לכן הדמוקרטיה טובה לזכויות הפרט.
- הטיעון השישי מציג את המקום בו מה שחשוב בבחירה של העם הוא לא האופן בו הוא מעלה מנהיגים, אלא באופן בו הוא יכול להפילם. העם יכול לשפוט את המנהיגים ולבחור במישהו אחר. המקום של העם הוא לגרום לנציגים להיבחר וגם להפילם אם כשלו.
- הטיעון האחרון מדבר על רצון הכלל אל מול רצון הרוב. הוא מעגן את זה שיש לנו מצד אחד תפיסה של רצון הכלל שהיא פחות פרקטית ויש לנו את רצון הרוב ויש לנו את האינטרסים של הקבוצות השונות שרוצות לבטא את עמדות המיעוט שלהן.
שומפטר מביא טיעונים לגבי מדוע ההסדר המוסדי הזה עושה עבודה טובה.
בחלק האחרון של המאמר שומפטר משווה בין מדינות שונות ומראה מדוע זה נכלל בדמוקרטיה. מה שהיה חשוב לנו בעיקר זה המושגים שהוא הדגיש- תחרות, ותחרות בין עמדות.
