עד אור הבוקר מאת משה שמיר

"עד אור הבוקר" הוא סיפור מאת הסופר משה שמיר שמשתייך לזרם הספרותי של הריאליזם הסוציאליסטי על רקע חיי הקיבוץ בארץ ישראל בראשית שנות ה-50.

"עד אור הבוקר" הוא סיפור קצר מאת יצחק שמיר שפורסם לראשונה בקובץ "ילקוט רעים" ממש לאחר קום המדינה (1945). ההתרחשות בסיפור ממוקמת בקיבוץ צעיר בסמוך לקום המדינה והוא מקיים זיקה חזקה לזרם של הריאליזם הסוציאליסטי. הסיפור עוקב אחר שתי דמויות ראשיות – גרשון וכפרי – שמקיימות את עקרונות הריאליזם הסוציאליסטי בכך שהן "טיפוסיות" מבחינת מרכזיותן בחברה הקיבוצית, בעלות אידיאולוגיה וערכים שמניעים אותם, מודעות לטעויותיהם וניסיון לתקן אותן ומידה גבוהה של רפלקטיביות. שתי הדמויות הללו נמצאות בקונפליקט בין הרצונות האישיים שלהם לבין המחויבות שלהם לחברה הקיבוצית. כך נקרע כפרי בין הנאמנות שלו לצרכי הקיבוץ לבין הנאמנות שלו לרצונה של אשתו עדנה שעוזבת את הקיבוץ לאחר שנקבע כי אין צורך בשיעורי הפסנתר שהיא מעניקה לילדים. גרשון נקרע בין המחויבות שלו לעבודה בקיבוץ לבין הרצון שלו לקחת את מוסי בנם של כפרי ועדנה לפגוש את אימו (ואולי הוא רוצה לפגוש בה בעצמו) הגיבורים של "עד אור הבוקר" מטלטלים בין צרכיהם הפרטיים לבין צרכיה של החברה. הסיפור הוא כאמור ריאליסטי במאפייניו מבחינת הצגת הבדוי על רקע הממשי, מלאות ריאליסטית, הנמקות סיבתיות וכן מאפיינים נוספים כמו התאמת לשון הדמויות ללשון דיבור מקובלת.

העלילה של הסיפור עד אור הבוקר

העלילה עושה שימוש באקספוזיציה דחויה ומפוזרת הנמסרת דרך תודעתן של הדמויות הראשיות על ידי טכניקה ממורטיבית. כך מודגש הקשר בין מצבן בהווה לבין אירועי העבר ונוצר קשר סיבתי מסתבר פסיכולוגי. כך נוצר גם תהליך של התגבשות בואכה הכרעה שהוא מטרתו של הסיפור. העלילה מתעכבת על מחשבות ופעולות ובכך משהה את הקריאה תוך התעכבות על והדגשה של הבעיות השונות שמעלה הסיפור ולשם כך משמשים גם פערי המידע שמתמלאים על ידי האקספוזיציה. הסיפור מרבה לחדור לתודעה של הדמויות מה שלכאורה מנוגד לעקרונות של הריאליזם הסוציאליסטי אך העלילה בנויה מרצף מעברים מהפנים לחוץ בכדי לייצר את הדיאלקטיקה של הסיפור. הרהורי הדמויות מתייחסים תמיד אל המציאות הקונקרטית ובכך הם מבטאים זיקה בין אירועים פנימיים לחיצוניים והתמודדות (בניגוד לבריחה והתעלמות)

הצגת המציאות בסיפור עד אור הבוקר

המספר בסיפור "עד אור הבוקר" של משה שמיר הוא כל יודע אך הוא מגביל את עצמו ונצמד בכל פעם לנקודת מבט של דמות אחרת בסיפור ובכך מקנה להן כביכול את "השליטה" עליו תוך שנוכחותו שלו מתעמעמת בהתאם לדרישות של הריאליזם. אך כביכול הריאליזם נפגש בשל הכניסה אל התודעה של הדמויות וזה אכן עלול היה להיות המקרה אלמלא הייתה הסובייקטיביות מתאזנת על ידי הצגה של שתי הכרות שונות – גרשון וכפרי – שמשלימות זו את זו. בתיאור המתח שבין היחיד והקולקטיב עושה העלילה שימוש במה שקרוי דגם דיאלקטי של תזה, אנטיתזה וסינתזה שהיא הפתרון וההתרה בסופו של הסיפור. בנוסף, המספר מעניק תוקף למבע הסובייקטיבי של הדמויות על ידי שילוב מבעו שלו והקניית תוקף לדברים דרך מבע משולב. לבסוף, עד אור הבוקר עוסק בסוגיות אידיאולוגיות של יחסי יחיד וחברה והדמויות בו מתאפיינות ברצון לתקן ולהתמודד עם בעיות בואכה עתיד טוב יותר.

בין בדיון לממשות – סיכום קורס

עוד דברים מעניינים: