החליפה והתצלום/ג'ון ברגר
"החליפה והתצלום" של ג'ון ברגר עוסק בדימוי של החליפה הבא לידי ביטוי בצילומיו של האמן אוגוסט סאנדר.
החליפה נתפסה כמייצג מעמד. גם המעמד הנמוך הציג את מעמדו באמצעות החליפה.
בתמונת שלושת הצעירים וגם בתמונת התזמורת החליפה עושה עוול עם הדמויות, כאשר אינה מחמיאה לגופם, כמו שחליפות אמורות לעשות.
ארבעת המיסיונרים הפרוטסטנטים, לעומתם, נראים הדורים ומלאי כבוד בחליפותיהם. ההבדל הזה מוביל לרעיון ההגמוניה המעמדית. החליפה יצאה לשוק בתור בגד של עוסקי המשרד, שיושבים ולא עושים פעילות פיזית רבה. הכפריים, בניגוד, הם פעילים, עובדי אדמה, שכל הוויתם מתבססת על תנועה וכוח.
איש לא הכריח את בני הכפר לרכוש חליפות. הם שוכנעו לרכוש אותן והם גאים בהן.
מעמדות העובדים והכפריים קיבלו על עצמם בהדרגה את אמות מידה של המעמד ששלט בהם. במקרה זה – לטוב טעם. אולם, עצם הציות לנורמות שאינן טבעיות להן, שם אותם בעיני המעמד השליט כסוג ב'.
אוגוסט סאנדר צילם את האובייקטים שלו כשבעיניהם אותה ההבעה גם אם ישנם הבדלים בניהם (אחד כומר השני מדביק טפטים) הם נובעים מחוויותיו ומאופיו של האובייקט כך שהצלם לא אחראי להם.
הוא תכנן לצלם שש מאות דיוקנאות שייצגו כל טיפוס שניתן היה לעלות על הדעת, כל מעמד חברתי, תת מעמד, ייחוס מיוחד וכדומה. את עבודתו הוא תכנן תחת הכותרת "איש המאה העשרים" אך עבודתו לא יצא לפועל כי הרייך ה-3 של היטלר קטע את הפרויקט מה שנותר כיום הוא מסמך חברתי ואנושי יוצא דופן.
ג'ון ברגר מצטט את וולטר בנימין כשהוא מתאר את עבודתו של סאנדר " לא כחוקר הניזון מתיאוריות הגזע או ממחקרים חברתיים ניגש סאנדר אל מלאכתו האדירה בעקבות תצפית ישירה ומיידית. זוהי אכן תצפית ביליתי משוחדת, נועזת ובה בעת מעודנת. דאבלין טען שהצלם- סאנדר יצר צילום השוואתי המקנה לו עמדת תצפית מדעית המציבה אותו מעל צלם של פרטים. עוד אמר כי עבודתו של סאנדר היא יותר מאלבום תמונות, היא אטלס הדרכה.
במאמר קיימת השוואה בין 3 תצלומים של סאנדר:
1. התצלום המפורסם של סאנדר שבו שלושה כפריים צעירים צועדים בדרכם לנשף ריקודים כשהם לבושים בחליפות. השנה בה צולם התצלום 1914 עשרים או שלושים שנה קודם בגדים אלו לא היו קיימים במחירים שכפריים יכלו להרשות לעצמם.
2. תצלום של להקת נגנים כפרית (סאנדר צילם את הנגנים הכפריים בשנת 1913 )כשנביט בגופם ונסתיר את פניהם לא נוכל לשייך את להקת המנגנים למעמד הבינוני או הגבוה, גם במאמץ מיוחד כי מעמדם ברור לעין והתצלום הסטטי מראה אולי באופן ברור עוד יותר מאשר במציאות את הסיבה לכך שהחליפות במקום להסתיר את מעמדם החברתי של לבושיהן הבליטו והדגישו זאת.החליפות שלהם מעוותות את צורת גופם, הם נראים בהם מעוותים פיזית. יוצר רושם שהנגנים חסרי קורדינאצייה, עקומי רגליים, נפוחי חזה- גופם נראה מגושם וחסר עידון.כאשר נסתיר את גופם ונביט בפניהם נזהה בוודאות שמדובר בכפריים , איש לא יניח שהם קבוצת משפטנים או מנהלים בכירים. כשנביט בפניהם נוכל לדמיין כיצד נראה גופם.
3. תצלום של ( לא ברור מה המילה) ארבעה פרוטסטנטים בשנת 1931 באמצעות תצלום זה נדגיש את הנקודה שבגדים מחויטים אינם מעוותים אלא משמרים את הזהות הגופנית ומכאן גם את הסמכות הטבעית של לבושיהם. זה מוביל אותנו למסקנה פשוטה למה שגרמשי כינה "הגמוניה מעמדית".
נבחן כעת את הסתירות מקרוב:
רוב הכפריים אם הם אינם סובלים מתת תזונה הם חזקים ומפותחים היטב מבחינה גופנית זאת בגלל העבודה הגופנית הקשה והמגוונת שהם עושים לכן ידיהם רחבות עקב עבודת כפיים, כתפיים רחבות בגלל ההרגל לסחוב על הגב, ניתן לדבר גם על מקצב גופני שמרבית הכפריים מסגלים לעצמם. זהו מקצב רחב וגורף . בגדי הכפריים המסורתיים היו בגדים רפויים הדוקים רק במקומות הכרחיים כדי לאפשר תנועה חופשית יותר הם היו היפוכם המוחלט של הבגדים המחויטים .
החליפה התפתחה באירופה כלבוש המעמד המקצועי. במהותה נועדה החליפה למחוות גופניות הדרושות לדיבור ולביצוע פעולות שניתן לעשות בישיבה. היה זה הג'נטלמן האנגלי שהשיק את החליפה. מכאן הסתירה הגופנית ברורה. הגוף שרוצה להרגיש נוח, "בבית" בזמן העבודה והמורגל בתנועות רחבות לעומת החליפה המבטאת את הגוף הנייח שעושה את דבריו בישיבה וללא מאמץ.
שלושת הצעירים שהיו בדרכם לנשף הריקודים לבשו את החליפות במעין "טרזנות (מהמילה טרזן) רברבנית" זו בדיוק הסיבה לכך שהחליפה יכלה לשמש דוגמא קלאסית להגמוניה המעמדית. אנשי הכפר, והפועלים שוכנעו לבחור בחליפות באמצעות פרסום תמונות בתקשורת ההמונים החדשה גם באמצעות מראה של תיירים מסוג חדש ובאמצעות התפתחויות פוליטיות של דיור והארגון הממלכתי המרכזי לדוגמא: בשנת 190 לרגל תערוכה עולמית גדולה הוזמנו לראשונה כל ראשי הערים בצרפת. הכפריים שעמדו בראש קהילות האיכרים לבשו לרגל האירוע חליפות. נראה כי הכפריים קיבלו על עצמם בהדרגה אמות מידה מסוימות של המעמד ששלט בהם , במקרה זה אמות מידה לטוב טעם ולרמת חייטות ראויה, ואולם בה בעת עצם קבלתן של אמו מידה אלו דן אותם להיות תמיד באופן שהמעמדות מעליהם יוכלו תמיד לזהותם: סוג ב', מגושמים, חסרי ליטוש, מתגוננים לזה ייקרא " כניעה להגמוניה מעמדית".
