בשיעור הקודם היה דגש על המתודולוגיה– איזה מין חוקר הוא מרקס ואיזה מין חוקר הוא ובר? מרקס הוא מאוד רדוקציוניסט והוא חושב שיש דרך אחת לנתח- מטריאליזם היסטורי. מקס ובר, לעומת זאת, הוא פלורליסט מתודולוגי כי הוא משתמש בשיטות שונות. ובר אמר לנו בטיפוסי הסמכות שמבחינה אנליטית של חשיבה ישנם שלושה טיפוסי סמכות, שכל אחד מהם מתאים פחות או יותר לתקופה אחרת. ובר נתן לנו כלי אנליטי. כדי לסכם זאת נחשוב על היסטוריה: היסטוריון צריך לומר מה היו התהליכים, לכאורה. היום מדברים על היסטוריה מלמטה– אולי נלמד יותר על החברה שהייתה פעם אם נלמד את מערכת הביוב ונבדוק למי היו מים זורמים ואיפה היו מגפות וכו', לא היסטוריה מלמעלה. להיסטוריה מלמטה יש תובנות משמעותיות להבנת התקופות, בניגוד להיסטוריה מלמעלה.
מדוע המהפכה הסוציאליסטית לא התרחשה? מרקס הניח שהמהפכה תהיה בחברות המתועשות והמפותחות ביותר, שבהן הפערים הכי מהותיים. בתקופה שבה מרקס כתב רואים היווצרות של איגודי פועלים שדאגו לתנאים שלהם, נכנסו תנאים סוציאליים טובים יותר, תנאי היגיינה טובים יותר וכן מחויבות של המדינה לתנאי עבודה וחינוך נאותים יותר. כך נוצר מצב בו למעמד הפועלים היה מה להפסיד. הכתיבה של מרקס על המהפכה שינתה במובן מסוים את ההתייחסות, הבורגנים שקראו את כתביו של מרקס הבינו שהם צריכים ליצור מצב בו לפועלים יהיה מה להפסיד כדי למנוע את התקוממותם.
למרקס ואף לובר הייתה נקודה עיוורת לגבי תפיסת הלאומיות. מרקס היה בעייתי יותר ביחס ללאומיות כי הוא לא נתן מספיק הכרה לחשיבות המדינה. התהליכים של סוף המאה ה 19 הובילו למדינת הלאום. פועלי העולם לא התאחדו, אלא שקצינים ממעמד גבוה וחיילים פשוטים ממעמד נמוך נלחמו שכם אל שכם. המהפכה שקראה לעצמה המהפכה הסוציאליסטית התרחשה בחברה אגרארית ומיושנת, שמרקס לא חשב שהמהפכה תתרחש בה- ברית המועצות.
מקס ובר לא פספס את חשיבות המדינה, אחת מתרומותיו החשובות ביותר היא האפיון שלו את המדינה. למעשה, כשאנו מדברים על המדינה המודרנית יש לנו את שתי התרומות: מרקס- התיעוש, צמיחת הפרולטריון וחשיבות המהפכה התעשייתית כמה שמגדיר את החברה המודרנית. מקס ובר הוסיף את החשיבות האקוטית של התפתחות החברה המודרנית- במדינה יש מונופול על האלימות הלגיטימית. זה יושב יפה על האמנה החברתית– הובס, רוסו ולוק. הפילוסופיה מתחברת כאן לסוציולוגיה. המדינה מגינה על התושבים. ובר הוסיף נדבך נוסף חשוב- נדבך הביורוקרטיה. ההבנה של מנגנון המדינה. ובר אמר שמה שמאפיין את החברה המתקדמת הוא המעבר מסדר אמוני וקוסמולוגי- שיש בו קסם ודברים שאי אפשר ושלא צריך להסבירם, לעולם שיש בו סדר חוקי רציונאלי. חוקיות זו מחליפה את הסמכות המסתורית הטבועה במסורת, בדת ובמשפחות המלוכה. בחברה המודרנית צריך מנגנון כדי ליצור את השלטון- דמוקרטיה– פוליטיקה מקצועית של הפקידות, בכל רמותיה, שהיא היד של המדינה, היא המאפשרת את המיסוי, את הגיוס של צבא העם שהופך למרכזי ואת המנגנונים של המדינה מבחינת שלטון, כלכלה וחברה. יש פתאום אינטרס לאומי, חושבים במושגים של מדינות בסוף המאה ה-19. ובר אומר שהמדינה המודרנית התאפשרה כשהביורוקרטיה הפכה למרכזית ואפשרה למדינה לעשות את כל הדברים הללו- לבנות כבישים ותשתיות שונות, ליצור צבא, כוחות שיטור וכו'. המדינה היא שחקן מפתח. ובר נותן מושג עמוק בניתוח שלו את הביורוקרטיה לגבי מה זה אומר מדינה מודרנית.
מקס ובר אמר לנו שהעולם המודרני מאבד את הקסם-disenchantment , כלומר, היעלמות הקסם, זה מה שמאפיין את המודרניות. אפשר להסביר את הכול בעזרת חוקים ורציונאליות, אפשר לענות על הכול. ובר פספס כמו מרקס את המרכיב של הלאומיות. הייתה היעלמות של קסם מהפוליטיקה הגבוהה והשינוי של הדת. למעשה, אי אפשר להיות חברה אנושית מבלי שיהיה קסם של זהות קולקטיבית– אי אפשר לשים על זה את האצבע, אבל זה גורם לתחושת השייכות. בתקופה המודרנית הקסם עבר לתחושה של השייכות ושל היחד, האינטימיות הגדולה, זהו המקום של הלאומיות. מדוע ובר לא עלה על זה? כשהוא כותב על לאומיות, יש לו פרק האומר שאם היינו מדברים על אתניות ועל לאומיות כניתוח מדעי, היינו רואים שמדובר בסנטימנט של סולידאריות ואינטימיות. אין שם מבנה, תהליך או מוסד שיש לדבר עליו. ובר אמר שלאומיות היא מושג שלא ראוי למחקר מדעי. ובר דווקא לאומי, אבל לאומי ליברל, כלומר, הפטריוטיזם של ובר הוא פטריוטיזם למדינה ולא לאום, שנתפס בעיניו כשולי והמוני. הפטריוטיות היא של המדינה. יש לו תפיסה ליבראלית, הוא ליברל התומך במדינה. ובר אמר שבדומה לאינטואיציות של ג'ון לוק, אנחנו צריכים את המסגרת של המדינה כדי לאפשר את הזכויות של כל אינדיבידואל ואינדיבידואל. יש לנו אינדיבידואליזם עם רכיב חזק של מדינה שכותב סוציולוג גרמני בתחילת המאה ה 20. ובר חשב שהגורם החשוב הוא המדינה והמקום שהיא מאפשרת לכל פרט להתפתח.
