פרק 7- תורת ההתחברות הדיפרנציאלית ומניעה מצבית של הפשיעה:
תורת ההתחברות הדיפרנציאלית של סאתרלנד- התנהגותם של אנשים מושפעת מהסביבה החברתית. "הדינמיקה הקבוצתית"- הרצון של הפרטים בקבוצה שהקבוצה תהיה הומוגנית, לכן הם משפיעים זה על זה.
קביעותיו היו:
- "ההתנהגות העבריינית היא התנהגות נלמדת"- אינה גנטית. סותר תיאוריות לומבורזו.
תכונות אישיות מקבלות משמעות בהתאם להקשר החברתי שבו האדם נמצא.
- "התנהגות עבריינית נלמדת תוך אינטרקציה ותקשורת עם אנשים אחרים".
- "חלקה העיקרי של למידת התנהגות עבריינית מתרחש בקבוצות אינטימיות".
2 ו-3 יחד משקפות למשל שכונות עברייניות.
הניסוי של שורט- קבוצת נוער עברייני ולא עברייני. בדק מי החברים, חברי ילדות, סביבה חברתית. הנערים העבריינים אכן הסתובבו לרוב עם חבריהם העברינים, אך לא הוכח זאת אצל הנערות העברייניות (מושפעות מגורים אישיותיים).
- "כאשר נלמדת ההתנהגות העבריינית, הלמידה כוללת: א. טכניקות של ביצוע מעשי פשע. אלו עשויות להיות לעיתים מורכבות ולעיתים פשוטות. ב. מניעים, לחצים, רציונליזציות ועמדות".
השני מתייחס ל"נטרול" רגשי האשם מביצוע מעשה העבירה. לפי סייקס ומאצה טכניקות ל"נטרול":
- הכחשה של האחריות למעשה.
- הכחשת הנזק והפגיעה או הקטנתו. "שובבות", "סחיבה" לא עבירה, "התלוצצות" לא התעללות.
- הפניית האשמה כלפי המאשים "גם אתה אינך צדיק".
- פניה לערכים נעלים. נאמנות לקבוצה, אחריות למשפחה, אהבה.
- "כיוונם של הלחצים והמניעים הפועלים על האדם לעבר הפרת חוק או שמירתו, נלמד תוך הגדרת החוקים השונים באופן אוהד או בלתי אוהד". יש חברות שבהן שרואות את החוק כצו שחייב לציית לו ויש חברות שאוהדות הפרת החוק.
*לא כל מגע עם עבריינים יביא לעבריינות (סוהרים, שוטרים, שופטים…).
- "התחברות דיפרנציאלית עשויה להשתנות בתכיפותה, במשכה, בראשוניותה ובאינטנסיביות שלה". ככל שהמגע יותר ממשוך, לעיתים יותר קרובות, בשלב מוקדם בחיי האדם, ושהיא בעלת עוצמה.
ניסוח עקרונות ההתחברות הדיפרנציאלית לפי בורג'ס ואקרס–
- התנהגות עבריינית נלמדת ע"פ עקרונות של התניה אופרנטית.
- התנהגות עבריינית נלמדת בסיטואציות חברתית מתגלמות, התנהגות מחזקת.
- החלק העיקרי של הלמידה מתרחש בתוך קבוצות שמהוות את מקור החיזוקים.
- הלמידה היא פונקציה של חיזוקים.
- סוגי התנהגות הם פונקציה של חיזוקים.
- ההתנהגות היא בהתאם לנורמות וכאשר היא מקבלת יותר חיזוקים מהתנהגות לא עבריינית.
- עוצמת ההתנהגות היא בהתאם לכמות החיזוקים, שכיחותם והסתברותם.
תוכנו כמעט זהה לניסוחם של סאתרלנד וקרסי.
- "בעוד שההתנהגות עבריינית מהווה ביטוי לצרכים ולערכים כלליים, אין ערכים וצרכים אלה מסבירים התנהגות זו, היות שגם התנהגות בלי עבריינית מהווה ביטוי לאותם ערכים וצרכים ממש".
דוגמאות התחברות דיפרנציאלית טובה- אלכוהוליסטים אנונימיים, שומרי משקל.
בחירה רציונלית ומניעה מצבית של הפשיעה-
בדיקה של הסיטואציה המידית שבה מתרחש אירוע פלילי.
סיבתיות- הגורם העיקרי בהבנת סיבת הפשיעה. מתעלמת כנראה מגורמים כמו עוני או מעמד חברתי, לא סוכנים סיבתיים ישירים. חשובה מאוד בתיאורית מניעה מצבית.
נטייה מוקדמת (דיספוזיציה)- ממחיש את ההבדל בין תיאורית מניעה מצבית לבין התיאוריה המסורתית של סיבתיות הפשיעה.
דחפים, יצרים ואינסטינקטים.
