סוניה ליווינגסטון במאמרה "תעלומת אופרות הסבון" מעלה שני טיעונים מרכזיים. הראשון, הפרשנות שהקהל מעניק לטקסט מבוסס על מוסכמות הז'אנר. השני, הצופה מקבל הזדמנות להיות פרשן ונוצרת צריכה פעילה של תקשורת. אופרת הסבון נחשבת לז'אנר נשי. מכילה מגוון של דמויות וקווי עלילה. לא ניתן לראות באופרת הסבון אידיאולוגיה אובייקטיבית אלא חוסר פרשנות אידיאולוגית. אופרות הסבון זוכות לפופולאריות רבה בקרב נשים והצופה מעניקה לטקס עוד נקודת מבט.
לוויגסטון טוענת כי אופרת הסבון ממלאת תפקידים רבים בחיי הנשים והן משמשות תפקיד מרכזי בחיי הצופה. מעניקות בידור, חוויה רגשית, התחברות לחיי היום יום של הצופות, הצופות מקיימות "מערכות יחסים" עם הדמויות, מעניקות דרכים להתמודדות עם בעיות היום יום, מאפשרות בריחה מהמציאות ומאפשרות ביקורתיות. אופרת הסבון מאפשרת צפייה פעילה ובמקביל היא משמרת את ערכי החברה והתרבות הדומיננטית. בעצם נוצרת כאן בעבור הצופה אפשרות לברוח מהמציאות ומטלות היום יום במהלך השעה בה היא צופה באופרת הסבון. בעצם אין כאן הבנייה של מציאות וסדר יום אלא אפשרות לברוח מאותו סדר יום נוקשה.
