שטראוס על הרמב"ם
ליאו שטראוס – טוען שיש הסטוריה של ירושלים, התגלות, שמתחילה מסיני והולכת עד ימינו. יש הסטוריה פילוסופית שמתחילה עם סוקרטס, אפלטון ואריסטו, ואין שום קשר בין הדברים. א"א להיות גם יהודי/נוצרי/מוסלמי טוב, וגם פילוסוף. או שאדם מחוייב לירושלים ודבר ה', או שהוא מתבסס על ההגיון שלו ואינו מקבל שום מסורת או התגלות. לכן לא ייתכן שאדם יהיה פילוסוף יהודי/נוצרי/ מוסלמי. אדם שאומר על עצמו שהוא פילוסוף יהודי, הוא כנראה או פילוסוף שמתחזה להיות יהודי (מאמין בשכל, אך חושב שלדת יש ערך חברתי/פוליטי/פדגוגי חשוב. לא מאמין בדת כשלעצמה, אלא חושב שזה דבר טוב לחברה, דת כאופיום להמונים) או יהודי שמתחזה לפילוסוף. אדם לא יכול לקבל גם את התביעה של הדת וגם את התביעה של הפילוסופיה. אדם דתי שמתחזה לפילוסוף מחוייב רק לדתו, אך חושב שאפשר להשתמש בפילוסופיה בשביל למשל הוכחות לקיום הא-ל, או הוכחות נגד דתות אחרות. אדם כזה לא מעוניין באמת לשם האמת, פילו סופיה, אלא מעוניין בפילוסופיה כאובייקט שאפשר להשתמש בו לשם הדת שלו. לכן צריך לבדוק אדם כזה ולראות אם הוא באמת מחוייב לאתונה ושייך לירושלים רק תרבותית, או שהוא שייך לירושלים ומתחזה לפילוסוף. לא יכול להיות אדם שמחוייב לשניהם.
במאה ה-10 היה אלפרבי, שהרמב"ם אמר עליו שהוא הפילוסוף הגדול ביותר אחרי אריסטו, בנה את המסורת האריסטוטלית הימי-ביניימית. היה הפילוסוף האריסטוטלי השיטתי הראשון בימי הביניים. אלפרבי העמיד את המסורת האריסטוטלית של אלפרבי, אבצינא, אבן רושד והרמב"ם. המסורת הזאת הופכת אח"כ למסורת נוצרית של אלברטוס הגדול, אקווינס וכו'.
שטראוס אומר שלמעשה אלפרבי היה פילוסוף אמיתי, ולא באמת היה אדם דתי. חשב שביהדות ובאסלאם, אדם יכול להיות פילוסוף אמיתי, אבל אצל הנוצרים אדם לא יכול להיות פילוסוף אמיתי, כי היהדות והאסלאם הן דתות של חוק והלכה, הן אינן כובלות את נפש האדם. לכן אדם יכול לתפקד כפילוסוף ביהדות או באסלאם, אך בנצרות זה הרבה יותר קשה, כיוון שיש דוגמות שונות שהפילוסוף צריך להתמודד איתן ולהגן עליהן נגד הפילוסופיה.
שטראוס מסתכל על אלפרבי והרמב"ם כשני הפילוסופים החשובים ביותר, שהיו פילוסופים אמיתיים, מחוייבים באמת לאתונה. הפילוסופים הנוצרים הם אנשי ירושלים, כי הנצרות היא דת תיאולוגית מדי ואיננה משתלבת עם הפילוסופיה.
וולפסון ושטראוס היו שניים מהפרשנים החשובים ביותר של הרמב"ם.
שלמה פינס, שנפטר לפני 15 שנה, חוקר באוניברסיטה העברית, היה חבר טוב של שטראוס והלך לפי שיטתו. בשנותיו האחרונות שינה את דעתו. התפישה של שטראוס מאד פשטנית, או-או. קשה להגיד מה אומרת היהדות ומה אומרת הפילוסופיה, מה אומרת ירושלים ומה אומרת אתונה. יש אנשים שחושבים שיש סתירה בין התרבות היוונית ובין התרבות העברית, ויש אנשים שרואים הרמוניה בין התרבויות.
