- מעורבות חוץ תקציבית של הממשלה:
- המגזר הציבורי ככלל היה מאוד מעורב בניהול המשק בישראל לאורך השנים. בסוגייה זו מרבית הוויכוחים היו נורמטיביים – האם הממשלה מעורבת יותר/פחות מדי. אך שאלות פוזיטיביות פחות נחקרו – שינויים במעורבות הממשלה ומה היו הגורמים לכך. מדד אחד לכך הוא התחלקות התוצר בין הסקטורים השונים (ציבורי, קיבוצי-שיתופי, ופרטי), ומדד שני הוא התחלקות העובדים בתעשייה בין הסקטורים.
- מבחינת המדד הראשון (לוח 2) – בשנות ה-50 אנו רואים גידול בנתח של הסקטור הציבורי ושל הסקטור הקיבוצי-שיתופי, וירידה בנתח הסקטור הפרטי – אך הוא עדיין מהווה את רוב התוצר. המגמות האלו נבעו מגורמי הכורח והמימון של התקופה.
- מבחינת כורח: ראשית עלה הצורך לקלוט את גל העלייה הגדול, הן מבחינת אספקת מגורים והן מבחינת אספקת עבודה. שנית, הצורך לייצב את הגבולות (התמודדת צבאית וגם אזרחית – התיישבות).
- מבחינת המימון: ראשית, בניגוד לתקופת המנדט העולים מגיעים ללא כסף. שנית, כסף יש לממשלה – הן בשל השילומים והן בשל המלווה מממשלות זרות.
כך נוצר מצב בו יש צורך דחוף ליישב ולפתח את הארץ, ואין הון פרטי לשם כך. לכן הממשלה נכנסת למלא את החלל הזה, בין היתר ע"י הפקעות והלאמת חברות שהיו פרטיות (כמו חברת החשמל, מפעלי ים המלח). כך, השיקול בהרחבת מעורבות הממשלה כאן הוא בעיקר לאומי, ופחות סוציאליסטי. השילוב בין הכורח והמימון מביא להגדלת הנתח הציבורי בתוצר.
- מבחינת המדד השני, שלפיו נמדדים הנתונים משנות ה-60, רואים כי בשנות ה-60 נגמרת תקופת ההלאמה וצמצום המגזר הפרטי, והמצב מתחיל להתייצב. השינוי הבא חל ב-68' – המגזר הציבורי גדל משמעותית (עליית חברות צבאיות ועוד), ובמקביל ירידה במגזר הפרטי. כך – עליית הסכסוך באותה תקופה גם היא גורמת להגדלת מעורבות הממשלה. בשנות ה-80, כשהלחץ של הסכסוך יורד, יש חזרה לתהליכי ליברליזציה – הקטנת הסקטור הציבורי והגדלת הפרטי.
- השורה התחתונה: נראה שהמגמה הכללית של הממשלה היא ליברליזציה, אך היא סוטה מכך בנסיבות של לחץ בטחוני ושל יעדים לאומיים משמעותיים (כמו לאחר קום המדינה).
- תרשים 6 מתאר את שיעור המס על ייבוא, יחסית לייבוא. בשנות ה-50 – עלייה במעורבות הממשלה, תוך הגדלת המיסים על ייבוא. בשנות ה-60 – ליברליזציה, ירידה בגביית מיסים על ייבוא. באותה תקופה הליברליזציה הייתה מדיניות ידועה, בשיתוף עם קרן המטבע. מ-67' המדיניות מתהפכת והמיסים עולים, אך הם יורדים שוב מאמצע שנות ה-80. באמצע-סוף שנות ה-70 יש "בור" – ירידה במיסוי, אך לא צריך לייחס לכך יותר מדי חשיבות, בגלל האינפלציה המשמעותית אז (שחקה מיסים, וכן היה אז עיוות נתונים מסוים).
- תרשים 7 מתאר את הסובסידיה לייצוא ביחס לייצוא. רואים שאחרי 67' עולה הסובסידיה לייצוא. עולה השאלה – למה בתקופה התקציבית הקשה הזו, עם התעצמות הסכסוך, הופנו עוד משאבים לסבסוד ייצוא? הסבר אפשרי מרכזי הוא הדאגה של הממשלה לתמוך בתעסוקה מלאה, בין היתר דרך התמיכה בייצוא. חשוב לזכור שמדובר בתקופה בה היו מילואים מאוד נרחבים, ולכן הדאגה לתעסוקה מלאה הייתה מאוד משמעותית לאור נטל המילואים על כוח העבודה.
- אם כך, ראינו 3 מדדים למעורבות הממשלה: מיסים על ייבוא, סבסוד הייצוא, ובעלות על חברות. כל המדדים הללו מעידים על עליית מעורבות עד 60', ירידה בין 60'-67', עלייה בין 67'-80', וירידה מ-80'. המגמה לא הושפעה מחילופי שלטון. כלומר, מעורבות הממשלה (בלי קשר לזהותה הספציפית) במשק הוכוונה ע"י רצון בסיסי להביא לליברליזציה, אבל בתקופות של יעדים לאומיים מרכזיים – הם הגדילו מעורבות.
