רוקוקו (המאה ה-17 עד תחילת המאה ה-18)
הרוקוקו הוא סגנון צרפתי שנתן ביטוי רב לאהבה. הוא שאוב מתוך הבארוק. הסגנון ברוקוקו יותר אלגנטי. בציורים של אמנות זו יש תיאור של עולם מושלם של עונג, ללא דאגות. הביטוי בתקופה זו הוא רב תנועה, ובעל קוים מפותלים.
רוקאי פירושו קונכייה שמקורה בים. כאן ההקשר לוונוס ומכאן קשורה האהבה המופיעה באמנות זו. הקונכייה היא עולם מוזר ולא אחיד בצורתו. זו אינה אותה מסגרת מאורגנת ויפה שהייתה קיימת בתקופת הרנסנס.
האמנות אינה שוברת את כל המוסכמות אך חיי היומיום השתנו[1]. אנשי המלוכה מתנהגים בצורה אחרת. האצולה מוצאת זמן לפיקניקים, לאהבה, להשתטות, לבזבזנות ולהנאות רגעיות. חיי האצולה היו חסרי תכלית – כל היום להתלבש יפה ומגונדר ולצאת לפארק. ברוקוקו מתחיל להופיע האלמנט של חיי היומיום הפשוטים. מושם דגש על התיאטרון, המוסיקה ומקומות בידור. אמנות של מותרות ותפנוקים.
הנוף לא משמש נושא כשלעצמו. הפוקוס משתנה וגם הסיפור בתמונה.
האמנות עדיין שייכת לאזורים גיאוגרפיים. יש סגנון ספציפי לכל אזור. (רנסנס – איטליה, רוקוקו – צרפת).
גם ברוקוקו האמנות מתפשטת לכל העולם: איטליה, אנגליה, צרפת, גרמניה, הולנד.
ישנן 3 דרכים לתיאור סיפור:
א. לבחור סצנה מתוך סיפור, את הרגע הדרמטי או המתאים ביותר ולבחור אותו עבור התמונה (הרגע הדרמטי תלוי מאוד באיזו תקופה מדובר – הבארוק מביא את הדרמה לסוף הדרך, הרנסנס יותר מחושב ומאורגן).
ב. לצייר יותר מסצנה אחת, באותו המשטח.
ג. סדרה של כמה תמונות נפרדות.
[1] זוהי תקופת לואי ה-15 שבה האצולה עסקה אך ורק בלחיות טוב ולהנות.
