סוגי שאלות
א. פתוחות/סגורות
שאלה פתוחה – המרואיין יכול להשיב ככל העולה על דעתו.
השלכות –
- המרואיין יכול לתת תשובות שהחוקר לא חשב עליהן/תשובות לא נורמטיביות הקרובות יותר לדעתו.
- שאלות פתוחות מעלות לתודעת המרואיין את התשובות הבולטות, והוא לא מתאמץ לחשוב על אחרות שאולי יותר נכונות.
- ההיבטים שהחוקר מעוניין בהם לא תמיד מובנים מאליהם, ומשום שהחוקר לא מפנה את תשומת לב הנבדק אליהן, הוא עלול לקבל תשובות לא רלוונטיות.
- קשה לנתח את התשובות.
- מרואיינים רבים לא משיבים לשאלות פתוחות.
שאלה סגורה– המרואיין בוחר מכמה תשובות אפשריות.
השלכות –
- החוקר מקבל מידע רלוונטי, כי התשובות נבחרו בקפידה.
- המרואיין עלול שלא למצוא במבחר התשובות את זו המתאימה לו.
- כל המרואיינים מתייחסים לאותם משתנים.
- ניתוח מהיר של התשובות.
- נוח לענות על שאלות סגורות, לכן אחוז העונים הוא גבוה.
* את סוג השאלה יש לבחור לגופו של עניין. אם התשובות הרלוונטיות הן מעטות וידועות, ולא סביר שהחוקר התעלם מאחת מהן- עדיף לסגור את השאלה. בכדי להימנע מהחסרונות של שאלה פתוחה הרבה פעמים היא תשאל גם כשאלה סגורה.
ב. ישירות / השלכתיות
שאלה ישירה – שואלת את האדם ישירות על עצמו.
שאלת השלכה – האדם נשאל על אנשים אחרים, בהנחה שתשובותיו משקפות את דעותיו שלו. ניתנת במקרים בהם השאלה מביכה או רגישה, ויש חשש שהנבדק לא יענה בכנות.
השימוש בשאלת השלכה מתבסס, אם כן, על 2 הנחות:
- לאנשים קל יותר להציג את זולתם באור שלילי, מאשר את עצמם. קל יותר ליחס עמדות לא פופולאריות לזולת.
- מאחר והתגובות הבולטות בתודעת המרואיין הן אלו שלו ולא של אחרים, הוא ייתן את תגובותיו שלו בשאלת ההשלכה.
בעייתיות: ייתכן שהנבדק כן מכיר את דעות האחרים, והן גם בולטות בתודעתו. לכן ייתכן שתשובותיו יתייחסו באמת לאחרים, ולא לעצמו. יש לבחון כל מקרה לגופו, לעיתים עדיף בכל זאת לשאול שאלה ישירה.
כדי לפתור בעיה זו ניתן להשתמש במקביל גם ב:
- ראיון עומק שיתקף את השאלות המובנות
- הצגת שני סוגי השאלות (השלכה וישירה) בנושא שקרוב לנושא המחקר, אך לא מעורר מבוכה. אם מתקבלות אותן התשובות לשאלה הישירה ולשאלת ההשלכה, ניתן להניח כי גם בשאלות הרגישות, הנשאלות רק בצורת השלכה, ניתן להסיק לגבי עמדות הנבדק עצמו ולהפך.
סוגי תשובות
א. ציון מספרי לעומת מילולי
תשובות על סולם מילולי: "מרוצה"- "לא מרוצה"- "קצת מרוצה".
באותה מידה ניתן לדרג שביעות רצון בסולם מספרי– במספרים מ-1-9.
בשני סוגי התשובות, המדידה היא בסולם סדר. אין בעיה להחליף את המילים במספרים ולהפך.
עולה גם השאלה כמה תשובות אפשריות לתת, חוקים כללים:
- אם מעוניינים לחשב מתאם בין שאלות, יש לתת לפחות 5 תשובות אפשריות (5 ערכים למשתנה).
- תוכן השאלה משפיע על מספר התשובות האפשריות- האם הבחנות דקות בתשובה אפשריות בכלל בהקשר שבו מדובר (ל-10 דרגות למשל)?
- אם החוקר מעוניין שהנבדק יביע עמדה חד משמעית, עליו לתת לו מספר זוגי של תשובות שלא מאפשרות בריחה לממוצע. אם הוא מעוניין דווקא לדעת מה מידת האדישות- עליו לתת מס' אי זוגי.
ב. ציון מוחלט לעומת יחסי
ציון מוחלט – הנבדק מתבקש להעריך כמה גורמים בנפרד.
למשל, הענקת מספר מ- 1-9 למידת חשיבות גורמים שונים בחיים (כסף, אושר, אהבה וכו').
חסרון: אי אפשר להעריך את הגורמים יחסית- זה לעומת זה. ניסיונות לעשות זאת אינם תקפים (יכול להיות שנבדק ייתן 9 לשני גורמים אבל עדיין ירגיש שחשיבותם שונה).
ציון יחסי– הנבדק מתבקש להעריך גורמים יחסית זה לזה.
למשל, דרג את הערכים להלן לפי מידת חשיבותם (כסף, אהבה וכו').
חסרון: מרואיינים מתקשים לדרג מספר גדול של ערכים. סדר הצגת הגורמים משפיע על הדירוגים, אנשים בוחרים כחשובים את הגורמים בתחילת הרשימה, מתוך עצלנות לעבור על כולה.
כתוצאה– לעתים קרובות משתמשים ב-2 השיטות גם יחד (למשל, להעניק ערך לכל גורם ואח"כ לדרג לפי מידת חשיבות). לעתים שאלת הדירוג המוחלט נועדה רק לשרת את שאלת הדירוג היחסי, ומבטיחה שהנשאל יחשוב על כל גורם לפני שהוא מדרג אותם בצורה יחסית.
*לעיתים מעוניין החוקר לדעת גם את הדירוג המוחלט וגם את היחסי, אך בד"כ זה נעשה לצורך שהוזכר למעלה.
חזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית \ שיטות מחקר
