מנטליות מאחורי תפיסתו של לוק
מדובר עוד על חברה חקלאית, קדם תעשייתית, הקניין זה אדמה שמייצרת משאבים. בזמן לוק הייתה מודעות גדולה באנגליה לגבי שאלת חלוקת הקניין. קבוצה קטנה באוכלוסיה שלטה על רוב האדמה. הטענה של לוק– אם הם תפסו קניין באופן לגיטימי, זה בסדר. לעומת זאת, הדימוי של ארה"ב הייתה אסופת קרקעות בלתי נדלית. חשבו שיש הרבה וטוב עבור אחרים ובשביל זה צריך להרחיק אמנם עד ארה"ב, אבל זה בסדר.
מה טיבו של השלטון המדיני?
אבל הובס בגלל ההנחות אנו מקבלים משטר ריכוזי.
אצל לוק לעומת זאת מאחר והתכלית זה הסדרת הקניין והענישה, אבל לא כינון יחסי הקניין כי הם קיימים כבר, הרי שהחובה המוסרית ובסיס הלגיטימציה זה לדאוג לשני דברים- הגנה על זכויות הטבעיות ותועלת הפרט. זו תפיסה מאוד דמוקרטית. אלו ניצנים של עקרון הפרדת הרשויות שנוסחו אצל מונטיסקייה כחמישים שנים מאוחר יותר.
שלטון החוק
אבל הובס אין דבר כזה. מי ששולט זה סמכות אנושית הריבון.
אצל לוק מי ששולט זה החוק, לא אדם או ממשלה או קבינט. טפילו לא פרלמנט, כולם כפופים לחוק בהתאם לעקרון שלטון החוק. אפילו הרעיון שהכנסת כפופה כמו האזרחים לחוק. אבל הובס זה לא היה עולה על הדעת, המלך עולה על כולם
סובלנות- letter on toleration נכתב באופן אנונימי בהולנד, שמו נקשר לאגרת רק לאחר מותו. שם מדבר לוק בעיקר על סובלנות דתית, סובלנות של השלטון המדיני כלפי קבוצות מיעוט שאינן שותפות לרוב. יש לו כל מיני טעמים לכך- מה שעומד ביסוד האמונה הדתית זה המצפון, והמדינה לא יכולה לכפות על המצפון שלנו להשתנות. במחלוקת העמוקות מבחינה דתית, אנו לא יכולים לדעת את האמת. בני אדם נלחמים אלפי שנים על שאלות מטא-פיזיות ופולחניות ודתיות, ואף אחד לא יכול לדעת את האמת הדתית ערכית בוודאות ואפילו אם היה ניתן לדעת, אם זה עניין מצפוני, אי אפשר לכפות. ואפילו אם אפשר היה לכפות, אסור שהמדינה תעשה. הוא חשדן בקשר לסמכות הפוליטית שעלולה לכפות. יש כאן את הביטוי הראשון בהבחנה בין פרטי ובין ציבורי. פרטי– בהגדרה, לממשל המדיני אין סמכות ויכולת להיכנס לתוכו.
ציבורי– מרחב הפעולה של המדינה.
למדינה נשאר תפקיד מרכזי, אך מוגבל לטיפול במרחב הציבורי. כמה שנראה לנו טריוויאלי לומר זאת, אפלטון, אריסטו, או האפיפיורים והמלכים בימי הביניים לא היו מבינים זאת. המדינה מתערבת בכל- כמה ילדים, לאיזו כנסייה ילכו וכו’.