מוטיבציה- לפי מניעה המצבית של הפשיעה היא מכוונות לפשע אחד ספציפי. אינה דחף הדוניסטי. הפשע הוא הצורך המידי. קלארק מבדיל בין המוטיבציה במניעה מצבית לתיאוריות המסורתיות. מניעים- צרכים ספציפיים רגעיים מכוונים למטרות ספציפיות. מוטיבציה- צורך או דחף כללי השואף לסיפוק אך אינו מזהה מטרות ספציפיות.
בחירה רציונלית- בהתאם ליכולתו לתפוס את העולם, לא בהכרח נכונות.
רציונליות אינסטרומנטלית- רלוונטית במקרה של התיאוריה. אינה כוללת היבט מוסרי. פתרון הבעיה בדרך המשתלמת ביותר.
רציונליות ערכית- תיקוף ואישוש ערכיים חברתיים. לא רלוונטי במקרה שלנו.
הבחירות נגזרות מהימצאות במקום מסוים, בזמן מסוים.
הגישה האינטראקציוניסטית- בדיקה של סביבת האינטרקציה.
סיטואציה- חשובה מאוד בתיאוריה. אין שתי פריצות זהות, פריצה היא סיטואציה בה שבית בעל מבנה מסוים בשכונה מסוימת נפרץ בשעה מסוימת ופריטים מסוימים נגנבים.
הרעיון של תיאורית המניעה המצבית היא לשנות את הנסיבות המובילות לסיטואציה או המקיפות אותה ובכך להקשות על העבריין הפוטנציאלי לבצע את הפשע.
כלליות לעומת ספציפיות-
מכיוון שהתיאוריה הייתה כה ספציפית בהתחלה היא כונתה טכניקה.
אובייקטיביות מול סובייקטיביות- הגישה המקורית התמקדה בהתנהגות החיצונית והגלויה לעין המובילה לביצוע הפשע. עם התפתחות המחקר הניחו שאי אפשר להסתפק רק בזה. הקושי- אם מפתחים טכניקות על בסיס אישי יהיה אפשר למנוע רק פשע מסוים של אדם מסוים אחד בכל פעם. הפתרון היה לזהות מרכיבים יותר אובייקטיביים. מוביל למושג המאקרו.
מאקרו מול מיקרו- הקשר בין רמת המיקרו של הניתוח, שפותחה בידי המניעה המצבית של הפשיעה בהתמקדותה הצרה בסיטואציות, לבין זו של תנאי המאקרו החברתיים הרחבים יותר. השינויים הטכנולוגיים והתמורות החברתיות האחרות, שהתרחשו ב-50 השנים האחרונות, עשו רבות לעיצוב רמות הפשיעה וצורותיה, כיוון שעיצבו גם את שגרת האדם ואת סגנון חייו. פירוש הדבר הוא שבלא כרטיס אשראי, למשל, לא ייתכנו הונאות אשראי, ובלא מכוניות לא תיתכנה גניבות רכב או נהיגה בגילופין.
אלה תורמים להבנה ברמת המאקרו של ההזדמנויות העומדות לרשות העבריינים הפוטנציאליים.
בכך שהוא מצליח לתרגם משתנים מרמת המאקרו לרמת המיקרו מהווה מחקרו של פיז פריצת דרך בתאוריית המניעה המצבית של הפשיעה.
מדיניות ופוליטיקה-
אחריות חדשה- התיאוריה מעבירה את נטל האחריות לאקט הפלילי מן התנאים הרחוקים (גורמי רקע כמו מעמד וגזע) לשני רכיבים:
- האדם שמבצע את הפשע.
- ובני האדם או הארגונים שתורמים לסיטואציה הפלילית.
כמו בגניבה בקניון, האחריות היא גם על המהנדסים של הקניון, בעלי החנויות שסידרו את הסחורה, מתכנני מערכת האזעקה ועוד. זו עמדה דמוקרטית.
דמוקרטיזציה של הפיקוח- הקרימינולוגיה המסורתית מייחדת למשטרה ולמערכות המשפט הפלילי תפקיד מרכזי בפיקוח החברתי ובמניעת פעילת עבריינית. בתיאורית המניעה המצבית המשטרה אינה מוזכרת כי לרוב אין שוטרים סמוך למעשי פשע.
האח הגדול- הביקורת הנפוצה ביותר נגד המניעה המצבית, בגלל שהיא פוגעת בזכות הפרט לפרטיות. מצלמות ברחוב. לא ניתן להצדיק מעקב מתמיד אחר תנועות האזרח- מה עוד שפעולה כזו עומדת בניגוד חריף לרעיון ספציפיות הסיכון.
משמעויות תחיקתיות- חקיקה מהוות דרך עקיפה להשפיע על סיטואציה של פשע ספציפי.
חזרה אל: סיכום הספר הלבן בקרימינולוגיה
